אחרי תקופה ארוכה בה כמעט ולא יצאנו, הגענו אל מסעדת יאן יאן בעיר התחתית ## מסעדה סינית, שמציינת בימים אלה 40 שנים לפעילותה ## סמל ליציבות, ומקום של נוסטלגיה ## הגענו, וכמו תמיד - זכינו לחיבוק אוהב מהבעלים, סי פונג המקסימה
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
בשלושת החודשים האחרונים ביקרתי רק במסעדה אחת, וזה מעט מאוד למי שכותב ומסקר מסעדות במשך שנים רבות. פשוט לא היה חשק לצאת ולבלות, לצאת ולאכול.
היום החלטנו שהגיע הזמן בכל זאת לצאת, ואם כבר לצאת – אז ללכת על בטוח. וכך הגענו אל מסעדת יאן יאן. מסעדה שאין בה הפתעות, וטוב שכך. אתה יודע בדיוק לאן אתה מגיע – מסעדה סינית ששומרת על אותנטיות ועל נוסטלגיה לימים בהם היוותה סוג של אטרקציה בעולם הקולינריה הישראלי של פעם.
בתקופתנו התזזיתית, בה מסעדות קמות ונופלות במהירות, משנות קונספט, ומנסות להמציא את עצמן ואת הגלגל מחדש – יאן יאן פועלת כבר 40 שנים, ומשדרת יציבות ואורך רוח. המסעדה מצליחה בלי יחצנים ובלי תעלולים שיווקיים. קהל הלקוחות הנאמן הולך שבי אחר בעלת המקום המקסימה, סי פונג, וכמובן – האוכל.
מהניסיון המצטבר למדנו שלא כדאי להגיע אל יאן יאן בסופי שבוע, כי אז המסעדה מפוצצת בסועדים, והמטבח בקושי עומד בלחץ היושבים והמשלוחים. וכמובן – מומלץ מאוד להזמין לימים אלה מקום מראש.
גם ימי חמישי בערב עמוסים, ולכן הגענו לשם בשעת אחר צהרים מוקדמת, לפני שמתחיל הבום הגדול. סי האהובה שמחה לראותנו, ומצאה זמן לשבת איתנו קצת ולגלגל שיחה על חבר משותף שאנחנו מחפשים לו שידוך הולם, על המלחמה והשפעותיה, וגם על בני המשפחה שלי ושלה.
שלושת ילדיה של סי שירתו בתפקידים משמעותיים בצבא, ושלושתם (שני בנים ובת) סיימו לאחרונה שירות מילואים של שנה. סי מספרת, שהיא אפילו לא ידעה עד כמה היא לחוצה, עד אשר חזרו ילדיה הביתה בשלום מהמלחמה, ורק אז היא פרצה בבכי של הקלה, ופרקה את המתח שהצטבר בה.
התפריטים שעל השולחנות הם חדשים ויפים, וכשפותחים אותם מתברר שמלבד הגרפיקה והעריכה שום דבר לא השתנה. זה מה שאני אוהב במסעדה הוותיקה הזו. אין הפתעות. לאורך עשרות שנים מוצעים אותם מאכלים: מרקים, מתאבנים וסלטים, דגים, מנות בקר / עוף / לבן / טופו, דים סאם, פירות ים, מנות שמבוססות על אטריות, קינוחים ועוד.
במשך השנים שלחתי לכאן לא מעט חברים, קרובי משפחה וסתם אנשים שיוצרים איתי קשר באמצעות פייסבוק ומבקשים המלצות. כולם חזרו מרוצים.
התפריט הינו רחב מאוד, והאפשרויות לבחירה הן רבות, מה שמעמיד אותי תמיד בפני דילמה: האם לבחור (שוב) את אותן המנות שאני מחבב במיוחד, או לגלות סקרנות קולינרית, ולהמר על דברים לא מוכרים. סי ראתה את ההתלבטות שלי, ושכנעה אותי לתת הפעם צ'אנס למנות שאני נוהג להתעכב עליהן קלות בעת הדפדוף בתפריט, ואז ממשיך לדפדף הלאה. "תזמין, תטעם, ואם לא תאהב - אחליף לך למנה אחרת!" הבטיחה.
