אוניקס: תפריט מנצח
הגעתי אל המסעדה המפוארת שנה אחרי הביקור הקודם, וגיליתי שחלו בה שינויים מפליגים ## התפריט השתנה לגמרי, המחירים הוגנים, הבעלים התחלף, ויש גם עסקיות וארוחת טעימות ## קבלו את כל הפרטים שכדאי לדעת...
יורם מארק-רייך
כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
מחמוד אבו סגייר הוא שכן וחבר. ובעבר הוא גם היה הבעלים של מסעדת השף אוניקס (וגם של פוד-טראק אויסטר). אוניקס, ציינה בחודש מאי שנתיים להיווסדה, והיא המסעדה הכי יפה והכי מושקעת בחיפה!
המון אנשים פונים אליי בבקשה להמלצה על מסעדות, ואם מבקשים ממני המלצה על מסעדה בעלת עיצוב מרשים, שגם מגישה אוכל משובח – אוניקס תמיד ברשימה, לצד נג'מה ועוד כמה.
כבר בסוף הקיץ שעבר, אחרי שהמסעדה נסגרה לתקופת מה בתחילת המלחמה, הפציר בי מחמוד לחזור ולהתארח שם, למרות שהמסעדה כבר לא שלו, אבל הוא חש אליה קשר מיוחד. התמהמהתי, פקדתי מסעדות אחרות, עד שהשבוע סוף סוף נחתתי גם באוניקס, ואני כאן כדי לספר.
ויש מה לספר, שכן אוניקס עברה לא מעט שינויים במהלך השנה שחלפה מאז ביקורי האחרון בה.
אז נתחיל מכך שהבעלים הנוכחי הוא מזהר הוארי, יליד ותושב עכו, שהיא העיר הכי אהובה עליי ועל אשתי, אחרי חיפה. מזהר הוא מתמטיקאי בהשכלתו ובעל תואר שני במינהל עסקים. במשך שנים שימש בתפקיד בכיר בבנק מרכנתיל דיסקונט, וכיום הוא נותן ייעוץ עסקי לבעלי עסקים שיש להם מחזור של כ-30 מיליון ₪. כמובן, שמיד ביקשתי ממנו ייעוץ...
הוא ישב איתנו בשולחן, ושוחחנו על הבנות שלנו ועל הבנים והבנות שלו. גם לי וגם לו יש בנות רופאות, אז השיחה גלשה להתקף הלב שחטפתי לפני שלוש שנים, ולטראומה שחטפה עכו במהומות שהיו שם לפני שלוש שנים. שוחחנו וגם ריכלנו קצת על מסעדות ומסעדנים ששנינו מכירים, וכמובן – על מצב הענף בימים אלה. מזהר הוא איש שיחה חביב, מעניין ומשכיל, שכיף להיות בחברתו.
וזה גם מה שהביא אותו לרכוש את מסעדת אוניקס: "זה לא היה חלום שלי בתור ילד. אבל אני בנאדם שאוהב לארח, אוהב אוכל טוב, מבין באוכל, וראיתי באוניקס פוטנציאל גדול. במיוחד, לאור העובדה שחיפה הפכה בשנים האחרונות לבירה הקולינרית של הצפון."
במהלך השנים עבד מזהר גם בחברה של באסם דבאח, שמשווק כ-60% משוק הבשר בישראל, ושם רכש את הידע הרב שלו בבשרים. בעיקר בזכות ההיכרות והחברות האישית שלו עם דבאח. את הבשרים לאוניקס בוחר מזהר בקפדנות רבה, והספקים נותנים לו את הנתחים הטובים ביותר, כי הם יודעים שאי אפשר לעבוד עליו. אני יכול להעיד שבמהלך האירוח אצלו טרפנו פילה כבש וסינטה עגלה, ואין לי מילים מתאימות לתאר את טיב הבשר. עד כדי כך.
המון מסעדנים מצהירים שהם לא מתפשרים על איכות חומרי הגלם. הצהרות לחוד, ומעשים לחוד. הסועד הרגיל לא יודע להבחין אפילו בין בשר קפוא לטרי. הסועד לא מודע לפער המחירים הגבוה שבין קפוא לטרי, ולא מבדיל ביניהם. מבחינתו הוא אכל סטייק, והיה לו טעים...
שינוי גדול שעברה אוניקס בא לביטוי בתפריט. תשכחו מהתפריט הקודם, שעוצב בקפדנות על ידי ג'וני גוריק, שף-אמן בינלאומי, שהיצירות הקולינריות שלו הן מלאכת מחשבת.
