מסעדת אונו, שיושבת על קו המים של עכו, עברה בחצי השנה ארגון מחדש, כולל תפריט, צוות ועוד ## שמחתי לפגוש שם את חבריי, השף מוטי ויצמן והמנהל אסף עייש, ולטעום ממבחר מנות שהגישו לי ## אני אחזור לשם שוב, וממליץ גם לכם :)
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
אנחנו אוהבים את עכו, ושמחים להגיע אליה. מבחינה תיירותית היא עיר מפוספסת, כי יש בה את כל מה שצריך כדי שמיליוני תיירים מהארץ ומחו"ל יסתערו עליה. אולי זה עוד יקרה.יש בעכו לא מעט מסעדות שוות, וכיף לגלות אותן.
לפני שנה פקדנו את מסעדת UNO, קצת אחרי שהוקמה, ממש על קו המים של עכו, ומאז חלו בה לא מעט שינויים.לפני חודשים אחדים עברה המסעדה ארגון מחדש, וכיום מככבים בה שני חברים שלי, שכל אחד מהם תותח בתחומו – השף מוטי ויצמן והמנהל אסף עייש. הם כמובן מיהרו להזמין אותי כבר אז, אבל רק השבוע הצלחתי להגיע סוף סוף.
למעשה, לפני כ-5 שבועות, ב-21 ביוני, שהיתי ממש קרוב לעכו, וחשבתי שזו הזדמנות טובה לקפוץ, אבל הדרוזים בגולן חשבו אחרת, חסמו את הכבישים בכל אזור הצפון, ואחרי שהייתי תקוע בפקק ע-נ-ק, ביצעתי אחורה-פנה ושיניתי כיוון לחיפה...
הפעם, הכבישים לא היו עמוסים, ועד מהרה הגענו לעכו.את המבנה בו ממוקמת המסעדה אנו מכירים היטב, שכן הוא מאכלס מקומות אוכל נוספים, וכבר ביקרנו שם בגלגול כזה או אחר שלהם במהלך השנים.
המבנה נמצא ממש על שפת הים הציורית, וגם הפעם היינו מהופנטים מהים והגלים, וריח הים המשכר אפף אותנו כבר ברגע בו פתחנו את דלתות המכונית והתקרבנו אל קו המים.
שמחתי לפגוש את ידידי אסף עייש המנהל. הבחור עוסק במוזיקת רוק. הוא ואשתו חברים בהרכב הרוק האלקטרוני היפנוטיקה. בעבר הוא העניק לי את הדיסק של ההרכב, ומומלץ גם לכם להאזין. תמצאו את כל הטרקים ביוטיוב. אני מאוד מקווה שמתישהו הוא יתגייס להפקת פרויקט נוסף כזה. אסף עבד בעבר במשך כמה שנים בקפה נטו, שפעל ממש באותו מקום, כך שהוא סוגר כאן מעגל מסוים.
וכמובן, חיבוק חם עם השף מוטי ויצמן המעולה. מוטי שימש כשף חיצוני של שייטת 13. אחר כך פגשנו אותו בתפקידו כשף של רשת בתי קפה רוטשילד, משם הוא המשיך אל מסעדת מורל, עבר אל ויוינו בביתן אהרון, ואחר כך פתח את סניף רפאלו בצומת ביג, ואז חזר אל מורל, וכעת הוא שוב משתף פעולה עם אסף. ביחד הם צוות מנצח.
הארגון מחדש כולל השקת תפריט חדש, תימחור נכון יותר של המנות (לטובת הלקוחות), רענון של המטבח וגיוס טבחים חדשים.
מוטי: "הכיוון של התפריט הוא גלילי יותר, מתוך רצון לקלוע לטעם של האוכלוסייה, ויש גם ארוחות בוקר מיוחדות. אנחנו עושים כאן ערבים של מוזיקה יוונית שתפסו חזק. שיפרנו את השירות, כולל הקפדה על מדים לצוות, וממשיכים ללמוד את השטח ולשפר."