היות והיינו אורחיה של סי, שילבנו מנות אהובות שלא רצינו לוותר עליהן, לצד מנות שהיא המליצה עליהן.
לפתיחה, כרסמנו זוג אגרולים צמחוני מטוגן (25 ₪). הם הגיעו קריספיים ולוהטים עם הנוזל האדום המתקתק שהטיס אותנו בנוסטלגיה אל שנות ה-80. להשלמת האווירה הנוסטלגית, לא שכחנו גם להזמין סלט סיני (32 ₪), שמורכב מגזר וצנון ברוטב.
למרות שעכשיו אמצע דצמבר ולא ממש מרגישים את החורף, כמובן שלא ויתרנו על מרק. אני – חמוץ חריף (22 ₪), שלמזלי אינו מאוד חריף, וזוגתי – טום יאם קונג (32 ₪), שזה מרק עם שרימפס.
סי אמרה שלפני שנעבור לעיקריות, אנחנו חייבים לטעום גם מנות ביניים, ושלחה לנו וון טון מטוגן (45 ₪). כיסוני עוף קריספיים וקראנצ'יים, שהיוו פתיח מושלם לפני העיקריות.
למרות שהיינו רק שניים, הגיעו לשולחן שלוש מנות עיקריות, שכמובן לא הצלחנו לסיים. האחת היתה פילה דג לברק בנוסח סצ'ואן (95 ₪), וחיסלנו אותה בכוחות משותפים. זו גם היתה המנה המנצחת.
שתי המנות הנוספות היו ספריבס (98 ₪) וברווז ברוטב דבש ושום (85 ₪). טעמנו קצת מזו וקצת מזו, וגם הוספנו אורז מטוגן שהגיע עם אחת מהן, וגם אורז מאודה שהגיע עם המנה האחרת, והשתלב נהדר עם הרטבים שליוו את המנות.
טעים טעים, אבל כמו שהזהרנו מראש כשהבנו שעומדות להגיע שלוש מנות - כמובן שלא הצלחנו לסיים. וכמו שסי הרגיעה אותנו מראש - את מה שלא נצליח לסיים, היא תארוז לנו לקחת הביתה. וכך היה. :)
על הקינוחים ויתרנו הפעם, כי הגענו אל קצה גבול היכולת והקיבולת. נפרדנו בחיבוק מסי האהובה. חתמנו ארוחה טעימה באווירה נעימה, ויצאנו אל הערב החמים של אמצע דצמבר.
מאחורי המסעדה מסתתר סיפור מרגש. לקראת סוף שנות ה-70, בתום מלחמת וייטנאם, נמלטו משם פליטים רבים שחששו לגורלם במשטר החדש. הם נמלטו בסירות רעועות, והתקשו למצוא מדינות שיקלטו אותם. ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, שזכר היטב את פליטי השואה היהודים שהיטלטלו בלב ים, הודיע שמדינת ישראל תקלוט כמה מאות מהם ותעניק להם אזרחות ישראלית.
סי פונג היתה אז נערה בת 16, אחת מאותם פליטים. כעבור כמה שנים, ב-1984, פתח אביה של סי בחיפה מסעדה סינית, ששינתה עם הזמן את שמה ליאן יאן.
המסעדה גדולה ומרווחת, הצבע האדום והבורדו שולטים בה בזכות מפות השולחן, ועל הקירות תמונות וקישוטים מסורתיים, כולל בובות וכיתובים בסינית. 70 מקומות ישיבה כולל האולם המרכזי של המסעדה. בנוסף, יש אולם קטן יותר של 25 מקומות, ובעת הצורך, בעיקר לטובת ארועים, משתמשים באולם שלישי של 60 מקומות, שממוקם בבניין סמוך. כיום מנהלת סי את המסעדה היפה, ואילו בעלה משמש כשף המקום. גם הוא מאותם פליטים.
