B:SIDE - התקליטים ממשיכים להסתובב
אני הפסקתי לרכוש תקליטים בתחילת הניינטיז, בעקבות טעות גדולה שגרמה לי להיפטר מהם ## אבל יש לי חברים שממשיכים לאסוף את תקליטי הוויניל בשקדנות, כולל כאלה שנפטרו בעבר מהאוסף שלהם והתחילו מחדש ## אחד מהם הוא חברי אייל גוטמן, שאפילו נטש את עבודתו הקבועה בעולם העיתונות, לטובת פתיחת חנות תקליטים עם שותף ## במלאת 9 שנים לאותו צעד אמיץ, נפגשתי איתו בחנות "ביסייד" ברחוב מסדה, לשיחה קצרה...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
אתחיל עם וידוי: אני הפסקתי לרכוש תקליטים בתחילת שנות ה-90. למה? כי חזרתי ארצה ב-1990, אחרי 5 שנים בלונדון, והבאתי איתי כ-2000 תקליטים, חלקם עם הקדשות אישיות מחברי להקות מפורסמות, ריליסים מיוחדים, נדירים ועוד. רבים מהם קיבלתי במתנה ובהוקרה מחברות התקליטים באנגליה, מתוקף עבודתי מולן במהלך חמש שנים אלה, כנציג רשת גימל, להיטון ועוד שלל עיתונים ומגזינים בישראל.
בבית חיכו לי עוד כ-1000 תקליטים שצברתי מגיל הבר מצווה ועד לנסיעה שלי ללונדון ב-85'. כמעט כל הכסף שהרווחתי בשנים ההן הושקע בתקליטים ובכלי נגינה.
ב-1992 התחתנתי, ובתוך זמן קצר אשתי דאז התחרפנה מהתקליטים שכיסו את כל קירות סלון הבית ורצפתו. היא נתנה לי אולטימטום: "או אני, או התקליטים!"
הבחירה היתה קלה. בחרתי בתקליטים, כמובן. אבל זה לא עזר לי. נאלצתי להתקשר לחנות תקליטים שעדיין פעלה אז, ולבקש ישועה. הגיע מנהל החנות, העמיס לטנדר את כל האוצרות שלי (למעט כמה תקליטים ששמרתי לעצמי למזכרת), נתן לי בתמורה שובר זיכוי בסכום מצחיק לרכישת דיסקים בחנותו, ונסע לדרכו.
מקצת התקליטים ששמרתי לי למזכרת. צילומים: אתר כדאי לדעת
קפיצת זמן לימינו אלה. אספני התקליטים חזרו בגדול, וחנויות תקליטים שוב משגשגות להן. בבית יש לי אלפי דיסקים שרכשתי מיד אחרי שנפטרתי מאוסף התקליטים, אבל מאז שעברתי דירה, לפני כ-14 שנים, הם מאופסנים בתוך ארגזי קרטון. אפילו אין לי נגן דיסקים להשמיע אותם. תקליטים לא חזרתי לאסוף.
אייל גוטמן ויעקב לחמנוביץ
שני חברים שלי, אייל גוטמן ויעקב לחמנוביץ', פתחו לפני 9 שנים את חנות התקליטים "ביסייד" ברחוב מסדה 12, בשכונת הדר בחיפה. אם בהתחלה חשבתי שמדובר בשיגעון חולף, ואין להם סיכוי להחזיק מעמד, הרי שטעיתי בגדול. בכל פעם שאני עובר שם, אני פוגש חובבי מוזיקה שמגיעים לחנות. הם מגיעים גם על מנת לשוחח על מוזיקה. סוג של בילוי וזמן איכות.
אם בתחילת דרכם פקפקתי בסיכוייהם לשרוד, הרי שכיום אנחנו אפילו משתפים פעולה. החנות תורמת שוברי פרס לערבי הרוקולנוע שלי בסינמטק (ימי שישי, ב-20:00, פעמיים בכל חודש), שמוגרלים בין רוכשי הכרטיסים לארועים שלי.
אייל, איך זה התחיל?
כידוע לך, עבדתי כמוך בתחום התקשורת והעיתונות במשך 25 שנה, ואז קיבלתי הצעה מאיש הייטק לשעבר בשם יעקב לחמנוביץ', להצטרף בשותפות להקמת חנות תקליטים בחיפה. מצד אחד, היתה לי קריירה תקשורתית שסללתי במשך שנים לא מעטות, מצד שני, זה היה בגדר הגשמת חלום נעורים, כמי שתמיד שמר על קשר ישיר עם עולם המוזיקה בכלל ותקליטים בפרט.
לא היה פה סיכון כלכלי, מבחינתך?
לכאורה, היה סיכון מסוים, בעיקר כלכלי, למי שהיה כמוני שכיר כל חייו עד לאותו השלב. מצד שני, קסמה לי האפשרות להפוך לעצמאי ולעסוק בתחום מהנה עבורי – להפוך את התחביב למקצוע. מה גם שבאותה תקופה גם עמדה להיוולד בתי מיקה, ורציתי להיות עבורה הורה נוכח. נמאס לי לנסוע כל הזמן לתל אביב, ולעבוד שעות עבודה שאינן מוגדרות לחלוטין. אז העזתי וקפצתי למים...
