פעם הייתי סועד די קבוע במסעדת צפרירים1, אבל מאז הקורונה לא יצא לי לבקר שם ## השבוע חזרתי, התרשמתי מהשינויים והשדרוגים, וטעמתי מהתפריט המתחדש...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
מאז שהוקם צפרירים 1, בתחילת שנת 2012, הוא הפך לאחד המקומות הכי אהובים עלינו. לצד האוכל המצוין, זכינו גם לחוויית בילוי מהנה. המיקום, נישה פנימית על ציר הכרמל המרכזי, בשפיץ של שכונת כרמליה, תורם גם הוא להצלחה.
יצא לי לחגוג שם את יום הולדתה של אחת מבנותיי, להגיע לשם עם הבת האחרת מיד לאחר שקיבלה תעודת הצטיינות עם סיום לימודיה בתיכון עירוני ה', להגיע עם המחשב לפגישת עסקים עם הבעלים של חברת פירסום חיפאית, להגיע לערב קולינרי של מנות ספיישל עם שף אורח, וגם סתם לשבת עם חברים על בירה ואוכל טעים. נכון, המקום ידוע כמצטיין בקוקטיילים, אבל אני בדרך כלל מעדיף בירה.
בתקופת הקורונה, כאשר נבצר מאיתנו להגיע לשם פיזית בגלל המגבלות למיניהן, הזמנו משם משלוחים שאני זוכר אותם לטובה. אבל מאז, לא יצא לי לחזור לשם. ליתר דיוק, היו איזה פעמיים בהן הגעתי לשם באקראי עם חברים בשעת ערב, גילינו שהמקום מפוצץ באנשים, ועשינו אחורה פנה. כן, מסתבר שכדי לתפוס מקום בערב וגם בסופ"שים, מומלץ מאוד מאוד להזמין מקום מראש.
אבל השבוע חזרתי לשם בשעת צהרים מאוחרת וגיליתי שהמקום עבר שינויים ושדרוגים במהלך התקופה בה נעדרתי משם. אחד מהם, ומותר לכם לחייך, מתבטא בחדרי השירותים שעלו קומה וכעת הם במפלס המסעדה.
מבלי לבזבז זמן יקר, הצצנו בתפריט וגם האזנו להסבריה של המלצרית האדיבה ניצן, שידעה לענות לנו על כל שאלה, וגילתה שליטה מלאה בחומר.
המקום מעוצב באופן מרשים, והאווירה בהתאם. תחושה של בר-מסעדה מודרני בניחוח אירופאי. חלל המסעדה מחולק לכמה אזורים, בפנים ובחוץ, השולחנות הם בגדלים שונים ובגבהים שונים, כך שכל אחד יכול לבחור את מה שנוח לו, וגם המרווחים ביניהם מאפשרים פרטיות. וכמובן, ישנו הבר המרשים שתופס מקום של כבוד.
התפריט מגוון ומתאים את עצמו לעסקית בצהריים, לארוחת ערב רומנטית, לחגיגה משפחתית, לבילוי עם החבר'ה אחרי העבודה, או סתם לנשנוש לילי בליווי משקה אלכוהולי, ואז המקום גם משנה את פניו ומשדר אווירה של פאב באמצעות תאורה מתאימה ומוזיקה הולמת.
שף המסעדה יצירתי מאוד, והוא דואג לשינויים וחידושים, הן של התפריט הקבוע, והן בתפריט הספיישלים היומי. זאת, על מנת שסועדי המקום הקבועים, ויש הרבה כאלה, לא ישתעממו.
אנחנו נחתנו במהלך ההפי האוור (בין השעות 16:00-18:00), אז ניתנים 50% הנחה על תפריט המזטים (פתיחים) ועל כל תפריט האלכוהול. אגב, גם בלילות יש תפריט מוזל של אלכוהול.
בחרנו מתוך התפריט שתי מנות ראשונות – סביצ'ה דג לבן וקרפצ'ו בקר. ממש לא מפתיע, כי אלה מנות שאני תמיד משתדל להזמין אותן. בדרך כלל, אני מזמין גם חציל, אבל לא מצאתי כזה בתפריט.
המלצרית הסבה את תשומת ליבנו לכך שהמנות מגיעות ללא לחם, ושיש לנו אפשרות להזמין גם מנת לחם מחמצת שמגיעה עם כמה מטבלים. לא רציתי להתמלא בלחם, והזמנתי גם סלט קיסר, מתוך מחשבה שבלאו הכי הוא יגיע עם לחם לצדו. אלא שהתבדיתי, כי הסלט הכיל קרוטונים.
אז, בקיצור, הזמנתי גם לחם מחמצת שהגיע עם קונפי שום, שמן זית ובלסמי, חמאה, טחינה הר ברכה וציזיקו. וכמובן, שהוא היה כה טעים, שבכוחות משותפים חיסלנו 4 פרוסות מתוכו עם הסלט והמנות הראשונות, שהיו מצוינות.
אלא שאז הגיעה המלצרית עם שתי מנות נוספות שלא הזמנו. "זו מתנה מיותם, הבעלים של המסעדה," היא הסבירה. "חשוב לו שתטעמו את השווארמה דגים, שהיא מנת הדגל שלנו, וגם את מנת הפתיח של תירס קטן על הגריל."
שונא מתנות יחיה, נכון? אבל לא הייתי בשיעור, ולכן בדקנו עד לטיפה האחרונה את שווארמת הדגים המצוינת, שהכילה מוסר וסלמון. התירס המיניאטורי על הגריל הגיע כשהוא חתוך לארבע לכל אורכו, ובלית ברירה כרסמנו אותו תוך אחיזה ביד, תוך כדי טבילה בחמאה ובמסקרפונה שליוו אותו.
הגענו לשלב העיקריות, והחלטנו לחלוק מנה אחת מתוך הספיישלים, שמציעים נתחים מיושנים על העצם, במחיר 70 ₪ ל-100 גרם של ניו יורק / פורטרהאוס / טיבון. ביקשנו 300 גרם של פורטרהאוס, אבל המלצרית הלכה למטבח וחזרה עם הודעה: אין לנו היום נתחים שהם פחות מ-550 או 600 גרם.
ויתרנו, ובחרנו מהתפריט הרגיל נתח אנטרקוט מבשר בכירה, במשקל 300 גרם, במידת עשייה מדיום. ועל הדרך, גם מנת רביולי ארטישוק ירושלמי.
שבעים ומרוצים, קמנו מהשולחן, השארנו טיפ נחמד והתקדמנו לעבר פתח היציאה. שם בלמה אותנו ענבר (סטודנטית נחמדה, מפונה מקריית שמונה), שהיתה כנראה האחמ"שית, והביעה את פליאתה ואכזבתה מכך שאנו יוצאים מבלי להתנסות בקינוח.
זוגתי ואני החלפנו מבטים מהירים. לאחרונה אנו מנסים להימנע מעודפי סוכר, מה גם (שכחתי להזכיר), ששנינו גם שתינו קוקטיילים (היא – אינסייד-אאוט על בסיס מרטיני, אני – Like a Virgin, משקה מתוק ללא אלכוהול, שלבקשתי הוסיפו לו קצת ג'ין).
"יש לנו קינוח קוואטרו שוקולד מעולה..." ציינה ענבר.
אתם בטח מנחשים את ההמשך. אותי קל לפתות עם שוקולד. חזרנו אל השולחן וקינחנו עם הקוואטרו האלוהי. וזה באמת היווה סיום נהדר לארוחה מצוינת!
