RUBEN ביג קריות: חזרנו אלייך שנית
RUBEN ביג קריות: חזרנו אלייך שנית
שלוש שנים אחרי שפקדנו את מסעדת רובן בביג קריות, כשעדיין היתה בהרצה וללא שלט אפילו, הוזמנו לשם השבוע שוב ## סעדנו ארוחת בשרים לתפארת, ושילבנו מאכלים של יהודי מזרח אירופה עם ניגוב של טחינה ושווארמה ## זה הלך טוב עם בירה מהחבית, וגם טעמנו קוקטיילים, אבל רק טעמנו, כי בכל זאת צריך להגיע הביתה בשלום ## אז איך היה? ממש כמו לפני שלוש שנים – סבבה לגמרי ## כי ככה זה כשמקצוענים מנהלים את העניינים
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
בסוף חודש פברואר, 2020, לפני שלוש שנים, הגענו אל מסעדת רובן בביג קריות. אלה היו ממש ימיה הראשונים, ואפילו שלט עדיין לא הוצב שם. אמרו לנו שהיא הוקמה על חורבות מסעדת 'שיפודי התקווה', ולכן לא התקשינו אז למצוא אותה. זכינו שם לארוחה לתפארת. מגיפת הקורונה כבר איימה על העולם, ואני זוכר ארוחת בשרים מושחתת בלי לדפוק חשבון לאחוזי השומן בדם, וגם הבירה זרמה ושצפה בעורקים בעוז.
מיד אחר כך היכתה הקורונה, והמסעדה עברה כמה סבבים של סגר מלא או חלקי, ובמצטבר היתה סגורה כמעט שנה. סגורה הרמטית, גם בלי משלוחים ובלי טייק-אוויי.
לא פעם אני מהסס לפני שאני מגיע למסעדות בפעם השנייה. למה? כי כבר היו מקרים בהם הגעתי למסעדה, בדרך כלל חדשה, התלהבתי וכתבתי דברי שבח. אלא שכאשר הזדמנתי כעבור זמן מה לאותה מסעדה ממש, זה כבר לא היה דומה לחוויה של הפעם הקודמת.
אבל, אכריז כבר כעת: גם השבוע, כשהגעתי סוף סוף בפעם השנייה אל מסעדת רובן בביג קריות, זכיתי לחוויה נהדרת. נכון, הם חברים שלי, והם הזמינו אותי, אבל כמו תמיד התנאי שלי היה: אם אני לא אוהב – אני לא כותב. ולאחרונה, בהחלט היו מסעדות אליהן הוזמנתי, והעדפתי לא לכתוב עליהן. לטובתן.
יש לי סימפטיה לרשת RUBEN עוד מימיו הראשונים של סניף רובן שצץ במרכז הכרמל בתחילת העשור הקודם. נכון שהיו בו מעט מאוד אופציות, ונכון שהבשר היה יותר סוג של נקניק, אבל זה היה סנדוויץ' שהכיל יותר בשר מאשר לחם, וזה היה טעים. כריך הרובן עלה ארצה מאמריקה. אך, למעשה, הוא עצמו היגר לשם בשנות ה-20 של המאה הקודמת עם גל היהודים שהגיעו לניו יורק מאירופה.
ב-2013 הסניף החליף בעלים ונולד תפריט עשיר של מנות ראשונות, בורגרים, כריכים, וגם אופציות לצמחוניים שבחבורה. גם הווייב של המקום הפך להיות שמח יותר, טעים יותר. הקונספט החדש שועתק גם לרחוב אח"י אילת בקריות, ומשם גם ללונדון.
ב-2018 נפתחה באשדוד מסעדת רובן. כן, מסעדה לכל דבר. ובהמשך נפתחו מסעדות כאלה גם במקומות נוספים, כולל זו שבביג קריות. תפריטי המסעדות כוללים לצד ההמבורגרים והכריכים האהובים, גם סטייקים, אסאדו, מנות ראשונות מיוחדות, ספיישלים מהמעשנה וקינוחים.
עד כאן היסטוריה, ועכשיו אל ההווה. הגענו לשם השבוע, ואמיר אודסקי, אחד השותפים, קיבל את פנינו ואפילו זכר במדויק היכן ישבנו לפני שלוש שנים ומה אכלנו אז.
אמיר (32) הגיע מענף הארועים, שם התחיל לעבוד כבר בגיל 16 בתור פיקולו. החיבור שלו עם רשת רובן נוצר לפני שלוש שנים, ונראה לי שזה חיבור מושלם. למרות הקושי הרב בענף למצוא עובדים מאז הקורונה, אצלו בסניף הוכשר צוות מקצועי עם תודעת שירות מפותחת. סביבת העבודה כיפית, ולכן חבר מביא חבר, והעבודה זורמת היטב.
ראוי להזכיר גם את המנהלת המקסימה שביט טפירו (26), שעובדת כאן מיומה הראשון של המסעדה. ממש מהפתיחה. היא התחילה כמלצרית, ברמנית, ואחרי כל הסגרים התקדמה לתפקידים ניהוליים, וגם למדה קונדיטוריה תוך כדי. היא ילידת ותושבת הקריות, ואני בטוח שיום אחד היא תפתח פטיסרי משלה.
