כאשר סיימתי את השירות הצבאי, לא יצאתי לטיול במזרח הרחוק, אלא הקמתי להקת Pאנק-רוק ## את ההיכרות שלי עם המטבחים האסיאתיים עשיתי בלונדון ובישראל ## השבוע ביקרתי במסעדה הווייטנאמית בון צ'ה בשוק תלפיות בחיפה, שלא עושה הנחות לחיך הישראלי...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
את רון ברם הכרתי לפני מיליון שנים בערך, כאשר הוא ולירן לוי פתחו את הקניבר בשד' מוריה. אבל, את הוריו הכרתי עוד קודם, כאשר הייתי תלמיד בביה"ס אהוד וביקרתי בקביעות בחנות מוצרי הכתיבה המשפחתית, שהפכה עם הזמן למסעדת קניבר.
ב-2016 הוא נעלם לי מהרדאר. מכר את חלקו בקניבר ואת המניות במסעדת צפרירים, ונסע לארה"ב. רילוקיישן בעקבות ג'וב שקיבלה שם אשתו, בכירה בחברת צים.
בארה"ב התגורר בעיר עם ריכוז גדול של אסיאתיים, ולמד להכיר ולאהוב את המטבח הווייטנאמי. כאשר חזר ארצה עם המשפחה גמלה בליבו ההחלטה לפתוח מסעדה וייטנאמית. אבל באמת וייטנאמית, ללא פשרות וללא ויתורים לחיך הישראלי. לא פיוז'ן, לא תאילנדי. אוכל רחוב וייטנאמי.
בערך חודש לפני פרוץ המלחמה הוא מצא מקום מתאים, בצמוד למסעדת ערבסקה ברחוב לונץ 7, בלב שוק תלפיות. מסעדה קטנה מאוד, שמשמשת כמטבח להכנת האוכל. אין שם מקום לאיפסון, וגם אין בכך צורך, כי בכל יום הוא קונה את כל מה שהוא צריך מהדוכנים הקרובים. טרי-טרי. והאמת, גם בריא-בריא.
איתו במטבח עובדת לק, שנמצאת בישראל בערך שנתיים. רון הכיר אותה במקרה. דרך הנכד של בעלה הישראלי. היא הגיעה אליו כמעט בלי ניסיון, אבל למדה מהר, והם עובדים יחד כתף אל כתף במטבח. עושים סרוויס ביחד. רון מגדיר אותה בתור העוזרת הכי טובה שהייתה לו אי פעם.
השבוע התארחנו אצלו, והוא נראה בדיוק כמו לפני 8 שנים, אז פגשתי אותו בפעם האחרונה לפני הנסיעה. למעשה, הוא נראה עוד יותר צעיר מקודם (הוא בן 48, לפי הספירה שלי), ואפילו הוריד 8 ק"ג מיותרים.
"מה הסוד? אני כל הזמן בתנועה, ואין לי אפילו זמן או חשק לאכול. כשאני נוחת בבית בסביבות 11 בלילה, אני נזכר שלא אכלתי כל היום, ומתחיל לנשנש את מה שהילדים השאירו... פסטה וכדומה..."
בון צ'ה נקראת על שם מנה מפורסמת מהאנוי, עיר הבירה של וייטנאם. המנה הזו התפרסמה עוד יותר בעקבות פגישתו של נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, עם השף היהודי אנטוני בורדיין במסעדה בהאנוי שנקראה בון צ'ה. אובמה ישב על שרפרף נמוך, אכל חסה, מרק ואטריות ולגם בירה קרה. הארוחה הזוגית עלתה 6 דולר. בורדיין שילם את החשבון. זה היה ב-23 במאי, 2016. שנתיים מאוחר יותר השף התאבד. ולא בגלל שהוא זה ששילם את מחיר הארוחה.
