פרופ' עדה אהרוני, חיפאית ילידת מצרים, שואפת להנחיל את המורשת התרבותית המפוארת של יוצאי תפוצה זו גם לציבור הרחב, ובעיקר לתלמידים ולסטודנטים ## אהרוני פרסמה ספרים אודות יציאת מצרים השנייה, והרבתה להתראיין ולספר אודות קורות משפחתה וקורות הקהילה היהודית שעלתה ארצה והשתלבה להפליא בחיי המדינה
יורם מארק-רייך
כדאי לדעת
חג הפסח מתקרב, ואיתו גם סיפור יציאת מצרים שמוכר לכל אחד. אלא שלא רבים במדינת ישראל מודעים ל"יציאת מצרים השנייה", שהתרחשה בימינו אנו. פרט מעניין: ב-1948 חיו במצרים יותר מ-100.000 יהודים, וכיום נותרו שם יהודים ספורים. בעיקר אלמנות.
פרופ' עדה אהרוני, חיפאית ילידת מצרים, עבדה כמרצה בטכניון ולימדה פתרון סכסוכים. היא פרופ' לספרות מטעם אוניברסיטת פנסילבניה ומשמשת כחוקרת יהדות מצרים, לצד פעילויות רבות אחרות, בתחום השלום ועוד.
היא מתקרבת לגיל 90, מתגוררת בבית הדיור המוגן "דור כרמל" היוקרתי בשכונת נווה שאנן, ועד כה פרסמה 37 ספרים שתורגמו לשפות רבות וזכו לפרסים רבים בחו"ל ובארץ, כולל פרס הנשיא שמעון פרס. היא גם זכתה באות יקירת אגודת הסופרים בישראל", ובתואר "יקירת העיר חיפה", ואלה רק חלק מהתארים והציוני לשבח בהם זכתה.
אהרוני: "על משרד החינוך ללמד את "יציאת מצרים השנייה" בבתי הספר. כסופרת וסוציולוגית בתחום של "גירוש יהודי מצרים וארצות ערב לאחר 1948", פרסמתי ספרים רבים בנושא זה. משפחתי ואני עברנו על בשרנו את "יציאת מצרים השנייה" הכאובה, לאחר הקמת מדינת ישראל. אני חקרתי את האירוע ההיסטורי הזה לעומקו, ואשמח להתראיין בכל כלי תקשורתי בנושא החשוב הזה והלא כל כך מוכר בקהל הרחב."
"ספרי הראשון, שנקרא "יציאת מצרים השנייה", כבר אזל מהחנויות, והמהדורה השנייה שהוצאתי לאור – גם מודפסת וגם דיגיטלית – נקראת: "מהנילוס לירדן". הוצאתי לאור שלושה ספרים שמתארים את "יציאת מצרים השנייה, בסגנון שונה". כולם תורגמו לשפות שונות וזכו בפרסים."
אהרוני עוסקת בנושא זה כבר שנים רבות, והוא חשוב לה במיוחד. בחודש יולי בשנת 2006, למשל, בתום שנתיים של הכנות מפרכות שנפרשו בכל רחבי העולם, התקיים בחיפה הקונגרס העולמי של היהודים יוצאי מצרים. היה זה פרי פועלם של מנהל הקונגרס ז'אק פרז ושל נשיאת הקונגרס פרופ' עדה אהרוני.
אהרוני: "המחקר שלי דאז נערך בקרב 501 גברים ונשים, ונעזרתי בסטודנטים לסטטיסטיקה. יהודי מצרים נחשבים לייקים של המזרח התיכון. אחד הנשאלים סיפר לנו שכאשר הם הגיעו ארצה, אמרו להם: תהיו ישראלים כמה שיותר מהר."
והם אכן, למדו את השפה במהירות, השתלבו בעסקים, באקדמיה, ברפואה, בהנדסה ובארכיטקטורה. ההתערות שלהם בחברה הישראלית היתה כה מהירה וחלקה עד כי אפילו לא הספיקו להיווצר בדיחות עליהם, מה שהיה מנת חלקם של עולים מכמעט כל המדינות האחרות.
