ספר שירים חדש לסופר והמשורר החיפאי מרדכי הרטל – "בעירי אדם יכול" בהוצאת עיתון 77 ## האהבה והקשר העז לעירו חיפה, אליה הגיע עם משפחתו ב-1964, מהעיר יאשי, רומניה, באים לידי ביטוי בשירי הספר
עמיקם יסעור
אתר כדאי לדעת
מרדכי הרטל הוא משורר חיפאי בולט שפרסם החל מ-1985 חמישה ספרי שירה ושני ספרי פרוזה. ספר שירים ראשון בהוצאת ספרית פועלים, ספר שירים שני בהוצאת הקיבוץ המאוחד, שאר ספריו ראו אור בהוצאת ספרי עיתון 77. זכה במלגות שונות ובפרס המשורר הצעיר ב 1980. ספר שיריו האחרון "בעירי אדם יכול" הופיע בתחילת שנת 2023 בהוצאת ספרי עיתון 77.
מרדכי הרטל, ספר על חוויותיך כמהגר בגיל עשר, איך הן מתבטאות בספר הזה?
הגענו באנייה לנמל חיפה ביום חורפי גשום, ואיש לא המתין לנו. נשלחנו למגדל העמק, ואז באנו לקרובי משפחה בחיפה, וכעבור חודשיים אבי מת מות פתאומי. על כך כתבתי באחד משירי, "מי שמתחיל עם העברית דרך קדיש מתחיל ברגל שמאל." התחלתי עם הקדיש, שנכתב עבורי באותיות לטיניות. לא ידעתי מילה בעברית, יתום, ללא חברים. במקום ללמוד עברית למדתי בדידות מהי. בקיץ עברנו לדירת עמידר בנווה דוד, על יד בית הקברות הצבאי, ולכל לוויה צבאית הייתי רץ להשתתף, ובכל פעם דמיינתי שאני קובר את אבי החייל-הגיבור. במלים אחרות, שפת היתמות והשפה העברית אצלי הולכות יד ביד.
בספר שירי האחרון "בעירי אדם יכול" נכלל השיר שאולי יענה על שאלתך, שם השיר "בוקר אחרון ומעוף": "לו רק בבוקרו של יומו האחרון אבי היה לוקח / את בנו את יחידו אתו / לעבודתו ובדרכו הקבועה לעיר התחתית / היה פונה לכניסה לנמל ויחד היינו עולים לסירת / דייגים ומפליגים למפרץ והלאה הרחק מהחוף / שם הייתי מנסה לשכנוע אותו ואף מתחנן / שיסיר מעל כתפיו את"
איך הפרידה מהאב השפיעה עליך בגיל מוקדם?
אבי היה אדם גבה קומה, חסון, שהרים משקלות כדי לטפח את שריריו, שהתרחץ במים קרים בימות החורף ברומניה. ואילו כאן הוא נמוג, כבה באחת. הוא כלל לא רצה להגיע לארץ. ולאחר שנפטר נשארנו שני ילדים, אחותי בגיל ההתבגרות ואני בן עשר, בסוף הילדות. מובן שהרגשת האשם על שמת זמן קצר כל כך לאחר בואנו לכאן מלווה אותי עד עצם היום הזה.
איך נולד אצלך שיר?
זו יכולה להיות מילה או צירוף מלים, שנקלטים באוזן, או ריח שעולה באפי, זה יכול להיות רחוב שבו הלכתי אתו בימים האחרונים לחייו בעיר חיפה, ציור שאני רואה, מחשבה שעוברת בראש, דמות מהמיתולוגיה או מהתנ"ך, כל אלה ועוד רבים יכולים להושיב אותי לכתוב שיר. מובן, שלא תמיד המסע מסתיים בשיר, אבל לפעמים כן.
איפה אתה כותב את שיריך?
לפעמים תוך כדי נהיגה עולה בראשי שורת שיר, לפעמים את השורה אני כותב על פתק ואם אין פתק משנן אותה שוב ושוב. לאחר שאני חוזר הביתה, אם השורה עדיין מהדהדת בראשי, אני מתישב מול המחשב וכותב. את מרבית שירי אני כותב בבית.
לאילו שירים או נושאים משיריך אתה קרוב במיוחד?
כל השירים שכתבתי הם שירי, אבל לאחר שאני כולל אותם בספר והספר רואה אור, איני חוזר לקרוא אותם יותר, כי אני חושש, שאמצא דברים שלא הצלחתי לנסח היטב, החמצות, טעויות. הם יוצאים ממני ואני משחרר אותם, ומקווה שימצאו קוראים שיקראו אותם.
