אין כמו לאכול סטייק אצל קצב בן קצב ## סטייק שעבר 30 יום של יישון יבש ## אז למה התעקש חוסאם במבינו, הקצב והבעלים, שנזמין דג למנה העיקרית? ## תקראו ותבינו...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
זה לא סוד שחוסאם במבינו הוא חבר טוב שלי, ושברגע שהוא החליט לסגור את מסעדת דל מאר ולפתוח את מסעדת הבשרים "סירלוין בר", נרתמתי לעזור לו בהפצת הבשורה. הרעש התקשורתי עשה את שלו, ללא יחצנים וללא פרסומות ממומנות, והמסעדה הפכה לשיחת העיר בקרב מי שמתעניין בקולינריה, ובקרב קרניבורים בפרט.
ברור שהיו גם כאלה שלא פרגנו, אולי מתוך קינאה, אולי מתוך רשעות, אולי מתוך תסכול. אבל חוסאם לא התרגש. הכלבים נבחו, והמסעדה מתמלאת ערב ערב.
מי שמכיר את חוסאם במבינו יודע שמדובר בקצב בן קצב, מגיל צעיר מאוד הוא למד את סודות הבשרים, ומאחוריו עשרות שנות ניסיון. הוא יודע ממי לקנות, הוא יודע איזה נתחים לבחור, הוא יודע איך להכין אותם הכי נכון.
לא אזכיר כאן את רשימת המסעדות בהן יכולתם לפגוש אותו בעבר וליהנות מהידע הזה שלו ומהביצועים שלו בנושא, אבל אלפי סועדים מרוצים לא יכולים לטעות... :)
שעת אחר צהרים. הגענו אל יפה נוף 99, הבניין ההיסטורי שצופה אל הנוף הכי יפה של חיפה. לוקיישן מטורף. ברחוב, מחוץ למסעדה, בתוך ויטרינת זכוכית היה תלוי התפריט, אבל לא התעכבנו מולו, כי היה ברור שחוסאם יבנה לנו את הארוחה בעצמו.
וצדקתי. זוגתי זכתה לחיבוק הרגיל ממנו, ואני רק לטפיחה על השכם, וברגע שלקחתי לידיים את התפריט שהיה על השולחן, והצעתי שנזמין רק מתוך מבחר המנות הראשונות, שנראו לי אחת יותר טעימה מהשנייה – הוא שלל את ההצעה מכל וכול, והכריז כי אין מצב שנוותר על העיקריות.
חוסאם תפס פיקוד והכתיב למלצרית מה להביא לנו. אל השולחן הגיעו שלוש מנות ראשונות וסלט:
חלונות חיפה (79 ש"ח) – נתחי סירלוין עם רוטב חמאה חומה וצ'ימיצ'ורי.
סלט רוקט – עם בצל סגול, גמבה אדומה, תפוח עץ ורכז רימונים.
שתי המנות הבשריות היו פגז. כל אחת עם רוטב שונה, ומצאתי את עצמי מספיג את הרטבים בפרוסות לחם, כמו אחרון הרעבים במסעדת פועלים. מה לעשות, שזה פשוט היה חזק ממני. טעים כל כך.
עם החציל חוויתי נפילה. אני מת על חצילים, תמיד מזמין מנת חציל אם יש בתפריט, אבל לא תמיד מבסוט מהתוצאה. כאן לא אהבתי, וזה בגלל רכז הרימונים שהיה דומיננטי מדי. לעומת זאת, אשתי אהבה את המנה מאוד, והשארתי אותה לטיפולה. בדרך כלל אני הוא זה שמחסל את החצילים.
בסלט לא תליתי תקוות גדולות. בתפריט היו סלטים שקרצו לי יותר, אבל סלט הרוקט כבר נחת על השולחן. חפרתי בו קצת עם המזלג, טעמתי בחשד מה, והפתעה! באופן לא ברור המרכיבים שלא הבנתי מה יש להם לחפש אלה עם אלה (בצל, תפוח, גמבה, רוקט) יצרו יחד מנה מושלמת. אפילו רכז הרימונים לא הפריע לי במנה הזו.
