המסעדה הוותיקה, שפועלת מאז שנת 1978, מציעה אוכל מזרחי, לצד דגים ומנות פרימיום ## עסקיות כל יום, כל היום, שכוללות סלטים ותוספות חמות ## ולא פחות חשוב – שירות חייכני ומקצועי ## היינו אורחי המסעדה, וטעמנו מבחר שיפודים של בשרים על הגריל...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
המטבח הערבי עשה זינוק עצום בשנים האחרונות. שפים צעירים לקחו את המאכלים הבסיסיים שלמדו מהאימא ומהסבתא, ורקחו אותם מחדש בשיטות בישול חדשניות ו/או שדרגו אותם למנות עילית, ולפעמים הפגישו אותם עם מטבחים ים תיכוניים אחרים ליצירת שילובים מעניינים.
בתור סוקר מסעדות ותיק, אני מוצא את עצמי טועם כמעט מכל סוגי המטבחים שבעולם. כאן בישראל. עולם הקולינריה המקומי ביצע זינוק מטורף בעשור האחרון, ואפשר למצוא פה כמעט הכול.
אבל, בתוך כל הג'ונגל הזה של מסעדות ומטבחים מכל הסוגים, בא לי לפעמים לחזור לשורשים, לפשטות, לאוכל המזרחי-ערבי האותנטי שיש לנו כאן, במזרח התיכון.
וכך, כאשר החברים שלי ממסעדת חאלד עדוי הודיעו לי שהם מתגעגעים, וכבר מזמן לא ביקרתי אותם, הבטחתי למצוא זמן ולקפוץ לביקור.
הימים חלפו להם במהירות, והשבוע התייצבתי סוף סוף בסניף החיפאי (יש גם סניף בטבעון), שפועל משנת 1978, וממוקם בתחנת הדלק בכביש דורי. התברר לי ששני האחים שאיתם אני מיודד, אמג'ד ואדהם, טסו לחו"ל. אבל האח מוחמד היה שם, ומנהל המסעדה הוותיק עלי נסאר, והמלצר ששכחתי את שמו.
במסעדה הזו מתייחסים למקצוע המלצרות ברצינות ובמקצוענות. אין כאן מלצרית לועסת מסטיק שעסוקה בטלפון הנייד שלה, וגם לא מלצר צעיר שאין לו מושג מהחיים שלו. כאן, מלצר זה מקצוע. והעבודה מתקתקת כמו שצריך. המלצר ערני ונמצא בקשר עין, מחליף מפיות וצלחות כשצריך, ממלא את קנקן המים כשמתרוקן, מנקה ומצחצח את השולחן ברגע שהסועדים עוזבים, ועוד כהנה וכהנה פעולות פשוטות והגיוניות, שמשום מה לא כל כך באות לידי ביטוי דווקא במסעדות יקרות ומפונפנות.
המסעדה רחבת ידיים יחסית, ואנחנו התיישבנו בשולחן הקבוע שלנו פחות או יותר, מתחת ללוח גדול על הקיר שעליו קולאז' של תמונות וגזרי עיתונים בהם מוזכרת המסעדה. אני חושב שזיהיתי שם גם קטעי אייטמים שאני כתבתי בעבר במקומונים.
קצת היסטוריה: חאלד עדוי ז"ל היה בן 14 בזמן שהתחיל לעבוד כשוטף כלים במסעדה החיפאית "שימי ועלי". עם הזמן השתלב במסעדה והפך להיות טבח מוביל, ובתחילת שנות ה-90 קיבל את ניהול המסעדה. לאחר מספר שנים חאלד הפך להיות הבעלים של המסעדה, שמעתה נקראה על שמו: "חאלד עדוי".הוא שילב את ילדיו בעסק, ומאז פטירתו בשנת 2013 ממשיכים הבנים לתפעל את המסעדה ולשמור על המוניטין.
ברגע שהתיישבנו, התחיל המלצר להעמיס על השולחן מבחר גדול של סלטי הבית ותוספות חמות. הסלטים והתוספות כלולים במחיר המנה העיקרית. סועד שלא מזמין מנה עיקרית, ישלם עליהם 60 ₪, שזה מחיר הוגן ביותר. יכולנו לשבוע היטב מהסלטים למיניהם, שהיו כולם טריים מאוד, אבל ממש בלמנו את עצמנו שלא להיסחף, כדי לשמור מקום בבטן למנה העיקרית.
היו סלטים שאהבתי יותר, היו שאהבתי פחות, והיו כאלה שלא הגעתי לטעום מהם (ויסלחו לי סלטי הכרוב והתירס). בין היתר טעמנו: גזר כבוש, סלק בחומץ, חציל עם ירקות, טחינה, חציל עם טחינה, חציל פיקנטי, סלט תורכי, תירס, סלסה, עדשים, ירקות, מקלובה, תבולה, רוקט, חומוס. והיו עוד.
התפריט החדש מציע ארוחות של הכול כלול: עסקיות שיפודים, עסקיות דגים, עסקיות צמחוניות, עסקיות פרימיום. המחירים נעים מ-89 ₪ ועד 199 ₪. כלומר, כל מנה עיקרית שתבחרו תכלול גם מבחר סלטים, כדורי פלאפל ושלוש תוספות חמות. התוספות החמות שלנו היו: צ'יפס, מג'דרה, שולבטה (תבשיל בורגול).
היות והיינו אורחי המסעדה, בחר עבורנו מוחמד ארוחת גריל מעורב זוגית, שהיא גם היקרה בתפריט (199 ₪). בפעם הבאה אולי ננסה את מנות הדגים החדשות. לברק או פילה סלמון.
אבל שיפודים זה סבבה לגמרי. היו שם 6 סוגי בשר: קבב, כבש, לבבות, פרגית, כבדי עוף, והיתה אמורה להיכלל גם צלע כבש, אבל הצלעות נגמרו אותו יום, ולכן קיבלנו עוד שיפוד כבש במקום.
לא הצלחנו להשתלט על הכול. טעמנו קצת מכל שיפוד, ובהחלט אהבנו, אבל חצאי הפיתות הקלויות עם השום שאכלנו עם הסלטים לא השאירו לנו מקום בבטן. וחבל...
במסעדה לא מגישים אלכוהול, כך שלצערי לא שתינו בירה עם הבשר, והסתפקנו בקנקן מים צוננים. יש כמובן גם משקאות קלים ומוגזים, למי שמעדיף.
על קינוח לא ויתרו לנו, וטוב שכך. למיטב הבנתי, כל סועד מתכבד בסוף הארוחה בספל קפה טעים, ולצדו בקלאווה או סחלב.
אנחנו נחזור לכאן גם בפעם הבאה שיתחשק לנו אוכל מזרחי-ערבי טעים ואותנטי. ואגב, למרות שאני לא חומוסולוג מצטיין, את החומוס של חאלד עדוי אני ממש ממש אוהב!