הצצתי בתפריט. שמות המנות אולי לא מוכרות לסועד הישראלי הממוצע, אבל יש פירוט די ברור של רכיבי כל מנה, וגם יש תפריט נוסף, ובו תמונות צבעוניות של המנות שמסייעות למי שמעדיף לבחור עם העין.
שאלתי את רון על מה הוא ממליץ, והוא נאנח. "כולם שואלים אותי, אבל ברור שאני ממליץ על כל המנות האלה. המטבח הווייטנאמי הוא מאוד עשיר, ואני בחרתי את המנות האלה בפינצטה."
הזכרתי לו שאני אלרגי לחלב קוקוס, וכך ירדו 3 אפשרויות מתוך התפריט מבחינתי. בשר חזיר אין אצלו, למרות שהמסעדה לא כשרה ונמכרים בה פירות ים. למה אין חזיר? כי לסועדים רבים יש רתיעה מבשר חזיר, מה גם שהוא כנראה הבשר הכי יקר כיום. זה מוזר, כי בחו"ל הוא נחשב לבשר הכי זול, שכן החזיר זולל הכול, ועולה במשקל במהירות.
רון בחר לנו ספרינג רול (35 ₪) שמגיע ב-2 יחידות ומורכב מדפי אורז מגולגלים עם ירקות שורש לצד רוטב בוטנים, דמפלינגס של אורז וטפיוקה (35 ש") במילוי בשר סרטנים ושרימפס, סלט פפאיה צמחוני (35 ₪), בון, שהיא המנה הקלאסית, שמגיעה בקערה עם אטריות, ירקות ועוד, אנחנו בחרנו אותה עם פילה דג לבן מטוגן (69 ₪), ומרק באן בו הו עם קציצות עוף (55 ₪).
הערה חשובה: כמעט בכל המנות בתפריט הסועד יכול לבחור בין רכיבים שונים (עוף / צמחוני / חצילים וטופו / פילה דג לבן / עוף / שרימפס).
למעשה, למרות שאני מת על מרקים גם באמצע החמסין, בהתחלה חשבתי להסתפק בדוגמית לטעימה. אבל אחרי שטעמתי מהדוגמית, נעניתי מיד להצעתו ללכת על מנת מרק רגילה, שהיא כמעט ארוחה בפני עצמה.
ובכל זאת, משהו היה חסר לי במהלך הארוחה, וקצת היססתי לפני ששאלתי אותו: "תגיד, אני יודע שמטבח וייטנאמי לא משתמש בסויה, אבל אולי במקרה יש לך קצת סויה בשבילי?"
רון חייך. מסתבר שאני לא היחיד שפונה אליו בבקשה שכזו. לסועדים מסוגי, שרגילים לטעמים תאילנדיים ויפניים, הוא שומר בצד בקבוקון סויה. וזו אפילו סויה ללא גלוטן, שהיא יקרה בהרבה מסויה רגילה.
ישבנו איתו מחוץ למסעדה הקטנה, שכן השולחנות ניצבים על המדרכה. הערב ירד לאיטו, הירקנים והסוחרים סגרו את הבסטות, מכוניות חלפו בכביש במרחק מטר מאיתנו, ובליינים בבגדי ערב התחילו לאכלס את מסעדות השוק. גם בון צ'ה תיכף תתמלא עד אפס מקום בקהל, למרות שגם במהלך שהותנו שם כל הזמן היתה תחלופה של סועדים, ביניהם גם כמה ממוצא אסיאתי.
התפריט מציע גם בירות אסיאתיות, אבל אנחנו העדפנו להיצמד למים צוננים מקנקן לאורך הארוחה.
לקינוח, התלבטתי בין קינוח לילדים שמבוסס על גלידת וניל עם בוטנים מקורמלים, לבין קינוח למבוגרים שמבוסס על סורבה קוקוס עם מיץ מנגו סחוט. רון פתר את ההתלבטות בכך שהביא לי את שניהם.
לא כשר.
שעות פעילות: א'-ד': 12:00-22:00, ה: 12:00-23:00, ו': 12:00-17:00, שבת: סגור.
