אסדו בר: דרום אמריקה על האש
אסדו בר: דרום אמריקה על האש
הוזמנתי אל מסעדת אסדו בר בקיבוץ אלונים, ושמחתי לגלות שהתפריט לא השתנה מאז ביקורי הקודם לפני כשלוש שנים ## דמיאן הבעלים הודיע לנו שמותר להציץ בתפריט, אבל הוא זה שיבחר עבורנו את המנות ## הבשרים החלו לעשות את דרכם לעבר השולחן, ואנחנו התוודענו פעם נוספת אל הגריל הדרום אמריקאי השמח
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
הפעם האחרונה בה ביקרתי במסעדת הבשרים אסדו בר, שבקיבוץ אלונים, היתה לפני כשלוש שנים. זכרתי אותה לטובה, והשבוע הגעתי לשם שוב, הפעם בהזמנת המסעדה, כדי לטעום ולהתרשם. לשמחתי, זה לא היה לכבוד השקת תפריט חדש, ולא לציון שינויים או חידושים. נוסחה מנצחת, לא משנים.
הסיפור של אסדו בר, התחיל לפני כ-25 שנה עם עלייתה ארצה של משפחת רויזנר מאורוגוואי. אמא ריינה רויזנר חלמה על מסעדה קטנה שתביא את הניחוחות של הבית בדרום אמריקה. כל המשפחה נרתמה לעזרתה, ונפתחה מסעדת אסדו בר, תחילה כצריף קטן בפאתי הקיבוץ, בשבתות בלבד, בקונספט של שירות עצמי, שהציע בופה סלטים טריים, ובשר איכותי שנצלה על המנגל.
כעבור שמונה שנים הוחלט לפתוח מסעדה של ממש, ולהעתיק את מקומה אל לב הקיבוץ. ריינה ובעלה מיגל פרשו מניהולה, והשאירו את המסעדה לשני בניהם, דמיאן וסבסטיאן.
חשוב לציין שהמסעדה פתוחה לקהל רק בימים חמישי, שישי ושבת. ביתר הימים מתקיימים שם ארועים פרטיים, או שסתם נחים. ביום חמישי החלטנו לממש את ההזמנה. לפי ווייז הנסיעה לשם מביתנו בחיפה אמורה לארוך 30 דקות. עברנו את צומת אלונים והמשכנו לקיבוץ. הווייז הוביל אותנו לשם בקלות, ומצאנו את עצמנו מול המסעדה. גם חנייה מצאנו בשפע.
אסדו בר נמצאת באזור כפרי עם נופים מרהיבים כמו שרק עמק יזרעאל יודע לספק. פסענו מבעד לחצר גדולה, מרופדת בדשא סינתטי, ועליה שולחנות ערוכים שהמתינו לארוע שעמד להתקיים בהמשך הערב.
לפני שפתחנו את דלת המסעדה ונכנסנו פנימה, יכולנו להבחין בנתחי הבשר הענקיים שניצלו מעבר לזכוכית במטבח המסעדה, שנמצא בצמוד לפתח הכניסה אליה. אלה נתחי אסאדו שמונחים על שיפודים ענקים בצורת צלב. זוהי שיטת צלייה ארגנטינאית שנמשכת שמונה שעות, מעל גחלים העשויים שבבי עצי הדרים, שמעניקים טעם וארומת עישון.
הבשרים נצלים על גחלים מעצי הדרים, זית ואלונים, שמעניקים טעם, ניחוח וחום גבוה. לאחר הצלייה האיטית, ולאחר שהשומן נמס לאטו וחדר לבשרים, הם מוגשים לשולחן על PARILLA – משטח גריל קטן עם פחמים, ששומר על הבשרים חמים ועסיסיים. נתחי הבשר השלמים שמוצעים הם אנטרקוט, פיקניה, שייטל, פילה, סינטה, וטלה, ומעת לעת מוצעות גם מנות ספיישל – טיבון עגל.
