חזרתי אל שווארמה 52, רק כדי לגלות שהיא שומרת על הרמה הגבוהה ואפילו שודרגה ## ויש גם חידושים, ובראשם הקומבינות שתופסות חזק בקרב הלקוחות ## ואפילו מתהווה פיתרון מעניין ללקוחות שנתקלים בבעיית החנייה באזור...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
ההיכרות שלי עם שווארמה 52 החלה ביוני 2023, בעקבות המלצה חמה של ידידי תומר אבידר, שהוא באמת אחד שאפשר לסמוך עליו בכל הקשור לבשרים בכלל, ולשווארמות בפרט – בקבוצת הפייסבוק "שווארמה מפה לאוזן" של קהילת השווארמה של ישראל.
הגעתי בעקבות ההמלצה, התלהבתי מהטעמים, מהיחס, מהמבחר, מהאיכות, וגם שמחתי להכיר את בעלי המקום, רימון עיד, שזיהה אותי מסקירות האוכל שהעליתי למקומון של ידיעות אחרונות, לפייסבוק ולאתר כדאי לדעת.
חצי שנה מאוחר יותר, נחתתי שם עם בתי הבכורה, שקפצה לביקור בחיפה, ומבינה הרבה יותר ממני בשווארמות. הזמנתי מיקס בצלחת של עגל ועוף (בביקור הראשון טעמתי רק עגל), בתי הזמינה מיקס בלאפה, חלקנו גם צ'יפס, וליקטנו ירקות וזיתים מבר הסלטים. היה מעולה!
בתי, שהיא רופאה במקצועה וגם אלופה במטבח (כשהיא היתה נערה והתאמנה בבית, עול שטיפת הכלים נפל עליי...), ביקשה להציץ בקומה העליונה, שם ממוקמים המטבח הגדול ושטח האיפסון שהכול בו מסודר, מצוחצח, מופרד ונקי. עומד בכל הקריטריונים של משרד הבריאות.
ברוב המסעדות לא ישמחו להכניס אותי לתוך המטבח. לרימון פשוט אין מה להסתיר. להיפך – הוא הציג לראווה ובגאווה את מחלקת הבצק, את מקרר העופות, את מקרר הירקות, את חדר הבשר, את חדר ההקפאה, את חדר הקירור, את חדר הסלטים. בתי העניקה למקום ציון 10.
אתם בטח חושבים שמאז הפכתי ללקוח נאמן, והגעתי לשם בקביעות. אבל, לא. המלחמה הוציאה ממני את החשק לאכול במסעדות ולכתוב עליהן, מה גם שאני עושה זאת בתור תחביב, וללא שום תמורה. לאורך התקופה הזו, מאז השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, מיעטתי לצאת, לבלות ולאכול.
חלפה שנה נוספת, ורק השבוע מצאתי את עצמי קופץ לשם שוב, הפעם עם אשתי. לא היה קל למצוא חנייה, וכמעט חשבנו לוותר. אבל דגל ישראל שהתנוסס בגאון בפתח השווארמייה, וקישוטי חג המולד שנצנצו מתוכו, שכנעו אותנו להמשיך לחפש חנייה ואכן מצאנו :)
התיישבנו לאכול. רימון שהבחין בנו באמצעות המצלמות במשרדו שממוקם בקומה השנייה, ירד לומר שלום, ובהזדמנות הזו גם אילצתי אותו ואת צוות העובדים שלא נח לרגע - לעשות הפסקה קלה ולחייך למצלמה.
מנהל המקום, ג'וני חורי, דיווח שהוא ראה את ניסיונותיי הלא מוצלחים למצוא חנייה (אני גרוע בנהיגה וגם בחנייה, מזל שאשתי לקחה את ההגה לידיים), וסיפר שזו אכן בעיה ידועה, והם בעיצומו של פיילוט בשם 'שווארמה דרייב', לפיו לקוחות קבועים מזמינים, משלמים, וכאשר הם מגיעים אל מול המקום, מוציאים להם את ההזמנה למכונית.
חידוש נוסף הוא ה"קומבינות". לקוחות רבים מתעלמים מהצד הימני של התפריט, בו מוצגות המנות ומחיריהן, ועוברים מיד אל הצד השמאלי, של הקומבינות, שם הם יכולים לבחור באופציות שונות לפי מספר הסועדים (זוגות, משפחות, משרדים) והעדפותיהם. זה יותר זול ומשתלם לסועדים. אבל תהיתי למה זה משתלם גם לשווארמייה, והתשובה היתה, כי אומנם מרוויחים קצת פחות, אבל הקליינטים האלה יחזרו שוב ושוב.
לתפריט נוספו מנות כמו חומוס שווארמה וסלט בריאות שווארמה, והמארזים השתכללו ועשויים בתבונה רבה ובחשיבה שנועדה לייעל ולהיטיב את המשלוחים ואת הטייק אוויי, וגם להקל על הלקוחות (לדוגמה: על כל מדבקה במשלוח כתוב מה הוא מכיל, כך שכאשר יש הזמנה למספר אנשים - קל להם לזהות מה שייך למי).
הפרגית שוב הפתיעה לטובה, לא מעט בזכות התבלון המנצח. גם כדורי הפלאפל היו טעימים, למרות שבאופן אישי אני לא מת על פלאפל. הסלטים היו טריים וטובים. טעמנו גם מהקריספי צ'יקן, וגילינו שיש גם קומבינה לצמחוניים, שלא מופיעה בתפריט אבל מהווה עבורם פיתרון לא רע.
אני יכול להוסיף עוד פרטים רבים: על הטאבון והלאפות הנהדרות שנאפות בו, על הצ'ופרים לילדים, על הצוות שלא נח לרגע, על מתחם הישיבה בן 50 המקומות הצמוד למסעדה, על העיצוב, על טיב האוכל ועוד ועוד.
אבל אעצור כאן, ורק אתייחס לעוד נושא אחד: אותו חבר, תומר אבידר, שגויס למילואים ארוכים מתחילת המלחמה, סיפר לי על התרומות הרבות של אוכל ששלח רימון עיד לחיילי צה"ל. ואגב, גם בימים אלה: כל חייל במדים שמגיע לשווארמה 52, זוכה בצ'ופר, בהנחה, בפינוק.
לא פעם אני נתקל במסעדות שמתחילות חזק, יוצרות באזז, ואז הבעלים מנסים לחסוך ולהתחכם, וכמובן מורגשת נפילה באיכות, והסועדים מתמעטים. כאן, התרשמתי, האיכות נשמרת, והקהל שומר אמונים.
רימון: "חשוב לי לא רק לשמור על הרמה שאיתה התחלתי, אלא אני מחפש איך לשפר עוד יותר."
לא כשר: כי פתוח בשבת, אבל כל המוצרים כשרים, ואין שום מוצר חלבי.
שעות פעילות: א'-ד', שבת: 10:00-22:00. ה': 10:00-23:00. ו: 10:00-21:00
