מסעדג: בעזרת השם
מסעדג: בעזרת השם
מסעדג, מסעדת הדגים הוותיקה על טיילת בת גלים חוזרת, למרות שהיא בעצם לא הלכה לשום מקום ## מבולבלים? תיכף נעשה לכם סדר ## היינו שם כאשר שינתה את השם והפכה לכשרה, וחזרנו השבוע כאשר חזרה אל שמה המקורי...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
הכוונה היתה טובה. יותר מ-50 שנה אחרי שמשה (מוסה) שטרית ז"ל הקים את מסעדת הדגים "מסעדג" על טיילת בת גלים, החליטו בניו אלי וארז להפוך אותה לכשרה, ובהזדמנות חגיגית זו להנציח את זכרו של האב המייסד, ולהעניק למסעדה את שמו – מסעדת "מוסה". אבל, קשה לשנות שם שנושא מוניטין של 50 שנות פעילות.
השם החדש לא תפס, ונוצר בלבול. הקהל הרחב לא קישר בין מסעדת מסעדג המיתולוגית לבין המסעדה עם השם החדש.
ועכשיו, קצת היסטוריה...
בשנת 1968 הקים מוסה שטרית את מסעדת הדגים "מסעדג" על טיילת בת גלים. מוסה, דייג וימאי בעברו, פתח את המסעדה ממש מתחת לבית המשפחה. ארז ואלי, שני הבנים השובבים, שהיו אז בני שלוש וחמש, בהתאמה, נהגו להתרוצץ בין הסועדים, ולפעמים גם לסחוב פיתות מהקליינטים, שנאלצו לרדוף אחריהם בין השולחנות.
עם השנים, גדלו הילדים והחלו לסייע בתפעול המסעדה. כיום הם מנהלים אותה יחדיו. אלי שטרית הוא הקניין ואיש המטבח, ארז שטרית הוא איש השטח והלקוחות.
ב-5.5.2021 חל מהפך במסעדה. אפילו, שני מהפכים. ראשית, היא שינתה את שמה ל"מוסה", על שמו של האב שהלך לעולמו ב-1994. שנית, היא הפכה למסעדה כשרה.
כן, כן, במשך למעלה מ-50 שנות קיומה מכרה המסעדה גם פירות ים למיניהם, ולא הקפידה על הפרדת חלבי ובשרי. אבל – לא עוד. עכשיו יש לה תעודת כשרות, ובשבתות שעריה סגורים.
התפנית הגיעה בנסיבות לא נחמדות בעליל. מחלת סרטן שפקדה את ארז, יליד 1965. אחרי סדרה לא פשוטה של טיפולים כימותרפיים, הוא החלים וחזר לעצמו, אבל החליט שליתר ביטחון כדאי לחזק קצת את הקשר עם אלוהים. אחיו הסכים איתו.
היות וכך, לא תמצאו שרצים בתפריט החדש, וגם לא תוכלו להתארח במסעדה בשבתות. היא גם לא מציעה בשרים. רק דגים.
ההפיכה למסעדה כשרה טמנה בחובה סיכון כלכלי, כי סופי השבוע היו הימים החזקים של המסעדה. אבל – גם סיכוי, כי הקהל הדתי ומי שהכשרות חשובה לו, גילה אותם, שכן זו כנראה מסעדת הדגים הכשרה היחידה בסביבה.
כאשר בוצע המהפך, ביקרתי במסעדה ופרסמתי כתבה באתר "כדאי לדעת". הכתבה עלתה גם בקבוצות פייסבוק חיפאיות. התגובות נחלקו בין כאלה שהצטערו על היעלמותם של פירות הים ואובדן אופציית הבילוי בשבתות, לבין כאלה שצהלו והתלהבו מכך שכעת, כשהמסעדה כשרה וללא שרצים, הם יוכלו להתארח בה. הרוב היו בעד המהפך.
לאלי וארז נולד עוד בונוס עם המהפך. אלי: "אנחנו מרוויחים חופש. במשך עשרות שנים לא היה לנו יום של חופש! עכשיו סוף סוף יש לנו את השבת לעצמנו."
ביום ראשון השבוע, חזרנו אל המסעדה בשעת צהרים מאוחרת. את פנינו קידמו סולמות גבוהים, ועליהם טיפסו פועלים שהציבו שלט חדש בפתח המסעדה. שלט גדול ומאיר עיניים, עם השם הישן והמוכר – "מסעדג".