בעלי המסעדה הם איש העסקים ג'אווד חטיב ואשתו חלימה, שבזכותה זכתה המסעדה לעיצוב מרשים. חלימה, שהיא עצמה אישה מרשימה, ישבה איתנו לאורך הארוחה והשיחה גלשה לעניינים אישיים ומרגשים. התחברנו מיד.
במקצועה חלימה היא מעצבת פנים, בוגרת הטכניון, והיא מעצבת דירות, מסעדות ועסקים שונים במרחבי אזור חיוג 04. היא נאה מאוד וקשה לנחש שהיא כבר בת 48, ובעצמה אימא לבת 27 ובן 25.
מרוב שהיא נמצאת זמן כה רב במסעדה, זה כמעט המשרד שלה. הנוכחות שלה חשובה, כי מורגשת יד של אישה, שמקפידה על סדר וניקיון. בסיום כל משמרת, למשל, העובדים מנקים ומצחצחים את המקום, מצלמים ושולחים את התמונות לקבוצת הווטצאפ של צוות המסעדה.
כמה מילים על העיצוב: תקרת המקום מכוסה בצמחיה ירוקה וגופי תאורה שמתמזגים עם הנוף ומשתלשלים כלפי מטה. בקצה חלל המסעדה הפנימי, ניצבת מרפסת רחבת ידיים ופתוחה אל הנוף הצופה לעיר העתיקה והנמל, על חומותיה הציוריות ופסגות המסגדים שצובעים את קו החוף. וחובה להזכיר גם את הבר הגדול והמרהיב.
התפריט כולל ארוחות בוקר, מנות ראשונות, פסטות, סלטים, עיקריות, פיצות וגם קטגוריית אלכוהול עשירה. לכאורה, כמו מיליון תפריטי מסעדות אחרות, אבל צריך לטעום כדי להרגיש את ההבדל. מוטי שלנו פשוט יודע לבשל!
טעמנו סביצ'ה דג ים (65 ₪), קרפצ'ו חציל מעושן בסגנון ים תיכוני (47 ₪), סלט בוראטה (68 ₪). הכול היה טרי, איכותי, טעים מאוד. צנוברים פוזרו בנדיבות. מנות גדולות. שמן זית מתוצרת משובחת. גבינת בוראטה טרייה-טרייה.
כמעט עצרנו שם, כי המנות הראשונות היו גדולות ומשביעות, אבל השתכנענו לטעום גם מהעיקריות. מוטי המליץ שנבחר מנה אחת של דג, ומנה אחת של בשר. התרענו מראש שאין סיכוי שנסיים את המנות, ונסתפק בטעימה מהן. בחרנו צלעות כבש 220 גרם (155 ₪) ופילה סלמון על הפלאנצ'ה (125 ₪).
לגבי מנת הדג התלבטתי. מוטי המליץ על מנת הסלמון, והסברתי לו שבמסעדות חלביות, זה מה שאני מזמין וקצת נמאס לי מהדג הזה. אבל הוא הבטיח, שזה לא יהיה דומה לסלמון של המסעדות החלביות ובתי הקפה למיניהם. ואכן, הופתעתי לטובה. הדג הגיע על מצע של לינגוויני שחור, עם מוסקט וקראסט שקדים קלויים, ברוקולי, אספרגוס, שמנת וציר דגים.
צלעות הכבש הגיעו ארבע, על פירה קרם שורשים עם כמהין ופטריות. מוטי יודע שאני לא מסמפט כמהין, כך שהוא לא התפלא שלא נגעתי בפירה, והסתפקתי בטעימה מהצלעות ומהירקות שהתלוו אליהן. בתור אחד שמשתדל לאכול בשר רק פעם אחת בשבוע, זו בהחלט היתה בחירה מוצלחת ביותר.
המלצרית הציעה לנו תפריט קינוחים, אבל הצבענו על המנות העיקריות שלא סיימנו, והבטחנו להתנסות במתוקים בהזדמנות אחרת. מתישהו, ננסה להגיע בשעות הערב, אז יש גם אופציה לשבת סביב שולחנות על משטח הדק שעל החוף, בצמוד למסעדה, קרוב-קרוב אל גלי הים המכשפים, עם בירה או יין לצד המנות, אורות מהפנטים, וברקע איוושת הגלים וכל הקסם הזה של עכו.
