שלוש שנים חלפו עד שהחלום של ניב קריספין ואייל יונאי הפך למציאות ## שילוב של הנוף המעלף של עמק יזרעאל לבין המטבח האיטלקי ## עיצוב מהמם, ומנות קטנות ומיוחדות, שרצוי להזמין כמה וכמה מהן, כי התפריט חובק מנות מהאדמה, מהים ומעולם החי
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
"תבוא בשבע וחצי, ליהנות מהשקיעה המדהימה!" המליץ לי ידידי, המסעדן הוותיק ניב קריספין, שהוא הבעלים של מסעדת הטאפאסים האיטלקית מרקטינו, שנפתחה בתחילת החודש ברמת ישי.
"אגיע ממש בפתיחה, בשעה שש, אבל אל דאגה, אנחנו נצפה יחד בשקיעה!" הבטחתי לו.
ואכן, לפני שירדה השמש, שלחנו מבטים נפעמים מהמרפסת לעבר השדות המוריקים של עמק יזרעאל שהשתרעו תחתינו ועד האופק, ומאוחר יותר צפינו בשקיעה המרהיבה.
אין ספק, ידידי ניב קריספין שיחק אותה! יחד עם השף אייל יונאי, שהוא שותפו גם לשני סניפי BBB מצליחים, הוא התחיל לגלגל את החלום לפני כשלוש שנים. הדרך לא היתה קלה. קורונה, מלחמה, בירוקרטיה ושאר חסמים – אבל בתחילת יולי התגשם החלום, ונפתחה מרקטינו, כאשר במטבח מלהטט גם השף התפעולי ירון וידר, מיודעי הוותיק והמוכשר כל כך ממסעדת צפרירים 1.
מרקטינו נמצאת בבניין חדש, כמעט בצמוד למסעדת לימוזין, וכדי להיכנס אליה פוסעים על משעול עץ, שמשקיף על העמק. מצד ימין חולפים ליד קירות זכוכית, שדרכם ניתן לראות את מטבח המסעדה ובהמשך – את המסעדה עצמה.
במסעדה יש 124 מקומות ישיבה, כולל אלה שבמרפסת ועל הבר. בימי חמישי מתכננים בקרוב לעשות שמח עם תקליטן, ובימי שישי יהיו בראנצ'ים לצד דוכנים שונים של אמנים ושוק איכרים מהעמק.
ניב שמר לנו מקומות על הבר. וטוב שהוא שמר מראש, וטוב שאישרנו את ההזמנה באמצעות הנייד, כי עד מהרה התמלאה המסעדה עד אפס מקום. כן, היא כבר הפכה לשם דבר. ובצדק. אגב, לכל סועד מוקצים שעה וחצי בלבד, לטובת תחלופה של סועדים. אנחנו חרגנו מ-90 הדקות, כי שוחחנו עם ניב ועם אייל, וכמובן גם הצטלמנו איתם.
המלצרית / ברמנית ליאור המליצה שנזמין מראש את המנות, והצוות ידאג שנקבל אותן לפי קצב ההתקדמות שלנו בארוחה. היססתי, כי נאמר לנו שמדובר במנות טאפאס, אבל מוגדלות, ומכיוון שטרם ראינו את גודל המנות, חששתי להזמין יותר מדי אוכל, ואולי פחות מדי.
אז תחילה הזמנו רוטולי קישוא (39 ₪), סלט קיסר (42 ₪) וצלחת גבינות איטלקיות ופרי (54 ₪). את פירוט המנות תוכלו לקרוא בתפריט שצילמנו. ואגב, זהו תפריט זמני, שמודפס בשלב זה על נייר. יחד עם המנות הללו יצאו אלינו גם מנות שלא הזמנו: בוראטה ריבת עגבניות (56 ₪) וארטישוק יהודי (44 ₪).
ביקשתי מליאור לבקש מהמטבח לא להוציא לנו עוד מנות, פן לא נצליח להגיע מנות הדג והבשר שהיינו סקרנים לטעום. והיות וכך, השלמנו את ההזמנה: קרפצ'ו דג לבן (55 ₪), סלמון מזוגג וירקות ירוקים (67 ₪), ופרוסות רוסטביף בקר, שנקראות ויטלו טונטו (56 ₪).
ניב ידידי לא ויתר לנו על קוקטיילים, ואחרי שהזכרתי לו בלחש, שאני מעדיף משקאות מתוקים של קוסיות, נחת מולי קוקטייל טראמונטו מתקתק וטרופי, ואילו לזוגתי הוא שלח קוקטייל בלה צ'או, אחרי שווידא שאין לה עם בעיה עם חריף. מאוחר יותר תזמין אותנו גם ליאור המלצרית /ברמנית להקפיץ איתה לגרון צ'ייסרים של לימונצ'לו (אני) וקאמפרי (זוגתי).
התפריט יורה לכל מיני כיוונים, וטוב שכך, כי כל אחד יכול למצוא מנות כלבבו. ראשונות על בסיס ירקות שונים, סלטים, גבינות, פיצטות (פיצות אישיות), פסטות, מנות מהים (כולל פירות ים) ובשריות. אילולא הייתי כה רזה, יש מצב שהייתי מזמין את כל 30 המנות שבתפריט.
הקינוחים מופיעים על תפריט נפרד, כך שגם אם חשבנו שסיימנו – ליאור הזכירה לנו שבסוף הארוחה נהוג להזמין קינוח. יאללה, נענינו לאתגר. זוגתי בחרה קנולי קרם מסקרפונה לימון, ואילו אני בחרתי עוגת נמסיס שוקולד עשירה ללא קמח.
תשאלו איך היתה הארוחה, ואענה לכם בכנות – נהדרת! מנות קטנות, אבל גדולות! וכמובן, שלא סיימנו עד הסוף את כולן. שכחתי להזכיר שניב שיגר אלינו גם 3 פרוסות עבות של לחם מיוחד, שמכינים אותו בהידרציה גבוהה וחמאה. זוגתי, שהיא אלופה באפייה, מיד ביררה פרטים, וכולי תקווה שבקרוב אטעם לחם כזה גם בבית.
אגב, ניב עצמו שומר על פיגורה מושלמת, למרות קרבתו היומיומית להמבורגרים וצ'יפס במשך 18 השנים האחרונות, והיכרותנו מגיעה אפילו עוד קודם לכן, מהג'ויה וממיידלרס.
"איך אתה מצליח לשמור על הגיזרה?" תהיתי בקול רם.
"תנסה אתה להרים עסקי אוכל בישראל, וגם אתה תתקשה להשמין..." הוא צחק.
מרקטינו מרוחקת 30 דקות נסיעה מביתו של ניב במצפה עדי, ובעודנו משוחחים לנו, נכנסו למסעדה אשתו ושתי בנותיו החמודות. הבן הגדול (14) לא הגיע, כי העדיף משחק כדורגל. ביום הראשון למסעדה, הראה ניב לבנו בהתרגשות את המקום, ושאל אותו מה הוא רואה. "מסעדה!" אמר הבן. "לא," תיקן אותו האב. "אתה רואה חלום! חלום שהתגשם!".