התפריט הקודם היה קצת מסובך וקשה להבנה. אנשים הזמינו מנות, ולא ממש ידעו למה לצפות. עבור רבים זו היתה הפתעה טובה וטעימה. אלה היו מנות מורכבות, צבעוניות ומושקעות עד מאוד, שהצטלמו נהדר. אבל היו גם כאלה שלא ידעו איך לאכול את זה, תרתי משמע. התפריט הנוכחי עבר שינוי טוטאלי. מדובר בתפריט יומי, כלומר – הוא משתנה בכל יום, בהתאם לדגים ולפירות הים שמגיעים מהדייגים, כי כאמור – הכול כאן טרי ולא קפוא. אז בתכל'ס, כל יום מדפיסים תפריט חדש.
וזה לא הכול. המנות גדולות יותר ומשביעות, המחירים שפויים יותר, ושמות המנות נותנים מושג על מה שאתה מזמין. למשל, מלבד המנות הבשריות שהזכרתי, קיבלנו גם שני סלטים: טונה אדומה עם קולורבי ועגבניות שרי מנומרות בתיבול ים תיכוני (75 ₪), ותבולה עם רצועות דג אניטיאס (65 ₪). אגב, אם הדייג היה לוכד לוקוס בלילה הקודם, אז סלט התבולה היה מגיע עם לוקוס. הבנתם את הפרינציפ.
נעשה לכם סדר: אוניקס היא מסעדה שהושקעו מיליונים בעיצוב שלה. שתי הקומות מרשימות עד מאוד. בדרגת וואו! בגלל זה היא גם נתפסת כמקום יוקרתי ויקר, ואנשים באים אליה בעיקר כדי לחגוג (ימי הולדת, הצעות נישואין, קידומים בתפקיד וכיו"ב). אז יוקרתי זה כן, יקר – זה כבר לא. כדאי לדעת...
אני מרגיש כאילו שאני כותב כאן פרסומת למסעדה, אבל לא קיבלתי שקל כדי לכתוב את הכתבה הזו, וגם לא אבקש. אשתי ואני העברנו שם ערב מהנה, ולכן אני ממליץ עליה גם לאחרים.
תמונת ארכיון: הימ"ר עם מחמוד אבו סגייר ושף ג'וני גוריק
נכון, אני מיודד עם מחמוד, הבעלים הקודם, אבל השיחות איתו הן לא רק על אוכל ומסעדות, אלא גם על החזירים שמתרוצצים אצלנו בשכונת דניה ומסכנים אותנו בעת נהיגה (אגב, גם ראש העיר יונה יהב הוא שכן שלנו, ואותם חזירים בטח מבקרים גם אותו), ועל הפקקים ביציאה מהשכונה בבוקר (זו שכונה 'כלואה', שבמקרה של אסון כמו שריפה, היא עלולה להפוך למלכודת מוות), ועל הגדר הגבוהה שהעירייה הציבה ב"סוף העולם" (מקום מפגש של התושבים ושל אחרים בקצה השכונה).
התפריט היומי כולל כ-20 מנות, מחציתן הן של פירות ים. אשתי מתה עליהם, אני – פחות. אז התחשבו בי ולא הגישו אותם, אבל כן הגישו לנו את דג היום, כשכבר לא היינו מסוגלים לאכול עוד. זה היה דג מוסר שהוגש עם פריקי עדשים שחורות וקרם יוגורט. לא זוכר את המחיר.
בין השעות 13:00-17:00, אפשר לקבל עסקית: מנה ראשונה פלוס עיקרית פלוס שתייה או כוס יין במחיר העיקרית.
וגם אפשר להזמין ארוחת טעימות (300 ₪) של 7-8 מנות: סלטים, בשר, דגים, ספיישלים, שניתנות לבחירה. וגם אפשר לתאם את קצב ההגשה ואת סדר המנות. אם מזמינים מראש ארוחה כזו, המחיר נשאר כזה גם אם מגיעים בשעות מאוחרות יותר.
אזכיר גם שיש במסעדה בר גדול עם המון סוגי אלכוהול. כמובן שאכזבתי את המארחים שלי, כי הסתפקתי בבירה מהחבית.
על קינוח לא ויתרו לנו. כל הקינוחים נעשים במטבח המסעדה. אני מת על שוקולד, ושמחתי לקבל את עוגת היער השחור (45 ₪), אשתי קיבלה את לילות ביירות (50 ₪). ניסיתי לעזור לה, אבל פחות אהבתי.
