קומדיה ישראלית מקורית חדשה מבית תיאטרון חיפה, בכיכובה של ציפי שביט ##ההצגה תעלה בבכורה ב-21 בנובמבר## אז מה עושים עם המאושפזת נחמה, שמרעישה ומטרידה את חברותיה למחלקה בבית החולים?
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילום: אילן בשור
'לשחרר את נחמה', ההצגה החדשה שיעלה תיאטרון חיפה, נכתבה על ידי דניאל לפין, מחזאי "זהו זה", בהשראת המסע הרפואי שחוותה הכוכבת הראשית, ציפי שביט, בשנה החולפת, ובהשראת הסערה שחווה החברה הישראלית כולה. היא מצחיקה, מעוררת מחשבה והכי ישראלית שיש. במאי: משה נאור.
הקומדיה מציגה לקהל מציאות סוריאליסטית דרך דמותן של חמש נשים המאושפזות יחדיו באותו חדר בית־חולים במחלקה פנימית. נחמה כהן, אחת המאושפזות, מרעישה בלילות ומטרידה את האחרות. כאשר אובדים הסיכויים להעביר את נחמה חדר, אחת המאושפזות מעלה דרך תיאורטית ומקורית לפתור את הבעיה... לאחר דיון מוסרי סוער ומלא יצרים הארבע נרדמות וקמות בבוקר לבשורה: נחמה מתה.
בעודן תוהות איך זה קרה, אחת מהן מפתחת מצפון פעיל ושוקלת להתוודות על שיחות הלילה. האחרות, בתגובה, מתלבטות איך משתחררים מהבעיה החדשה...
התפאורה מצליחה בתחכום רב לגרום לחדר האשפוז להיראות גם קצת כמו מכון שיזוף, והעלילה שוזרת מוזיקה ושירה חיה על הבמה, כחלק בלתי נפרד מהסיפור. יחד עם ציפי שביט יככבו על הבמה נועה אנגל, עירית ענבי, מעין וינשטוק, קובי זיסלין.
ושימו לב: בהצגה משתתפים גם עידן אלתרמן ושלמה וישינסקי, שמגלמים גם הם נשים!
את הרעיון להצגה שאב המחזאי, דניאל לפין (הכותב הראשי של "זהו זה") מסיפור המסע הרפואי שעברה במהלך השנה האחרונה ציפי שביט, ובעיקר מן המערבולת העוצמתית שחווה החברה הישראלית כולה מאז 7 באוקטובר. המחזה עוסק לא מעט בחלק הפחות אטרקטיבי של החיים – המוות. אבל משכיל לעשות זאת באופן קל לעיכול, משעשע ואופטימי.
ניצה בן צבי, מנכ"לית התיאטרון: "הדמויות מהוות מעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, מה שיוצר סיטואציות בימתיות טרגיות וקומיות בעת ובעונה אחת. זווית מרתקת להסתכל על עצמנו כחברה, סוג של מראה סאטירית מלאת שנינות וגם ביקורת אמיצה. ומעל לכל, אני גאה ומברכת על הזכות להיות בית מחבק ליצירה ישראלית מקורית, שבו 'לשחרר את נחמה' מהווה סנונית ראשונה ומבטיחה לעונה חדשה ומסקרנת בתיאטרון חיפה".
משה נאור, במאי ההצגה, מנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה: "מעבר לכך שההצגה כתובה בהשראת המסע הרפואי האישי של ציפי שביט, היא גם כתובה ומבוימת בהשראת כל מה שעברנו ועדיין עוברים כעם מאז שבעה באוקטובר. הרצון העז הזה להשתקם, להצליח לקום מהחולי, מהקושי, לחזור לרקוד – הוא הרצון המשותף לכל מי שחי פה. נראה שאנחנו, כעם וכאנשים פרטיים, כמו הדמויות, קמים בכל יום לעוד בשורת איוב ומנסים בכל זאת למצוא סיבה אחת טובה לחייך ולצחוק, תוך כדי שאנחנו גם חשים אשמה על זה. ועם זאת, יודעים שאין ברירה אלא להמשיך לנוע, להיאחז בחיים".