המסעדה מעוצבת בסגנון כפרי עם נגיעות עץ. השולחנות מכוסים במפות נייר חומות, אולי ממוחזרות, שילכו ויתמלאו בכתמי שומן ככל שתתקדם הארוחה. את פנינו קיבל דמיאן (40), שממונה על ניהול הצוות, בעוד שאחיו סבסטיאן (44) מנהל את ענייני המטבח.
דמיאן הציע לנו שניקח את הזמן בסבבה אחרי שנסיים את הארוחה, כדי שנפגוש גם את אמו שתגיע מאוחר יותר לסייע בניהול הארוע שיתקיים בחוץ. המשפחה עלתה ארצה מאורוגוואי, וחשוב לה להציג את התרבות המאפיינת את הארץ ממנה הגיעה.
ניסיתי להבין למה המסעדה פתוחה רק בסופי שבוע לקהל הרחב, והסתבר לי שביתר ימות השבוע עם ישראל לא בנוי לקחת את הזמן בסבבה ולאכול בניחותא, לשתות אלכוהול ולהאזין לשירים הדרום אמריקאיים הקצביים שבוקעים מהרמקולים.
דמיאן החביב, שהמבטא הדרום אמריקאי החם עדיין מלווה את קולו, הגיש לנו את התפריט, אבל מיד הכריז: "זה רק כדי שתקבלו מושג כללי. אני בוחר לכם מה אתם אוכלים היום!"
וזה מה שטעמנו:
לחם הבית (14 ₪) – טעים מאוד, הגיע חם מהתנור, מלווה בצלוחית קטנה עם זיתים וקוביית חמאה, ולצדו גם 4 מזטים (שמוגשים אוטומטית לכל סועד): גזר פיקנטי, כרוב, צ'ימיצ'ורי, סלסת עגבניות.
סלט ספרדי (49 ₪) – עלי חסה, בצל סגול, גמבה על האש, גבינת בושה מקורמלת, אגוזי מלח, שמן זית ובלסמי מצומצם.
קרואסון (48 ₪) – שתי יחידות, האחד עם בשר קורנביף, והשני עם בשר שלא זיהיתי. שניהם הגיעו חמים עם רוטב טעים שנמס בפה.
שקדי עגל (52 ₪) – בביקור הקודם זו היתה המנה היחידה שטעמנו ולא אהבנו. הפעם, דמיאן הביא לנו שני שיפודונים, שעל כל אחד מהם היו נעוצים שקדי עגל חמים ולוהטים. לשמחתנו, הפעם הם היו טעימים להפליא.
מעורב דה לה קסה (280 ₪) – אסדו עגל 400 גרם, סטייק אנטריקוט 300 גרם ושתי נקניקיות צ'וריסוס, בליווי תפוחי אדמה שבילו זמן איכות בתנור. הבשרים הגיעו על קערת מתכת שהכילה גחלים לוחשות ושמרה על החום.
קרם ברולה (39 ₪) - קינוח שרק זוגתי אכלה ממנו, כי אני פחות מתלהב מהקינוח הספציפי הזה. על הקינוחים אחראית אמא ריינה ואפשר למצוא בתפריט גם פודינג פלאן; אלפחורס; פרפה חלווה; גלידה.
את הארוחה הטעימה והמשביעה עד מאוד ליווינו בלגימת בירה קרלסברג מהחבית. מידי פעם לעסתי קצת עלי חסה מהסלט, כדי לנקות את המצפון, ואם אתם מנחשים שליקקנו את האצבעות מכל הטוב הזה, לא אכחיש. אבל כמות הבשר היתה מוגזמת עבורנו אחרי הראשונות שטעמנו, וכאשר הציע המלצר לארוז את מה שהשארנו על מיתקן הגריל השולחני, לא סירבנו.
למי שלא אוכל בשר, האופציות אינן רבות. יש פילה דג סלמון על האש, וגם כמה מנות ראשונות כמו חציל על האש, אנטיפסי ירקות על האש והסלט הספרדי שנשנשנו.