לפני שהתחלנו, נשאלנו אם אנחנו אלרגיים לרכיב כלשהו, או לא אוהבים משהו במיוחד. אשתי אמרה שמבחינתה הכול הולך, אבל אני מיהרתי להזהיר שאני אלרגי לחלב קוקוס, מתעב כמהין וסולד מכוסברה. המסר הועבר למטבח, והמנות הגיעו בהתאם.
למשל, הכבד אווז בלוטוס (89 ₪) המעולה, הגיע צרוב בגריל על גבי שני קרוטונים, כאשר הכמהין הוגש בצד. מנה יקרה, אבל חומר הגלם יקר מאוד, ועבור מי שאוהב – זה שווה כל שקל. גם נאמר לנו שפולנטה ופירה הם מחוץ לתחום עבורי, כי אלה מנות שמכילות חלב קוקוס.
התפריט מציע מנות ראשונות, בורגרים, סלטים, כריכים, מנות צמחוניות ומנות בשריות על הגריל / פלאנצ'ה / מעשנה. אם לפרט, אז בין הבשרים: פילה בקר, סטייק סינטה, קבב עגלה, שניצל, פרגיות ועוד.
התקשינו לבחור, ולכן נענינו להמלצות של המלצרית נעם קיטה. גם הזהרנו מראש שאין סיכוי שנחסל את המנות שמתכוונים להגיש לנו, ולכן את חלקן רק נצלם ונסתפק בטעימה קלה.
ותאמינו לי שזה לא קל, כי למרות ששנינו לא פולנים, יש לנו קטע פולני כזה שלא משאירים אוכל בצלחת.
את הארוחה ליווינו עם בירה אסטרייה מהחבית. בירה לאגר בהירה עם 4.6% אלכוהול. אמיר רמז שכדאי מאוד שנטעם גם קוקטיילים, ושביט ממש עמדה על כך. אז בסוף הערב נכנענו, ושביט רקחה עבור זוגתי קוקטייל חמוץ ששמו ג'ין פרחים, ועבורי קוקטייל מתוק ששמו קרייזי ציפי, ושהינו פרי המצאתה שלה. למה קרייזי ציפי? כי קוראים לה שביט, והחבר'ה נזכרו בציפי שביט והסתלבטו בהתאם...
כבר בתחילת הארוחה הגישו לנו את החמוצים של רובן (12 ₪) – מלפפונים וקישואים מזרח אירופאיים בעלי מראה קצת מוזר. כיאה למרוקאית שמחבבת אוכל אשכנזי, זוגתי עפה עליהם. אני דווקא לא.
התפלאתי למצוא בתפריט את המנה שנקראת מנגבים (64 ₪) – ברור שיהודי מזרח אירופה לא ניגבו חומוס ולא טחינה, אבל למי אכפת. אנחנו במזרח התיכון כאן, ואנחנו אוהבים לנגב. הזמנתי את המנה הזו, ואהבתי מאוד. היא הגיעה עם פרנה, והכילה קרם טחינה של הר ברכה, עם שווארמה שורט ריבס מעושנת ותבלינים שונים.
כשאני רואה קרפצ'ו (54 ₪) בתפריט, אני מתקשה לוותר עליו, למרות הערותיה ברקע של זוגתי בנוסח "שוב קרפצ'ו? אולי תגוון הפעם?". אבל, לא עוזר כלום. אני מסונוור מהמנה הזו, שבדרך כלל מוגשת באופן שונה במסעדות שונות.
וגם הפעם כל כך סונוורתי, עד כי לא שמתי לב שהסלייסים הדקים של בשר העגל גם כוללים נגיעות של כמהין, ולא רק תחמיץ ויניגרט סויה, שמן זית ובצל מוחמץ. שרדתי, והנה אני כאן על מנת לספר ולהמליץ. למרות שאני סולד מכמהין, כמעט ולא חשתי בו, והקרפצ'ו היה מצוין, למרות שקצת קשה לשאוב את הנוזלים שליוו אותו באמצעות הצנימים. אבל נותרו לי שאריות של לחם פרנה, והם ספגו היטב.
אנחנו במסעדה בשרית, אז לא נזמין בשר? בטח שנזמין. אבל החלטנו להזמין רק מנה אחת ולחלוק אותה. הסטייק הכי קטן הוא של 300 גרם, אז הזמנו אותו. סטייק אנטריקוט (149 ₪) – נתח ורד הצלע, מיושן ומשויש, ולצדו ירקות גריל שהתגלו כבטטה, בצל ותפו"א, וגם קונפי שום וצ'ימיצ'ורי. ביקשנו מידת עשייה מדיום, וכך גם קיבלנו את הנתח. הרבה שומן, אבל טעים לאללה.
הגענו לדד-אנד מבחינת הקיבולת, אבל הצוות סביבנו הסביר שאי אפשר לדלג ברובן על כריך רובן (56 ₪), כי מזה הכול בעצם התחיל. אז הביאו לנו את הכריך הבסיסי והאהוב ביותר, של ה-200 גרם, עם סלייסים קרם של קורנביף מעושן, ואחרי בוק צילומים שעשינו לו – הוא נארז לו. מי שטעמו אותו דיווחו לי כי הוא הכיל גם חסה, בצל, כרוב חמוץ, חרדל ואיולי שום, ואין פלא שזו היתה אחת המנות שהזניקו את רובן להפוך להיות רשת עוצמתית ופופולארית כל כך.