מי הם המשוררים שהשפיעו עליך?
התמזל מזלי ובתקופת לימודי באוניברסיטת חיפה למדתי אצל ארבעה יוצרים חשובים נתן זך, א"ב יהושע, טוביה ריבנר ועוזר רבין, וכל אחד מהם האיר לי פנים והאיר את דרכי. קראתי את ספריו של עמיחי, אני אוהב את שיריו של דן פגיס, של אמיר גלבוע, וכן משוררים מתורגמים.
מדוע הפסקת לכתוב ולפרסם קבצי סיפורים?
ניהלתי רומן קצר עם הפרוזה, פרסמתי שני קובצי סיפורים, אבל לא מצאתי את הניגון הנכון. כעשרים וחמש שנים לא כתבתי שירים, והסיפורים נכתבו באותן שנים. לאחר שחזרתי לכתוב שירים אנשים שקראו את שירי אמרו לי, "חזרת לאלמנט שלך" ומאז אני בשירה.
עד כמה יש ארוטיקה בשירים שלך?
עד כמה שיש ארוטיקה בחיי. הארוטיקה היא חלק מהחיים, ולכן היא תופסת מקום בשירים.
עד כמה חשוב לך להיות נועז בכתיבה?
כמו בארוטיקה, הכול לפי הצורך, העניין, האמת. אני לא פורץ גבולות ולא מפיל גדרות. לא מחדש, רק רוצה להיות טוב.
בימינו קשה להוציא ספר שירים. באילו קרנות נעזרת?
את ספר שירי הראשון "מן הטעם הפשוט" הוצאתי לאור בעזרת קרנות כמו "הקרן ע"ש רון אדלר", "קרן תל אביב לספרות", "קרן תרבות חיפה", "קרן עמו"ס". מאז המצב קשה יותר, קשה הרבה יותר.
האם התיאור של חיפה דומה בכל ספרי שיריך? עד כמה אתה אוהב את עירך?
על אדמת העיר, על רציף הנמל, הנחתי לראשונה את כף רגלי בגיל עשר כשהגענו לארץ. העיר היא המצע, הבית, הקן, שובר הגלים, שאליו אני קשור בעבותות. אני כמעט איני יוצא מהעיר. ואם כן יוצא, לא מתרחק יותר מדי, ואם מתרחק, אז כעבור זמן לא רב שב אליה. כאן ביתי, כאן נולדו לי ילדיי, וכאן נולדו גם נכדיי. אדם צריך שיהיה לו בית ועיר, ולי יש את חיפה. היחס שלי לעיר הוא כאל מקום שפוי, נורמלי, כשהמגוון האנושי עושה לתושבים רק טוב.
תיאור העיר אינו דומה בכל שירי; בספר "לעומת זאת" כתבתי על חיפה מרובעים, ובספר "למעלה ולמטה מזה", ספר שירים שראה אור בשנת 2017, כעשרים ושש שנים לאחר ספר השירים שקדם לו, נכלל שער ושמו "תמונות חיפאיות", מן מחזור בן עשרים ושלושה מרובעים החורזים בחרוז חופשי, כשהתמונות מתארות פינות שונות של חיפה. הספר "ארץ שני האגמים" שראה אור בשנת 2020, כולל שער ושמו "חולות הזהב – שירים חיפאים", עשרה שירים, שמתארים מקומות שונים בעיר. ואילו בספר הזה "בעירי אדם יכול" רובם ככולם של השירים מתרחשים בחיפה, מתארים את המקום בתקופות חיי השונות.
אחרי הכל, אני תושב העיר קרוב לשישים שנה, והמפגש הזה בין הר לים, העיר כנמל וכשער כניסה ויציאה לארץ ולעולם מאפשרים לי לשורר בסולמות שונים, בסגנונות שונים, לכתוב שירי עם ולהאזין לשירי עמים. כאילו הכל פתוח והכל סגור בו זמנית. אני מן מחזר ביישן של העיר, שבמרוצת השנים צובר ניסיון ומרהיב עוז.
עד כמה חשוב לך להיות מובן?
השאיפה שלי שהשירים יגיעו לקוראים רבים. אבל לפני הכול, לדעתי משורר בשיריו צריך לדייק בלשונו, הדיוק נובע מהאמת ומוביל לאמת, והדיוק אמור לקרב קוראים.
