טאפה בר: חזרנו אלייך שנית
ביקור חוזר ב-TAPA BAR, מסעדת הטאפאסים במעלה שד' בן גוריון במושבה הגרמנית ## לוקיישן מטורף, מתחת לגנים הבהאים ## ועכשיו גם המטבח מציע מנות מדהימות, לצד הבר העשיר שמציע קוקטיילים נהדרים
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
בינואר נפתחה TAPA BAR, מסעדת טאפאסים עם בר קוקטיילים מפואר, במעלה שד' בן גוריון במושבה הגרמנית, בצמוד למלון בוטניקה החדש. עיצוב מרשים, צוות צעיר ודינמי, ומרפסות שמהן ניתן להשקיף אל הגנים הבהאים. לוקיישן מטורף.
ביקרתי שם בתקופת ההרצה, היה נחמד.
אבל היום ביקרתי שוב, והיה פצצה.
השף וארד ספורי עבר לשם לפני חודשיים, והטיס את המטבח לגבהים.
זה התחיל עם קוקטיילים מצוינים, והמשיך עם טאפאסים של סשימי טונה אדומה, סביצ'ה טונה, טרטר פילה, גבינת קממבר, ושתי מנות עיקריות - פאייה ואנטרקוט מפרה מבכירה.
לכל אחת מהמנות תוכלו להוסיף את מילת התואר: נפלא/ה, מדהימ/ה, מעלפ/ת, וכיו"ב. ולא תטעו.
באחד השולחנות הסמוכים ישבו שני זוגות, שהגניבו אליי מבטים. יש לי בעיה של לזכור פרצופים, כי אני מופיע ומרצה בהמון מקומות, והקהל מכיר ומזהה אותי, אבל זה לא הדדי. אז כשעשינו את דרכנו החוצה מהמסעדה, עצרתי לידם ושאלתי אם אנחנו מכירים. אנחנו מכירים אותך, אמרו שתי הנשים. הולכים אחריך למסעדות. אתה זה שעושה את הסימן עם האצבעות. נכון?
הודיתי באשמה, ומיד מיהרתי להזעיק את שף וארד ספורי, ואת מנהלי המסעדה אדי דאו והילאל סובח, והצטלמתי איתם.
מימין: וארד ספורי, אדי דאו, ימ"ר, הילאל סובח
מצאנו חנייה ממש ממול למסעדה, ונכנסנו פנימה, כשאנחנו עושים את דרכנו לאותו שולחן שלידו ישבנו לפני ארבעה חודשים. הצצנו בתפריט, וגילינו שהוא שונה מהפעם ההיא. נאמר לנו שהשף התחלף.
שף וארד ספורי הוא בן 27, אבל את דרכו בעולם המסעדנות התחיל כבר בגיל 16, אחרי שהתלהב מהאוכל של אמו וסבתו, ויצא להתמקצע. הוא למד בדן גורמה, בבישולים, עבר השתלמויות שונות, ונסע לטיולים קולינריים ברחבי יבשת אירופה. את האוכל הערבי מהבית הוא שידרג ועידכן. התוצאה: פיוז'ן גלילי-ספרדי.
התפריט ישתנה מדי כמה חודשים בהתאם לעונות השנה ולחומרי הגלם. היום, למשל, הגיעה טונה אדומה, בשורה ששימחה אותנו.
נתנו לשף יד חופשית לבחור לנו את המנות, אבל ציינתי שבניגוד לאשתי, אני לא מת על פירות ים, ועם תמנון אני ממש לא מסתדר. היה לי נדמה שאני רואה אכזבה על פניו, ולכן הגנבתי מבט לעבר התפריט. הסתבר לי שבערך מחצית ממנו כולל פירות ים.
מיהרתי לתקן את המצב, ועדכנתי שהיות ואשתי מאוד אוהבת פירות ים, לא נמנע ממנה ליהנות מהם. וגם הסברתי, שאני אכלתי פעם תמנון צמיגי ולא טעים בעכו, ומאז ניסיתי עוד פעמיים-שלוש לטעום תמנון במסעדות אחרות – וממש לא אהבתי.
המנות התחילו לעשות את דרכן לשולחן, וכל אחת היתה יותר טעימה ומוצלחת מרעותה. התמוגגנו. מדובר בטאפאסים שנועדו לחלוקה, אבל הן לא מנות קטנות וקמצניות כמו בספרד. כבר אחרי הטאפאסים הרגשנו די מלאים, אבל השף הודיע שאנו חייבים לטעום גם עיקריות, מה גם שאחת מהן היא על טהרת פירות הים.
את הארוחה ליווינו עם קוקטיילים טעימים: 'חורף בירוק' לאשתי, ו'פניצילין' – לי. בשלב מסוים הגיע למסעדה הילאל סובח החביב, והרים איתנו צ'ייסרים. הילאל מחלק את זמנו בין מסעדת טאפה בר למסעדת דל מאר, ששייכות לאותה קבוצת משקיעים – קבוצת יפה נוף 99, שבבעלותם גם קפה ורדי במרכז הכרמל.
את הטרטר חיסלתי בכוחות עצמי, כי אשתי נרתעת מהרעיון של בשר חי, למרות השנים הארוכות שהיא מלווה אותי למסעדות, ורואה שנשארתי בחיים גם אחרי אכילת טרטר. לעומת זאת, אני לא מטורף על גבינות, והיא כן. בכל זאת, טעמתי ממנת הספיישל של הקממבר שהגיעה עם עגבניות שרי מתוקות כסוכריות ופלחי תפוז, ונדהמתי לטובה.
גם מהפאייה שהוגשה לה טעמתי, וליתר דיוק – חיסלתי את טבעות הבשר העגולות, ואת רוב מפתול הפתיתים (שהחליף את האורז המסורתי, כי המפתול סופח אליו את מיצי וטעמי פירות הים והרטבים). היה מעולה. וכמובן, ניחשתם – טבעות הבשר האלה היו מזרוע של תמנון, והטעם היה נפלא. שף וארד היה מבסוט כאשר דיווחתי לו על כך, והסביר שתמנון מצריך בישול ארוך וגם חומץ עושה בו פלאים.
מנת האנטרקוט שלי היתה אחד הטובים שטעמתי. אנטרקוט מבשר פרה מבכירה. "אל תכתוב את זה", ביקשה אשתי. "כואב הלב כשאני מבינה מה אנחנו מעוללים לחיות שאנו אוכלים."
הסכמתי איתה שזה אכזרי, והזכרתי לה שכבר כמה פעמים החלטנו להפסיק לאכול בשר, אבל בכל פעם נשברנו. לפעמים אחרי כמה שבועות, לפעמים אחרי כמה חודשים. אז למרות שהיא ביקשה שלא אכתוב, אני חייב להיות נאמן לעצמי. מי שלא יודע מהי פרה מבכירה, מוזמן לבדוק בגוגל.
לא להאמין, אבל מצאנו מקום בקיבה גם לקינוח.
