במלאת 30 יום למותה של כלת פרס ישראל, חולדה גורביץ, שכונתה "המלאך בלבן" וגם "אם הפצועים", יתקיים במרכז הקהילתי דורות בקריית ים, ארוע לזכרה, בהשתתפות בני משפחתה, חבריה ומוקירי זכרה ## יום ראשון, 25 בפברואר, בשעה 16:00
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
תמונות: באדיבות דוברות עיריית חיפה
העיר חיפה הוכתה בצער עם לכתה של חולדה גורביץ לעולמה ב-16 בינואר, 2024. היא אומנם הגיעה לשיבה טובה ונפטרה בגיל 98, אבל במשך כל השנים היא היתה סמל ומופת לחיפאים, והכאב על לכתה היתה רב.
במלאת 30 יום למותה של כלת פרס ישראל, חולדה גורביץ, יתקיים במרכז הקהילתי דורות ברחוב פנקס 2, קריית ים, ארוע לזכרה, בהשתתפות בני משפחתה, חבריה ומוקירי זכרה. ניהול אמנותי של הארוע: המוזיקאית טובה פורת. הנחיה: ד"ר עודד סושרד. הארוע יתקיים ביום ראשון, 25 בפברואר, בשעה 16:00. לפרטים נוספים: 04-8576729.
חולדה היתה פעילה חברתית ומתנדבת בלתי נלאית, שכונתה "המלאך בלבן" או "אם הפצועים". היא זכתה לכינויים אלה בעקבות עזרתה ונתינתה חסרת הגבולות לנכי צה"ל ובני משפחותיהם, לפצועים בבתי החולים ולמשפחות שכולות. בשנת 1977 הוענק לה 'אות הנשיא למתנדב', והיא גם כלת פרס ישראל על מפעל חיים ותרומתה לחברה ולמדינה לשנת תשע"א (2011).
היא נולדה ב-2 בינואר 1926 בעתלית להוריה, דב וחנה הופמן, ממקימי חברת המלח בארץ ישראל. היא הייתה נכדתם של גבריאל וטובה שפירא, ממייסדי המושבה עתלית.
בצעירותה, היתה גורביץ חברה בארגון "ההגנה", ועם הקמתו של צה"ל, שירתה בחיל הים, והייתה מארבע הבנות הראשונות בחיל. בסמוך לשחרורה מהצבא, החלה להתנדב בוועד למען החייל, ובשנים שלאחר מכן עסקה בארגון פעילויות עבור חיילים. היא הדריכה ילדי עולים במעברות ובוואדי סאליב, הייתה פעילה בסיוע לדרוזים, ובאגודת ידידות ישראל - צרפת.
בהמשך, כיהנה כחברת מועצת העיר חיפה, ואחרי מלחמת יום הכיפורים התפטרה מעבודתה והקדישה את זמנה לפעילות התנדבותית למען חיילים ונפגעי פעולות איבה. מאז, הייתה מגיעה מדי יום לבתי החלמה ובתי חולים לעיסוק בפעילות זו, לבושה בלבן, שם הייתה עורכת מסיבות ופעילויות לעידוד והעלאת המורל לנפגעים. בעיקר הייתה פעילה במרכז הרפואי רמב"ם ובבית ההבראה הצבאי הסמוך.
בנוסף, היתה חולדה פעילה בעיר מגוריה חיפה בארגונים שונים. על כך הוענקו לה אות "יקירת העיר חיפה", ואותות הוקרה נוספים. היא גם הייתה ממייסדות עמותת "ארגון נשי חרות בישראל", המפעילה 23 מעונות יום ברחבי הארץ.
עד שנת 2007 הייתה חברת הנהלה, במשך 18 שנה, במרכז היהודי-ערבי בית הגפן, ועד למותה המשיכה בפעילותה כחברת מועצה במוסד זה. היא הקימה עם בעלה, עו"ד בן-עמי גורביץ (שנפטר בשנת 1965), אגודות ידידות עם מדינות שונות בעולם, ביניהן "המרחב", לעמים הלא-ערבים במזרח התיכון, ו"אגודת ידידות ישראל-צרפת". עשייתה בתחום זה נגעה גם בעידוד תיירות לארץ.
בשנת 2020 נחנכה טיילת על שמה בחוף בת גלים בחיפה. היא נפטרה ב-16 בינואר 2024 בגיל 98, והובאה לקבורה בבית הקברות חוף הכרמל.
