בדרכנו מחיפה לתל אביב עצרנו באמצע הדרך לארוחת בוהריים ## התלבטנו אם לבחור במנות של בוקר או צהרים, וגם לא ניחשנו את גודלן הנדיב של המנות ## אז מה טעמנו, מה ראינו, ועל מה שוחחנו עם אבי גולדשטיין שהקים את המתחם...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
שלוש מארבע הבנות שלנו נטשו את חיפה לטובת מרכז הארץ, ועובדה זו מספקת לנו סיבה טובה לנסוע לשם ובחזרה. וכך, בערך באמצע הדרך, וליתר דיוק בבנימינה, מצאנו את עצמנו עוצרים בחאן הבורג'.
לא מעט זוגות עמדו כאן מתחת לחופה, בשטח החקלאי שהפך ב-1995 לגן ארועים. ומי יודע, אולי שתיים מהבנות שלנו שעדיין לא התחתנו, יבחרו לעשות זאת דווקא כאן, ואז שוב נמצא את עצמנו בלב המתחם ההיסטורי הזה, שמוקף במטעי אבוקדו ובטרסות דשא ירוק.
את המתחם הקים אבי גולדשטיין, נצר לשושלת איכרים מזיכרון יעקב (עם שלוחה משפחתית במרכז הכרמל), שהשתחרר מהשירות הצבאי וחיפש עוד משהו לעשות מלבד חקלאות. לא מזמן הוא גם הביא את מיטב הלהקות והזמרים.ות הישראליים להופיע בשטח רחב הידיים שלרשותו, אבל נכון לבינתיים עצר את הפעילות המוזיקלית בגלל העלויות הכבדות.
את המסעדה הוא פתח לפני 6 שנים. זו מסעדה בשרית וכשרה, שפועלת רק בימים ב'-ו', בין השעות 9:00-14:00. יש מענה גם לצמחונים ולטבעונים, וישנן גם מנות ספיישל שמתחלפות מדי שבוע-שבועיים.
ארוחות שמוגדרות כ'בראנץ'' או 'בוהריים' עלולות להעמיד את הסועד בפני החלטה קשה: האם ללכת על ארוחת בוקר או על ארוחת צהרים. בניגוד לבני משפחה מסוימים שלי (ולא אסגיר שמות...), שמקפידים על שעות מדויקות לארוחת בוקר, צהרים וערב – באשמת הגנים הגרמניים הדייקניים שנולדנו איתם – הרי שדווקא אני, בניגוד להם, יכול לדלג בקלות על ארוחות, להסתפק בארוחה אחת ביום, או לאכול בשעות בלתי מקובלות, או לא לאכול בכלל.
התפריט מציע מיקס של מנות בוקר וצהרים. יש כאלה שמתחילים את היום ממש מוקדם, ובשעה 9:00 כבר מזמינים סטייק או שניצל, ויש כאלה שמגיעים כמעט בזמן הסגירה, ובוחרים שקשוקה או פידה, שזה מאפה בצק תורכי ממולא בבשר או בירקות.
אנחנו זרמנו עם המלצותיה של מנהלת המסעדה, נויה, אבל לא לקחנו בחשבון את גודלן של המנות. רק אחרי שהן התחילו לנחות על שולחננו גילינו שסלט האיכרים הענק יכול להוות מנה בפני עצמה, ושיכולנו להסתפק במנה עיקרית אחת ולחלוק אותה, במקום להשאיר בצלחת חצי פילה פורל ובצלחת השנייה את מחציתו של סטייק הסינטה.
כהצדעה לרגעים ההיסטוריים בהם פעל החאן - התקופה העות'מנית, ימי המנדט הבריטי והקמת הישוב העברי, התפריט משלב קריצה לשלושת המטבחים הנ"ל. אני, שמתגעגע לשנים בהן התגוררתי בלונדון, קיוויתי להזמין את ארוחת הבוקר האנגלית, אבל נויה עדכנה שאצטרך להמתין עד לפעם הבאה, כי המנה עומדת לעבור שינויים קלים, והיא יצאה זמנית מהתפריט.
אל השולחן הגיעו, היישר ממטבחו של השף שלמה שמעון: חציל הסולטן ועליו תבשיל עגבניות, בשר טחון וצנוברים (68 ₪), קרפצ'ו סינטה עם חומץ בלסמי ובצלצלי שאלוט (45 ₪), סלט איכרים גדוש בירקות שונים ובקרוטונים (64 ₪), פילה פורל לצד שעועית ירוקה (96 ₪), מינוט סטייק של סינטה מיושנת עם תפו"א שבורים (112 ₪).
אבי גולדשטיין, שישב איתנו לשולחן, סיפר שהמסעדה מגשימה את חזונו לספק חוויה קולינארית שמבוססת על תוצרים מקומיים. כאלה שמגיעים מדי יום הישר מהשדות והמטעים הסמוכים וממשקי האזור. הוא אפילו שיתף אותנו בהתלבטויות שבפניהן הוא עומד בנושאים כמו שמן זית או דגי הברמודי שבעבר הוצעו בתפריט. וכך, בשיחת רעים שלא אגלה את תוכנה, שמענו סודות של מאחורי הקלעים מעולם החקלאות ומעולם הקמעונאות.
תפריט הקינוחים לא פסח עלינו. נויה הזכירה לנו שעבור הקינוחים יש לסועדים קיבה נפרדת, ואבי הזמין לשולחן שלושה כאלה: מלבי (14 ₪), קומפוט של סבתא (16 ₪) וכדור רושה (27 ₪).
במסעדה, מקפיד אבי גולדשטיין על 3 קריטריונים: מקומיות, טעם והנדסת מזון. המקום משתמש בתו איכות 'חי בריא' כגון ביצי חופש, בשר במרעה חופשי, עוף אורגני והכל על טהרת כחול לבן מקומי.
לא קל להיות מסעדן בישראל, ובטח לא בימינו אלה. המחירים שמופיעים בתפריט מחזיקים מעמד כבר לא מעט זמן, אבל יזדקקו לעדכון בקרוב, ולא קל לו עם זה. היינות, אגב, מתומחרים באופן ידידותי עד מאוד. ואגב, יש מבצע של 1+1 על בירה ועל יין.
בתום הארוחה התלווינו אל אבי לסיור שהוא ערך לנו בגלריה שממול למסעדה. גלריה עם אווירה מיוחדת שמהדהדת את העבר. התערוכות מתחלפות מידי 6-8 שבועות. בתקופה בה התארחו כאן ניצולי הנובה, יצירותיהם פיארו את המקום.
כדאי לדעת / חאן הבורג'
הבורג' נבנה בתקופה העות'מנית ושמו יצא למרחוק כשהקיסר הגרמני וילהלם לן בו לפני הפגישה המיתולוגית עם הרצל. בהמשך הברון רוטשילד קנה את אדמות הבורג' לטובת חקלאי זכרון יעקב שגידלו עליהן תבואות, ענבי יין ושקדים. במהלך השלטון הבריטי האדמות עברו מזכרון יעקב לבנימינה וכך עד היום.
