שווארמה במבינו הוותיקה פעלה עשרות שנים בדרך יפו, ואחרי היעלמות בתקופת הקורונה, התמקמה מחדש לפני כשלוש שנים - והפעם ברחוב הבנקים 2 ## הגענו לשם באמצע השבוע, בסביבות 13:30, ולמרבה המזל מצאנו חנייה בקרבת מקום ## אז ברור שמיהרנו פנימה, לפני שהסיח ייגמר...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
לאחרונה התבשרנו אודות "רעידת אדמה בחיפה", מה שהתברר כעזיבתו של פייר, שעבד בשווארמה אמיל במשך 30 שנה, לטובת פתיחת שווארמה משל עצמו, שווארמה פייר. ממש ממול.
עברתי שם אתמול בצהרים, והרבה אנשים עמדו בתור. אז הסתפקתי בלקיחת כרטיס ביקור מגנטי, והמשכתי כמה מטרים הלאה משם, אל רחוב הבנקים 2, שם נמצאת שווארמה במבינו המיתולוגית, שפועלת מאז שנת 1984!!!
קשה לפספס את המקום במבט מן הרחוב, כי הוא צבוע בחוץ בצבע אדום. בפנים מפוזרים כ-10 שולחנות, ועוד אחד או שניים בחוץ, לטובת המעשנים.
גם אצל במבינו היה תור של אנשים רעבים, כי זו היתה שעת השיא של הצהרים, 13:30 בערך. ואגב, היה לי מזל למצוא חנייה ממש בקרבת מקום, כי אחרת הייתי עושה אחורה-פנה. אבל התור היה קצר מאשר אצל פייר, והוא התקדם מהר. ראמי הבעלים, ואדם שעזר לו, תקתקו במקצוענות את ההזמנות.
נתחי הבשר נעוצים בשכבות על גבי השיפוד המסתובב, שמכיל שכבות בשר עגל, מנתחים שונים, תבלינים ושומן טלה שמוסיף טעם לבשר ומונע ממנו להתייבש. הסיח מסתובב לו באיטיות בסמוך למקור חום, ונוצרת על פניו שכבה של בשר צלוי היטב, הכי טעימה!
הזמנתי שווארמה בצלחת (70 ש"ח), וצ'יפס קטן (15 ש"ח), והתיישבתי לאכול בנחת. לצערי, לא מוכרים שם בירות (אוקיי, יש בירה נשר שחורה, אבל זה לא נחשב. ראמי אמר לי שזה בסדר מצדו אם אקנה ממול, ואשתה אצלו. ויתרתי.
שאלתי את ראמי איך השפיעה עליו השווארמייה החדשה שצצה בקרבתו, והוא ענה שההשפעה היתה דווקא לטובה, כי גם אצלו חלה עלייה בקליינטורה במקביל. ובסך הכול, זה טבעי שכולם סקרנים לדגום את השווארמה של פייר, כי זה חדש.
לא נגעתי בפיתות שהגיעו עם המנה. אם כבר פחמימות, עדיף צ'יפס. הזלפתי טחינה על הבשר (עגל עם שומן כבש), ליקטתי מבר החמוצים כמה זיתים, מלפפון חמוץ, לפת סגלגלה, כרוב וגזר - וראיתי מהצד איך הסיח מצטמק ככל שמגיעים סועדים ושליחים.
בחורה אחת הגזימה לגמרי. השאירה את מכוניתה מותנעת באמצע הכביש, התעלמה מהצפירות, רצה פנימה, דקלמה מהר מה היא רוצה במנה שלה, ותוך דקה וחצי כבר התיישבה במכוניתה ודהרה הלאה עם ארוחת הצהרים שלה.
"עוד שעה לא יישאר כלום, ואני מתקפל הביתה," הצטחק ראמי, שניחש על מה אני מסתכל וחושב.
אז כאשר סיימתי (בהחלט היה טעים!), ולפני שהוא התקפל הביתה - אילצתי אותו לעמוד לצדי ולהצטלם. לפי התוצאה, הוא צריך עוד להתאמן קצת לקראת הצילום הבא...
שעות פתיחה: א'-ו': 10:30 עד הביס האחרון. שבת: סגור.