+++++
אחייניתה של חולדה גורביץ ז"ל, נילי מייזלס, מספרת: "לדודה הזו שלי, פנים רבות היו לה. היא היתה אחותו של אבי שלמה ז"ל. בשנות ילדותי, ואחר כך בשנות נעוריי, כשחולדה ואני היינו פוסעות ברגל ברחוב הרצל בחיפה, היתה ההליכה נמשכת שעה וחצי עד שעתיים. על כל צעד ושעל היו עוצרים אותה חיילים בחופשה, חיילים לאחר שחרור מביה"ח רמב"ם, עולים חדשים שעזרה להם, אזרחים שביקשו ממנה בקשות סיוע, ושכנים משכונתה בכרמל המערבי.
"לפני חגים הההליכה היתה נמשכת עוד יותר לאור כמות ההזמנות מעוברי אורח שחפצו להזמינה לסעוד עמם את ארוחת החג הקרבה ובאה. משאנחנו, המשפחה הקרובה, רצינו להזמינה לחג היינו מקבלים ממנה מענה כמו 'אתם יודעים כמה הזמינו אותי?' או 'מצטערת, כבר הבטחתי ל...זה. נראה...'. לרוב, היינו אכן זוכים בחברתה לשולחן החג.
"ומהיכן חולדה הגיעה לחגוג עמנו? שאלה כמעט רטורית. מביה"ח רמב"ם כמובן. כמעט כל יום מחייה הוקדש לחיילים הפצועים, המחלימים, לר"ם 2 לחלוקת דגלי המדינה, חגיגת ימי הולדת של חיילים בודדים, חלוקת תה חם ועוגות ומתנות קטנות ובלונים. הכל צולם ותועד, למזכרת. בערבי שישי, קבלת שבת, היא שרכה את רגליה מחדר לחדר ממחלקה למחלקה שלא יקופח אף חייל, ולצידה נגנים צעירים וזמרים מתנדבים שבאו להנעים את האשפוז ולשמח.
"ליד שולחן הסעודה אסר אבי ז"ל לשוחח רק על נושא אחד - פוליטיקה!! חולדה היתה מהמעטים במשפחתנו הענפה אשר נמנתה על המצביעים הכי נאמנים של הליכוד דאז. קרי - מנחם בגין עליו השלום ואשתו. מקסימום, הרשו לה הנוכחים לדבר על צניעות אורח חייו של מנחם בגין ועל נסיעתו באוטובוס ולא במכונית שרד.
"ומה הביאה חולדה לסעודה? כמעט תמיד זר פרחים רעננים, כמה דגלי המדינה בגדלים שונים, ושלל מתנות קטנות שנשאה עמה לכל מקום, שמא תיתקל בחייל כלשהו, ואז תשאיר בידיו שי צנוע למזכרת.
"בצעירותה, הרבתה חולדה לצייר. במשך שנים תלויים היו אריחי קרמיקה לבנים מעוטרים לרוב בצמחי הארץ. לרוב פרחים - אהבתה הגדולה.
"מי יודע לאיזה עיסוק (אשת יחסי ציבור פרילאנס), המלווה אותי מאז שירותי הצבאי בדובר צה"ל, הייתי מתגלגלת לולא חולדה, שמגיל צעיר מאוד "גררה" אותי עמה לקונצרטים (מי הכיר את ג'קלין דה פרה, דניאל בירנבוים, או זובין מהטה בגיל העשרה ופגש בם מאחורי הקלעים? ומי פגש את הרבי המזמר קרליבך בגיל 10.11? נכון, אני. בזכות דודתי). והיו גם פגישות וארוחות בכפרים דרוזים והתכנסויות חשובות של עיריית חיפה, בה שימשה כמה פעמים כחברת מועצת העיר.
"כשחולדה קיבלה את פרס ישראל, בשנת 2011, נסענו אוטובוס מלא בתושבים, משפחה, חיילים, אנשי העיר חיפה ומכרים להריע לה, לחבק ולהגיש לה פרחים. כזו היתה דודה חולדה - אישה של אנשים, אהבה אנשים עזרה להם והם השיבו לה באהבה.
"אומר לך שלום חולדה, דודתי האחת והמיוחדת, נוחי בשלום על משכבך אהבנוך עוד בחייך. נאהבך גם כעת. ועוד הרבה נדבר בך. היתה לי דודה ואיננה עוד".