העולים ממצרים היו ברובם משכילים ובהחלט לא פראיירים. אהרוני מספרת שכאשר הוסעו כמה קבוצות עולים חדשים לדימונה והוסבר להם ששם ישכנו אותם, הם העיפו מבט באוהלים ובמדבר ופשוט סירבו לרדת מהאוטובוסים ודרשו שיחזירו אותם אל אחת הערים הגדולות.
להשכלתם הנרחבת של עולי מצרים, שרבים מהם דיברו כמה שפות, יש אפילו הסבר היסטורי מעניין. אהרוני מספרת כי בגניזה הקהירית נמצא מסמך – מכתב מהרב הראשי הספרדי בצרפת שעונה על שאלה של הרב הראשי במצרים. השאלה היתה: "האם מותר לנו ללמוד שפות ותרבויות זרות, בנוסף לשפת הקודש?" והתשובה היתה: "לא רק שמותר, אלא זו אפילו מצווה שיהודים ילמדו את המיטב שבתרבויות, היות שיום אחד תצאו ממצרים ותחזרו לישראל ומה שתוכלו לקחת איתכם זה רק מה שיהיה לכם בראש ובלב."
ראוי לציין, אומרת אהרוני, כי מכתב עם שאלה דומה הופנה מהרב הראשי של פולין לרב הראשי של ליטא. והתשובה היתה שאסור ללמוד תרבויות זרות ושפות זרות. "היתה לכך סיבה. פחדו מהתבוללות. פחדו שהיהודיות יבואו במגע עם הגברים הפולנים ויתחתנו איתם. במצרים לא היתה קיימת סכנה כזו. ואגב, בישיבות במצרים למדו גם בנות לצד הבנים. זה היה יוצא דופן ומתקדם מאוד. ההסבר לכך היה שהנערות האלה תהיינה אימהות והן מוכרחות להיות משכילות ולדעת קרוא וכתוב וגם תורה, כדי שיוכלו לחנך וללמד את ילדיהן."
עדה אהרוני, למה חשוב כל כך לספר ביציאת יהודי מצרים?
"יהודי מצרים שהגיעו לישראל הצליחו להשתלב היטב, שמרו על שקט ולא הבליטו את מוצאם ולא את המורשת העשירה שלהם. אנחנו הדור האחרון, המוהיקנים האחרונים. אפילו הילדים שלנו לא מכירים ולא יודעים. חשוב להנחיל את המורשת לדורות הבאים."
איך מוסברת ההשתלבות המוצלחת והמהירה של העולים בארץ?
"היו לכך כמה סיבות. קודם כל, יהודי מצרים היו ציוניים מאוד. קמו שם תנועות ציוניות כמו תנועת בר כוכבא. אבל בוא ואספר לך משהו פיקנטי... הם כתבו להרצל ושאלו מדוע לא קיבלו הזמנה לקונגרס הציוני בבאזל. התשובה נשלחה בגרמנית. הם קצת נעלבו ושלחו מכתב חוזר בו ביקשו שיכתוב להם בשפת הקודש כי הם לא מבינים גרמנית. וכך הם החמיצו את ההזדמנות להשתתף בקונגרס בבאזל, כי בעצם מה שהם קיבלו בגרמנית היה ההזמנה..."
מה היתה זיקתם של יהודי מצרים למדינת ישראל?
"היהודים שם הזדהו מאוד עם ישראל, ושכניהם אפילו לא קראו להם 'יהודים' אלא 'ישראלים', וזה עוד הרבה לפני שקמה המדינה. ממשלת מצרים לא העניקה להם תעודת זהות בתואנה שיום אחד הם בלאו הכי יקומו ויחזרו לישראל. היה לכך אפילו יתרון מבחינתם, כי היעדר האזרחות שיחרר אותם מחובת הגיוס לצבא, וגם מהחובה ללמוד בבתי ספר מצריים. כך הם הלכו לבתי ספר פרטיים, בהם הרמה היתה גבוהה בהרבה, ושם הם למדו חמש שפות, ביניהן צרפתית, ששימשה אותם כשפת אם. הם היו הרבה יותר אירופאים מאשר יהודי מדינות ערב האחרות. היות והם לא יכלו להזדהות עם הארץ בה נולדו וחיו, כל השאיפות שלהם היו מכוונות לארץ ישראל."