ואז הגיע הזמן לעיקריות. אני לא אכלן גדול, ואני גם לא מסוגל להשאיר אוכל בצלחת, שלא לדבר על לזרוק, ולכן ביקשתי מחוסאם שיבחר עבורנו מנה עיקרית אחת בלבד, אותה נחלוק.
בקשתי לא התקבלה. "אני רוצה שתאכל דג!" הפתיע הבחור.
"דג? מה פתאום דג במסעדת בשרים של קצב בן קצב?!" זעקתי.
"זה בדיוק הקטע!" הסביר חוסאם. "אם במסעדת בשרים, הדג מוצלח – אז על אחת כמה וכמה יעריכו את הבשרים".
בקיצור, הוא הזמין לנו גם מנת דג וגם מנת בשר.פילה לברק (110 ₪) – ברוטב יין עם מקבץ ירוקים כמו תרמילי שעועית ירוקה, ברוקולי, תרד, במיה וגם עגבניות שרי צבעוניות. איך היה? זה היה אחד הדגים הטעימים שאכלתי בחיי. ותאמינו לי שאינספור דגים מצאו את דרכם אל קיבתי במשך השנים. אשתי היתה תמימת דעים איתי. ורק חששנו שעוד מעט יגיע הבשר, והוא יחוויר לעומת הדג המנצח.
מתוך תפריט הבשרים, בחר לנו חוסאם את מנת הסירלוין (159 ₪), 350 גרם של סינטה, שהיא כנראה המנה הכי מבוקשת במסעדה, כי כולם סקרנים לטעום את המנה שעל שמה נקראת המסעדה. חוסאם, בטוב ליבו, לפחות איפשר לי לבחור את התוספת. בחרתי בתפוחי אדמה מעוכים (סמאשד פוטטוס). האופציה האחרת היתה פירה.
אם חששנו שהבשר יחוויר לעומת הדג הנפלא, הרי שהחשש התפוגג כבר בביס הראשון. בשר רך וטעים עד מאוד. מידת העשייה – מדיום. אני איש של מילים, אבל אין לי מילים לתאר עד כמה זה היה טעים. תצטרכו להאמין לי, אבל עדיף שתגיעו להיווכח בעצמכם.
על קינוח ויתרתי, כי יש גבול לקיבולת שלי.
חוסאם, אגב, הרגיש כמו מינימום כוכב רוק. מסתבר שלא מעט סועדים נוהגים לצאת להצטלם במרפסת הצרה שצופה אל הנוף, ואחדים מהם גם מבקשים ממנו להצטלם איתם. הייתם צריכים לראות איך הוא זרח מאושר כאשר 8 בחורות יפהפיות שישבו בשולחן לידינו ביקשו ממנו לצלם אותן במרפסת וגם להצטלם איתן. אחר כך, כאשר הוא הצטלם איתי, זה כבר היה אנטי קליימקס רציני עבורו...
אם לסכם: המהפך הזה היה מתבקש. לדל מאר היה דימוי של מסעדה יקרה ויוקרתית, אפילו פלצנית, שאנשים הגיעו לסעוד בה רק בארועים מיוחדים. סירלוין, לעומת, זו מסעדה שמדברת אל כולם. יש בה מגוון בשרים (ודגים! ומנות צמחוניות!), לכל המשפחה, כולל ילדים, שבטח יבחרו בשניצל או בהמבורגר. הבשרים הם הבסט של הבסט, כי חוסאם שם את כל יוקרתו המקצועית במסעדה הזו, שהוא הפרונט-מן שלה.
ולכל המצקצקים, הלא מפרגנים והקנאים למיניהם – כן, הייתי אורח המסעדה, ואני מתכוון לבוא להתארח שוב בקרוב. אני עומד מאחורי כל מה שכתבתי כאן, וממליץ – בואו, תתנסו בעצמכם. אני מאמין שתאהבו מאוד.
