סוף סוף הגעתי להתארח במסעדה של מונה סאבא ## גיליתי מסעדה מושקעת, מעוצבת ונקייה, שמגישה אוכל טעים ומגוון ## ישבנו עם מונה ובעלה פרח לשיחה על המצב ועל החיים בכלל, והרגשנו שרכשנו לנו חברים חדשים
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
מאז חודש מרץ ניסתה מונה סאבא להזמין אותי למסעדה שלה, Coffee Moon, אבל לא יצא לי להגיע. השבוע, סוף סוף, הגעתי להתארח אצלה ואצל בעלה פרח (מבוטא: פראח), ורק יכולתי להצטער שחיכיתי כל כך הרבה זמן. מדובר בזוג מקסים, ובאוכל נהדר וטעים.
המסעדה נמצאת בעוספייא, מתחת לבית הגדול והיפה שלהם. את הדרך לשם מצאנו בקלות, ויש מגרש חנייה שמיועד לאורחי המסעדה. המקום מושקע ומבהיק מניקיון. העיצוב הוא של מונה. רצפת שיש, כורסאות וספות איכותיות, שולחנות עץ. הכול מתוקתק ומסודר כל כך. תאווה לעיניים. גם בחוץ ניצבים שולחנות וכיסאות על גבי הדשא הסינטטי, אבל אנחנו העדפנו לשהות בחלל הממוזג.
בני הזוג עברו לכאן ב-2011, ומונה שמאז ומתמיד נמשכה לעולם הקולינריה, רצתה לפתוח מסעדה בבית החלומות החדש שלהם. אבל זה לא קרה, כי בתקופה ההיא אפילו לא נסלל עדיין הכביש שמוביל אל הבית.
לפני כשנתיים נפתחה 'קופי מון' בחלל שמתחת לבית. עד אז שימש המקום כסוג של מחסן, אבל בהשקעה לא קטנה הוא עבר שיפוץ ושדרוג, והוכנס בו מטבח מודרני גדול. החלום הפך למציאות.
מאחורי החלום גם מסתתר לו סיפור עצוב, שמעלה דמעות בעיניה של מונה, כאשר היא מספרת לנו אותו. אימא שלה חלתה בסרטן הכבד בגיל 53. מונה ואחיה נתקפו בהלם לנוכח ההידרדרות המהירה של אימם האהובה. כל אחד מהם רצה לתרום מגופו כדי להציל אותה, אבל זה היה מאוחר מדי. בתוך חודשיים מיום שהתגלתה המחלה, הלכה האם לעולמה.
"עברנו אז לבית החלומות שלנו," מספרת מונה. "היה לי כבר ילד קטן בבית. הכול נראה ורוד, ואז המכה הזו. הרגשתי שאני נופלת מהעננים אל האדמה."
אמא של מונה תמיד היללה את האוכל של מונה, וגם עודדה אותה להתמקצע ולהתפתח כטבחית. והיא אכן עבדה כטבחית בבית אבות וצברה ניסיון במסעדות שונות. שם המסעדה – Coffee Moon – הוא לזכר האם האהובה, שקראה לה "מון" כשם חיבה.
באמצעות האוכל שהיא מגישה במסעדה, היא שומרת על קשר רגשי ורוחני עם אימא שלה, ומשחזרת מאכלים שנהגה האם להכין. במיוחד היא גאה במנת החציל מהמטבח של אמא, שהפכה להיות מנת הדגל במסעדה.
רצה הגורל, ודווקא ביום בו הגעתי אזלה מנת החציל המדוברת. לא נורא, ננסה אותה בפעם הבאה. התפריט מציע ארוחות בוקר, סלטים, כריכים, ראשונות, עיקריות, מנות איטלקיות, מנות דרוזיות, ספיישלים ומנות ילדים.
מונה בחרה עבורנו את המנות שהיה לה חשוב שנטעם: פוקאצ'ה רכה עם תוספות, פטריות ממולאות, רביולי גבינות, סלט פאטוש, עלי גפן ועלי כרוב ממולאים, קובה ביוגורט, חומוס וקבב.
הזהרנו מראש שלא נצליח להתגבר על כל המנות, מה גם שרובן ניתנו ברוחב יד. במיוחד אהבתי את הסלט שנחתך ממש רגעים לפני שסעדנו, והקרוטונים שבו נותרו קריספיים, וגם התיבול היה נפלא.
גם הפטריות הממולאות היו נהדרות. כל פטריה קריספית שכזו הכילה ארבעה סוגי גבינות ושמנת, נעטפה בפירורי לחם וטוגנה. כמעט כמו שניצל.
ולא אשכח את החומוס. עם כל הכבוד לחומוסיות המפורסמות שחיפה מתגאה בהן, החומוס של קופי מון משאיר אותן מאחור. אציין לטובה גם את הקבב, שהיה מבשר עגל טחון מתובל בעשבי תיבול והוגש עם טחינה.
זוגתי התלהבה מאוד מהקובה הדרוזית ברוטב יוגורט, מרביולי הגבינות, וכמובן מפוקאצ'ת הבית שהוגשה עם 4 ממרחים. גם עלי הגפן זכו אצל שנינו לציון גבוה.
בני הזוג ישבו איתנו בשולחן, והתגלו כאנשים לבביים שמיד התחברנו אליהם. גילינו כל מיני מכרים משותפים, וגם ניהלנו איתם שיחה מעניינת על המלחמה ועל הדרוזים הגיבורים, אחינו לנשק ולמדינה. מונה היא ישראלית פטריוטית אמיתית. כבר בימים הראשונים של המלחמה היא נרתמה לטובת משלוחים לחיילים – בגדים, מוצרים היגייניים ומה לא. ואוכל, כמובן. אם תציצו בדף הפייסבוק שלה, תבינו.
למרות שלא התגברנו על כל האוכל שהוגש לנו, לא ויתרו לנו על קינוח, וחלקנו לנו עוגת טרליצ'י טורקית, לצד שתיית קפה דרוזי טעים.