שם המסעדה התחלף פעמיים בחודשים האחרונים, אבל הנוף והאווירה נשארו כפי שהיו – מהממים. במרחק נגיעה: הגלים השוצפים, עצי הדקל, המדשאות, הטיילת. מראה מהפנט, שאפילו המבנה הנטוש של הקזינו לא מצליח לקלקל אותו.
בתפריט חלו כמה שינויים. גם במחיר. ארוחה שכוללת דג וגם מגש סלטים עולה כעת 120 ₪. בביקור הקודם ארוחה כזו עלתה 99 ₪. עדיין זהו מחיר הוגן, אם ניקח בחשבון שמדובר ב-15 סלטים, פיתות, מנת צד ודג בינוני בגודלו.
סוגי הדגים הכלולים בדיל הזה: דניס, בס, לברק, פורל, מוסר, בורי, מושט, פילה סלמון, ואפשר להזמין במסגרת זו גם פיש אנד צ'יפס.
המנות מוגשות כדג שלם או מפולט. על גריל, על הפלנצ'ה, או בטיגון עמוק. בהתאם לסוג הדג. יש גם 3 סוגי דגים שמתומחרים באופן שונה, לוקוס ופארידה, שעליהם משלמים לפי משקל, וצלחת ברבוניות שעולה 140 ₪.
בעודנו מעיינים בתפריט, נחתו על שולחננו 15 סוגי סלטים שונים: טחינה, חומוס, עלים ירוקים, עגבניות חריף, איקרה, ביצים, חצילים, סלק, כרוב, תורכי, חציל אש בטחינה, טאבולה ועוד. הכי מוצלח היה סלט עם כוסברה שהוכן על פי מתכון סודי של אלי.
עם פלטת הסלטים הגיעו גם חצאי פיתות קלויות, שחלקן היו רוויות שום טרי. הסלטים היו טריים וטעימים, והכניסו אותנו לדילמה קשה – האם להמשיך בניסיונות החיסול שלהם, או לשמור מקום בבטן למנה העיקרית.
בעודי מתלבט אם להמשיך לנשנש סלטים או לעבור לעיקרית, שמעתי את עצמי מבקש מהמלצרית עוד שתי חצאי פיתות, כדי להמשיך ולנשנש בעזרתן.
אחדים מהסלטים חוסלו עד תומם, אחדים רק טעמנו, והיו כמה שלא נגענו בהם. סלט הביצים, למשל. למה? רק משום שחששנו שאם נתמלא בו, לא נגיע אל הדגים. אגב, יש אפשרות להזמין אך ורק סלטים. המחיר: 45 ₪.
הלוח שתלוי על הקיר הכריז כי הדגים המוצעים היום הם: לברק, דניס, פורל ומושט. בפעם הקודמת יצאנו בהרגשה שמזמן לא טעמנו דגים כה טעימים. ניסיתי להיזכר איזה דג אכלנו אז. המלצרית היתה עדה להתלבטות שלנו ופתרה את העניין בקלות. היא פשוט הלכה לשאול את אלי, והוא זכר שזה היה לברק. זרמתי איתו, שגם הפעם אלך על לברק. זוגתי לארוחה העדיפה להזמין פורל.
הדגים הגיעו כעבור דקות ספורות. יחד עם חצאי לימון. הלברק הגיע עם מנת צד מג'דרה. יחד עם הפורל הזמנו צ'יפס, שהגיעו דקים, ארוכים וטעימים.
פילה הלברק היה מצוין. בשרו רך וטעים. הפורל היה קצת פחות מוצלח, אולי משום שזוגתי זכרה את הפורלים שאימא שלה נהגה להכין באופן שונה. היא בישלה אותם עם הרבה חמאה. כאן הוא פשוט נחתך לאורכו, והוקפץ על הפלאנצ'ה.
לקינוח, לגמנו אספרסו וחלקנו קרם בורלה, שהיה האופציה היחידה באותו יום. אלי הבטיח שבפעם הבאה יהיו עוד אופציות, והמלצרית הנחמדה שהתגלתה כבתו, הבטיחה לשכנע אותו שיהיה גם קינוח עם שוקולד, כמו שאני אוהב.
גם הפעם המשכתי משם היישר להרצאה. בשר של דג לא מפיל אותך כמו בשר אדום, כך שיכולתי להמשיך משם אל הקהל שהמתין לי.