האם יוצאי מצרים יכולים לסייע להשכנת שלום במזרח התיכון?
"בהחלט. יהודי מצרים מכירים היטב את המנטליות האזורית, הם דוברי ערבית, והם מאוד בעד השלום, כי עד לשנת 1948 היו יחסיהם עם השכנים המצריים מצוינים. התכונות הללו של אהבת השלום, הטולרנטיות, הניסיון המוצלח של חיי שכנות עם ערבים, הכבוד לתרבות השכנים, הידע וההתמצאות – כל אלה נותנים פריווילגיה ליהודים יוצאי מצרים להוות גשר של שלום בין ישראל למצרים ולעולם הערבי בכלל. אנו רוצים גם לפתח דו-שיח עם הפלסטינאים, ולהסביר להם שלא רק להם היתה נכבה. גם יהודי מדינות ערב גורשו או נאלצו לעזוב והשאירו את כל רכושם מאחור. הרכוש שהיהודים השאירו מאחור הוא פי כמה וכמה אלפים יותר ממה שהפליטים הערבים השאירו בישראל. חשוב שהם ידעו את זה, כי רק אז נוכל לעשות סולחה. רק כשהפלסטינים יקבלו את הכבוד שלהם בחזרה, אחרי שיבינו שגם את יהודי ארצות ערב פקדה טרגדיה דומה לזו שלהם. גם אנחנו וגם הם פליטים שאיבדו את הכול."
בחודש יולי, 2023 ימלאו לך 90 במזל טוב. ואת תשמחי להתראיין לקראת פסח ובמהלך החודשים הבאים בנושא זה, הקרוב כל כך לליבך...
"בהחלט. בשנת 1985-1986, רבקה מיכאלי ריאיינה אותי ב"קול ישראל" בירושלים, אודות ספרי הראשון - הרומן ההיסטורי "יציאת מצרים השנייה." התוכנית זכתה לשבחים רבים ואשמח מאוד אם ישדרו אותה שוב לקראת פסח 2023. תוכנית חשובה אחרת שודרה ברדיו כאן ב' לפני כשנתיים בחג הפסח עת התראיינתי אצל יצחק נוי ז"ל, ב"שבת עולמית" על התקופה ההיסטורית הסוערת של "יציאת מצרים השנייה". אשמח מאוד אם יואילו לשדר אותה לקראת פסח הקרוב. לתוכנית זו ערך היסטורי חשוב והיא בנויה ברובה על המחקרים והספרים הרבים שלי. השתתפו בה גם קרוב משפחתי אפרים דובק, שהיה שגריר במצרים, ודוד שאול, המנהל האקזקוטיבי של הספר המונומנטלי שערכתי - "עידן הזהב של יהודי מצרים – עקירה ותקומה בישראל". ספר זה, גם "מהנילוס לירדן" ו"האישה בלבן" ואחרים, כולל הסרט שלי על העקירה של יהודי מצרים – "רימון הסולחה והכבוד" – מומלצים על ידי משרד החינוך ללימוד בבתי הספר."
יש לקוות שמבחר מיצירותיה של פרופ' עדה אהרוני יהיו כלולים בתוכנית הלימודים של משרד החינוך:
1. "רימון הסולחה והכבוד". הסרט המעולה שהפיקה על "יציאת מצרים השנייה". (ראו קישור מצורף). 2. "עידן הזהב של יהודי מצרים: עקירה ותקומה בישראל". הספר והסרט קיבלו פרסים רבים, והם מומלצים על ידי משרד החינוך - אך עדיין אינם נלמדים בבתי ספר. 3. "מהנילוס לירדן" רומן היסטורי אותנטי, על יציאת מצרים, מבוסס על האוטוביוגרפיה ועל נסיונה האישי של עדה אהרוני. 4. "האישה בלבן": הצלת יהודים מן השואה באירופה, על ידי האחות הראשית והצוות המצויין של בית החולים היהודי באלכסנדריה.
