חוסאם (במבינו) הזמין אותנו לארוחת צהרים במסעדת קולוני גריל במושבה הגרמנית ## ישבנו איתו, צחקנו הרבה, טעמנו שלל מנות, שבענו, וחשבנו שסיימנו – אבל הוא דווקא חשב אחרת...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
יש לי חבר טוב, קצב בן קצב, שאני מאוד אוהב. כולם מכירים אותו בכינוי "במבינו", אבל שמו חוסאם סובח. בקרוב מאוד אני מאמין שנוכל לבשר על משהו שעזרתי לו לרקום, אבל סבלנות... זה יגיע ממש בקרוב.
בשבוע שעבר הוא הזמין אותי ואת אשתי אליו, למסעדת קולוני גריל במושבה הגרמנית. שעת צהרים מוקדמת.
המסעדה יפה, מרווחת מאוד ומעוצבת באופן מרשים. שולחנות עץ, תקרת עץ, רצפת פרקט (ואולי דמויית פרקט). בהחלט מקום עם אווירה. תוסיפו לזה את דוכן האטליז, ואת המזווה שמוצגים בו נתחים מובחרים, ותבינו שקרניבורים שמגיעים לכאן ירגישו שהגיעו אל המקום הנכון.
המלצרית מאי הנחמדה הגישה לנו לשולחן צלחת חציל, מנת ספיישל של ברוסקטה עם סביצ'ה, מנת קרפצ'ו עם פרמזן וסלט עגבניות של סמי (אין לי מושג מיהו סמי, אבל אחלה עגבניות), וגם לחם הבית עם שלושה מטבלים. ליווינו את הארוחה עם שליש בירה כל אחד, והיה טעים ונהדר.
היתה אחלה ארוחה, וגם השיחה היתה נעימה ומלווה בלא מעט צחוקים, כי חוסאם הוא בחור לעניין ובעל חוש הומור מפותח. אני התרווחתי לי לאחור על הכיסא, וסיכמתי שהיה טעים ונהניתי מאוד.
רגע, אמר חוסאם. אבל עוד לא אכלתם כלום. לא הגיוני שתבואו אליי ולא תאכלו בשר. אל תדאג, לא תהרוס את הפיגורה. יהיה לך מקום בבטן...
ולא עזר כלום. באמת שכבר היינו שבעים, אבל חוסאם עמד על כך שאם לא פלטת קצבים זוגית, אז שלפחות נטעם סטייק של עגלת הולשטיין. הסטייק הגיע תחת פעמון מתכת שנועד לשמור על חומו, ולצדו בצל, צ'ימיצ'ורי וגם צלוחית עם פירה. הבשר היה במידת עשייה מדיום. רך ונימוח וטעים בטירוף. חוסאם צדק. הוא תמיד צודק.
וקיבלתי גם הסבר לגבי פרות מזן הולשטיין. אז ככה: במזרח התיכון לא גידלו בקר, אלא צאן. הקיבוצים הביאו פרות מחוצלארץ כדי להפיק מהן חלב. אבל כולן לא שרדו את האקלים הקשוח. היחידה שהצליחה לשרוד היתה פרת הולשטיין שהגיעה מהולנד. היא לא נועדה לבשר, אלא לחלב, אבל עם הזמן החלו לייעד את העגלות לתעשיית הבשר.
חוסאם-במבינו (49) החל את ההיכרות שלו עם עולם הבשר כבר בגיל 15, כאשר נקרא לסייע לאביו באטליז המשפחתי. הכינוי "במבינו", אגב, הוצמד לפני שנים רבות לאביו, אחמד סובח, שעבד כבר בתור נער צעיר בשוק תלפיות, והסוחרים הדביקו לו את כינוי החיבה הזה. הכינוי הזה כל כך תפס, עד כי רבים בטוחים שזהו שם המשפחה של חוסאם, מה גם שעסקי המשפחה מיתגו את עצמם בכינוי זה.
הכניסה שלו אל עולם הבשרים היתה הדרגתית. הוא התחיל מלמטה, וספג עוד ועוד ידע וניסיון עם הזמן. בגיל צעיר הוא גם נסע לתפוס אמריקה, עבד גם שם בבשר, ולמד בהתנסות אישית את מה שכאן לא יכלו ללמד אותו.
מי שרוצה ללמוד טיפים מעולם הבשר מוזמן לצפות בסרטונים שהוא מעלה לרשת. הוא גם מציע סדנאות בשר ופעיל מאוד בפייסבוק, ושמח להגיב לכל שאלה. המוטו שלו: "יש הבדל בין לאכול בשר במסעדה, לבין לאכול בשר במסעדת קצבים".
* והערה חשובה: תפריט המסעדה כולל גם מנות צמחוניות ואפילו טבעוניות.
