טל איפרגן חובקת את מרי.....

טל איפרגן נטשה את חיפה לטובת אזור המרכז, וכעת היא מפרסמת מחזה ראשון פרי עטה ## גיבורת המחזה, מרי, יוצאת לחפש את אביה הנעדר ## האם הוא נכתב בהשראת חייה של טל?
 

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

בימים אלו יוצא לאור מחזה קצר ראשון שכתבה טל איפרגן – 'מֶרִי' (/הוצאת עמדה). המחזה מספר על גיבורה היוצאת לחפש את עקבות אביה הנעדר בירושלים ופוגשת בשחר. הם מתאהבים, אולם המציאות נלחמת באהבתם.  

איפרגן היא משוררת, סופרת ועורכת ספרותית, ילידת 1983 (חיפה). עד כה ראו אור ארבעה ספרי שירה פרי עטה, נובלה קצרה ורומן ביכורים אחד. שניים מספריה יצאו במהדורתם השנייה ובתמיכת אקו"ם בשל טיב היצירה. כיהנה כיו"ר אגודת הסופרים, סניף חיפה והצפון (2014-2013), והפיקה יריד ספרים אלטרנטיבי במסגרתו של שבוע הספר בחיפה. בוגרת לימודי עריכה לשונית (מכללת אורנים), תקשורת ועיתונאות (מכללת גורדון), ולימודי פסיכולוגיה ותקשורת (האוניברסיטה הפתוחה). לפרנסתה, עורכת תוכן.

טל, כנגד הסיכויים, במאה ה-21, בעידן שקהל קוראי המחזות מצומצם מאוד, את יוצאת עם מחזה לאור. מדוע?

"מעטים האנשים שמגיעים תדיר לספריות או לחנויות ושואלים היכן מדף המחזות. דווקא בשל כך היה לי חשוב ליצור מחזה שידבר לקהל הישראלי, עם אמירה גדולה, ותוך שימוש בכלים שכתיבת מחזה מציעה לך. תמיד רציתי לכתוב מחזה. מחזה מציג חוויית קריאה אחרת וכל קורא יכול להעצים אותה בעזרת הדמיון."

אמירה?

 "מחזה מוכרח לשאת אמירה כלשהי. במחזה שלי היה לי חשוב להציג דרך הדמויות שבניתי, את הפספוס כמשהו שלא תמיד אפשר לתקן. בנתינה בסתר יש ערך כפול."
 

_{צילום: צביה פרידמן}

 גם ביצירה זו את שוב כותבת בהשראת אביך?

"אשתמש ברשותך במילים של ארז ביטון, חתן פרס ישראל לספרות ושירה עברית (לשנת 2015). באירוע שאליו הוזמן לשאת דברי חכמים, אמר כי תבונת היוצר היא לברוא מתוך אותו מפגש אינטימי עם הפצע הכי גדול שלו. אומנם במחזה האב נעדר והבת יוצאת לחפש אותו, אבל אני חיפשתי את אבי לבדי. למרי היה את שחר."

אז מהו בעצם הסיפור בינך לבין אביך?

"הייתי בנתק עם אבא לפני שנעדר, והצטערתי על כך. אבא היה קרוב לדת, והאמנתי שאלוהים שומר עליו קרוב. לנו לא ברור מה קרה וכיצד נפטר ומבחינתי זה כבר לא משנה, שכן מות אב מתיר יתמות בלתי מוסברת, ללא קשר לנסיבות. מאז פטירתו, היה עליי לטפל בחור הזה ופניתי אל המקום המוכר לי ביותר – הכתיבה. בספר שיריי האחרון ('קינת הטל'/עִתון 77; 2015) נגעתי בפצע כשהוא עוד היה פתוח. זה אפשר לי לטפל כשעדיין טרי. אל המחזה ניגשתי עם יריית פתיחה בעקבות הסיפור האישי, אולם לא חוויתי שום סוג של צער בעת כתיבתו."

מדוע עזבת את חיפה אחרי שלושים שנה בעיר? האם תחזרי?

