כמה נחמד שיש מסעדה כפרית, במרחק קצרצר מהבית ## מה שהתחיל כמקום צנוע לממכר סנדוויצ'ים, הפך לבית קפה, והשתדרג למסעדה גדולה, מודרנית ומושקעת ## תפריט בשרים, איטלקי, אסיאתי ועוד, וכמובן - גם אוכל דרוזי אותנטי ## ברוכים הבאים לעוספייא
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
לפני למעלה משנתיים ביקרתי לראשונה בקפה יסמין בעוספייא. גיליתי מסעדה כפרית קרובה אל הבית, שמציעה אוכל אסייאתי, איטלקי, בשרים ועוד.נהנינו מהביקור ומהאוכל, וגם זכינו לפגוש שם את איסמעיל, הבעלים, שסיפר לנו את סיפורו של המקום.
כשחזרתי הביתה העליתי אז כתבה על המקום באתר "כדאי לדעת". איסמעיל יצר איתי קשר בעקבות הכתבה, הודה לי מאוד וסיפר שהרבה אנשים שחיפשו את קפה יסמין בגוגל, קראו את הכתבה והגיעו בעקבותיה.
שנה מאוחר יותר הגעתי לשם שוב, וגיליתי כי בית הקפה הפך להיות מסעדה מרווחת, מעוצבת ומודרנית, שמעסיקה צוות גדול של עובדים.
גם התפריט גדל וצמח. עם קטגוריות של ארוחות בוקר, סלטים, מוקפצים אסיאתיים, פסטות, דגים ומאכלי ים, עיקריות, מיוחדים, בגטים וטוסטים, ארוחות ילדים וקינוחים.ולא פחות חשוב – נוספה גם קטגוריה של מנות דרוזיות, שכן שמה של המסעדה יצא למרחקים, והמון סועדים מגיעים מחיפה וממקומות אחרים בארץ, ועלה ביקוש לאוכל דרוזי אותנטי.
והנה, חלפה לה שנה נוספת, והסתבר שהתגעגעו אליי במסעדה. איסמעיל הזמין אותי לביקור חוזר. חיפשתי יום פנוי, ולבסוף נחתתי שם בשישי אחר הצהרים. סופי השבוע מפוצצים בסועדים, ומומלץ מאוד להזמין מקום מראש. בכל אופן, למזלי הגעתי קצת לפני השעה 16:00, מיד אחרי הבום של הצהרים, ולפני הפיצוץ של הערב.
איסמעיל לא היה, אבל פגשנו את סנאא נסראלדין, בחורה מהממת ויפהפייה מדליית אל-כרמל, שהיא הבלוגרית הדרוזית הראשונה, ואולי היחידה בארץ. ביום-יום היא עובדת כמזכירה בבית הספר המקומי, אבל בזמנה הפנוי וגם בחופש הגדול, היא מעלה לאינסטגרם סרטונים מושקעים של מקומות בילוי ברחבי הארץ, וממליצה עליהם לבני העדה שלה. ברור שגם הצטלמנו עם סימן האצבעות הקבוע.
הדרך: הווייז הוביל אותנו בקלות בין הרחובות והסימטאות. חושב שלקח לנו 12 דקות מקדמת שכונת דניה, ועד למסעדה. את הדרך חזרה עשינו קצת אחרת, על כביש אבא חושי שמתפתל ומגיע כמעט עד לשם.
המקום:מסעדה לכל דבר. מודרנית, מעוצבת ומוצלחת מאוד. חלל גדול ומרווח עם תקרת עץ גבוהה, שולחנות עץ גדולים, כורסאות, חלונות ענקיים. בחצר ישנם שולחנות נוספים עם כיסאות ודשא ואוויר טוב, אבל עדיין היה חם בחוץ, ואנחנו העדפנו להיכנס פנימה אל החלק הפנימי הממוזג.
ההתחלה: לפני שבע שנים עקרת הבית אמאני ללאוי, אם לשלושה ילדים, פתחה מקום קטן במחסן שצמוד לבית כדי למכור כריכים מעשה ידיה. עד מהרה פשטה השמועה והמקום התמלא בלקוחות. בהתחלה זה היה טייק-אוויי, אבל היו אנשים רעבים שרצו לשבת ולאכול. אז הוציאו להם כמה שולחנות וכיסאות לגינה. וכאשר החלו הגשמים – הקימו פרגולה.
המסעדה: הבעל, איסמעיל, שעובד כשכיר, נרתם לסייע.הביקוש הלך וגבר. ובמקביל, התרחבו מאוד ימי ושעות הפעילות. לאור הביקוש וההצלחה – החליטו בני הזוג להתמקצע ולהפוך את המקום למסעדה של ממש מטבח חדש ומודרני בהשקעה כספית גדולה מאוד.
סדר וניקיון: השירותים מצוחצחים ומאובזרים. המטבח – גם. איך אני יודע? כי בפעם הקודמת עשינו בו סיבוב להתרשמות. ואגב, מעט מאוד מסעדות ישמחו לפתוח את המטבח שלהן בפני מישהו זר. קפה יסמין היא למעשה, חלק מהבית של אמאני ובעלה, ומבחינתם זו הכנסת אורחים.
השירות: המלצרים אדיבים ומפוקסים על הסועדים. כל מפית משומשת מיד הוחלפה, וכאשר נשמטה מידי הסכין אל הרצפה, עוד לפני שהספקתי להתכופף, כבר זינק המלצר והגיש לי סכין אחרת.
הארוחה: היות והיינו אורחי המקום, שילבנו מנות שבחרנו אנחנו (קרפצ'ו בקר, צלעות כבש) עם מנות שהומלצו על ידי הצוות (סלט פיצוחים, לבבות ארטישוק, פילה עגל). כשכבר חשבנו שסיימנו, הפתיע אותנו האחמ"ש שאפיק עם מגש ועליו ארבע מנות מוקטנות של אוכל דרוזי, אבל כבר היינו שבעים לאללה, והסתפקנו בצילום.
איך היה: טעים ונעים. פשוט ככה. אני, כמובן, לא יכולתי לוותר על הזמנת קרפצ'ו, ואשתי הזמינה צלעות כבש, כמו תמיד כשיש כאלה בתפריט. שנינו היינו מרוצים, וזה מה שחשוב.😊 סלט הפיצוחים היה מרענן ושופע הפתעות. פילה העגל היה רך ועשוי כהלכה, ואת תוספת הפריקי המירו לבקשתי לירקות מוקפצים. לבבות ארטישוק אני פחות מחבב, אז תצטרכו להסתמך על שבחיה של אשתי. לקינוח הגישו לנו עוגה תורכית בשם טרלטשה, שחלקנו בינינו והיא היוותה סיום מתוק לארוחה טובה.