"אני אוהבת את חיפה בגלל הים, החברים, התרבות שזוכה בה לבמה. אבל מבחינתי משהו נגמר, ולא הייתה קיימת עבורי דרך להתחיל אלא מהתחלה. עזבתי נוף, דירה, אהבה, והצעתי לאמי לעבור יחד עמי. היא לא הכירה משהו אחר. ידעתי שהמעבר למרכז ידרוש ממני לעבוד קשה, אבל זה היה שווה הכול מבחינתי. הבית הישן סגר על הנפש שלי מכל הכיוונים. הייתי מוקפת בעבר, בזיכרונות כבדים. זה לא שכאן אין התמודדויות, ישנן תמיד, אבל אני אוהבת את המקום החדש ולאט מתחילה להכיר אנשים חדשים, בלי לשכוח מהיכן באתי. לגבי חזרתי לעיר, בתחושתי לא אשוב. אם כי מה שצריך לקרות קורה."

במה שונה כתיבת מחזאות מכתיבת פרוזה ושירה?

"הכתיבה אכן שונה לאור העלילה המתוארת בדיאלוגים, מונולוגים ולעיתים בשיח עקיף בין הדמויות. אין מקום לתיאורי רקע, לתיאורי מחשבות. יש מקום להוראות קצרות בלבד."

בחרת לשלב שירים במחזה שלך. מדוע?

"במחזה מופיעים מספר שירים שערך המשורר רוני סומק, והוא כולל מחוות לחיים גורי, יונה וולך ורוני סומק. אני מגיעה מעולם השירה ומודעת לעובדה שלקהל קל יותר להכיל שירה מומחזת, להגיע לערבי ספוקן וורד והקראה או למופעים שבהם מוזיקאים מאחרים משוררים. מראש ידעתי שבמחזה שלי יהיו שירים שתואמים את רוח המחזה."

כמה זמן ערכה כתיבתו?

 "למדתי מחזאות אצל המחזאית גורן אגמון ומאוד נהניתי ללמוד אצלה. כשהרגשתי שאני מוכנה לקחת את כל הסצנות המפוזרות בראשי וליצור מהן מחזה, התחלתי לחבר אותן לאט בחוט מקשר ובלי מגבלה של זמן. הגרסה הראשונה נשלחה להוצאות ולתאטרון חיפה והתגובות היו טובות. זה חיזק אותי. בשלב זה נפגשתי עם המשורר אלי אליהו, אדם שאני מאוד מעריכה, לקבלת ייעוץ ספרותי. אלי ידע להצביע על המקומות שבהם משהו חסר. לאחר המפגש אספתי את החומר למחשבה ויצאתי 'לעבוד'. נסעתי לברלין לסיים את כתיבת המחזה, שם שברתי את ידי השמאלית למזל, וסיימתי את כתיבתו כאן בארץ. בסך הכול אפשר לומר שאני עובדת על כתיבתו כשנה." 
 

צילום: קלרי

על מה המחזה?

"על יש מאין. על חיפוש ותשובה. על קבלת המציאות והכרה בגורל. על הרגעים הקשים שבהם נמדד אדם שנדרש להיות אמיץ. על נבואה שמגשימה את עצמה עד שבוחרים להאמין אחרת. על הצלה ועל אהבה שמצילה חיים."

מה עשית כדי להניע את ההשראה?

"כאמור, שברתי את ידי השמאלית וסבלתי מכאבים חזקים. בנקודה הזאת החלטתי לסיים את כתיבת המחזה שלי. אני לרוב ישנה ארבע שעות בלילה, לא כולל סיאסטות צהריים קטנות, ואחרי השבר הייתי ישנה המון. בין לבין הייתי אוכלת מעבר לרגיל, מקנחת לרוב בשוקולד מריר, ומזהה פתרונות לעלילה. שמנתי לכבוד הלידה."

מה את מאחלת למרי?

"הייתי רוצה שיעשו ממנה סרט והצגה. לא רק עבור סגירת המעגל הפרטית שלי. מספר הנעדרים בארץ הוא לערך ארבע מאות אנשים נעדרים, ארבע מאות עולמות פתוחים שמחפשים קצה של חוט על אודות יקיריהם. בנוסף, המחזה שוזר בתוכו מסרים שטומנים תקווה והבטחה לטוב, ואלו מסרים שראוי להיצמד אליהם."

מסרים כמו?

 "למשל, המחזה אינו בוחן או מודד את האמונה. הוא מוצא דרך להביע אותה ולהוכיח כי כוחה רב, אולי יותר מהכול."