נוף מהמם, אווירה, תפריט מוקפד, ומנות ששמות דגש על איכות וטריות ## השף האהוב עלינו, דודי קדם, עבר לשם לאחרונה, והגענו למקצה טעימות, שכלל מנות מהים, מהיבשה, וקינוח טבעוני ## הכתובת: יפה נוף 99, וזה כאן בחיפה, למרות שמרגישים אירופה...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
המבנה בן ה-100 שנים בו שוכנת מסעדת 'דל מאר', ברחוב יפה נוף 99, איכלס כמה וכמה מסעדות בעשורים האחרונים, וביקרתי שם לא מעט. מרחק קצרצר ממרכז הכרמל, ועם הנוף הכי יפה של חיפה. לא סתם קראו כך לרחוב, ולא סתם היה שמו הקודם רחוב פנורמה.
מסעדת Del Mar משתרעת על שתי קומות. העליונה משמשת כקומת ארועים ויכולה להכיל 26 איש, התחתונה - כ-40 סועדים. לפני חצי שנה בדיוק ביקרתי שם, כאשר על המטבח פיקד השף הקודם. כעת מככב בו שף שאהוב עליי במיוחד – שף דויד (דודי) קדם, שבשבע השנים האחרונות הקפדתי להתארח אצלו שוב ושוב במסעדות בהן עבד.
הגענו לשם בהזמנת הבעלים בשעה שש בערב, שזו גם השעה בה נפתחת המסעדה בימי חול. שמרו לנו שולחן זוגי צמוד לחלון שמשקיף אל הנמל ואל הים ואל הנוף שבמורד ההר. בביקורנו הקודם, לפני חצי שנה, בחורף, בשעה הזו כבר היה חשוך בחוץ והאורות המרצדים של חיפה תרמו את הקסם שלהם. כעת, בתחילת יוני, היום היה ארוך והנוף נשקף במלוא הדרו.
עיצוב המסעדה קלאסי, עדין, אפילו מיושן מעט, מן הסתם בכוונה. מפות לבנות על השולחנות. בלי קישוטים מיותרים ומצועצעים. רוצים לשטוף את העיניים? הציצו החוצה, אל הנוף המדהים!
כיאה לשמה, התפריט מציע מנות פתיחה, ביניים ועיקריות עם התמקדות בדגים ופירות ים טריים. למי שלא מסתדר עם מתנות מהים, יש גם כמה צמחוניות ובשריות, שניתן לדוג מתוך התפריט.
המנות לא זולות, וגם לא ענקיות, אבל זו לא מסעדה שבאים אליה להעמיס על הבטן. דל מאר היא מסעדה של קלאסה, שמציעה נוף, אווירה, צוות מלצרים מקצועי ואדיב, וכמובן – מנות שף מעוצבות ומיוחדות. איכות, לא כמות.
בעודנו מעיינים בתפריט, הגיע אלינו האחמ"ש אמיר עם שתי מנות פתיחה במתנה מהשף: האחת – צדף גדול ועליו טרטר דג בתוך דף אורז פריך (30 ₪), והשנייה – טונה צרובה על גבי פרוסות סלק שסביבן צ'ילי אדום (82 ₪). טעים טעים. שתיהן.
כעת, אחרי שהשקטנו את הרעב הבסיסי, התפנינו לעיין מחדש בתפריט. זוגתי נדלקה על סלט חסות פריכות (62 ₪). וזאת, למרות מחאותיי הנמרצות על כך שביומיים האחרונים אכלנו בבית כל מיני סלטי חסות מסולסלות למיניהן, ואפילו זרענו ושתלנו חסות כאלה בגינה.
אבל היא היתה נעולה על הסלט הזה, שכלל מגוון חסות, אנדיב, שאלוט, ענבים, אגוזי לוז מקורמל, והכי חשוב מבחינתה – גבינה שאני אישית לא מכיר, כי בניגוד אליה אני לא חובב גבינות, ושהזכירה לי קממבר. היא התרווחה על הכיסא, נעצה מבט חולמני בנוף היפהפה, לגמה יין לבן שמזג לה המלצר, נשנשה מהסלט בהנאה, ואמרה: "מי צריך יותר מזה..."
אז זהו, שאני הוא זה שצריך יותר מזה. חסה וגבינות לא מדברות אליי, ולכן הזמנתי לי קרפצ'ו טונה אדומה, מנה שניכסתי לעצמי בלבד. מה גם שהטונה הגיעה כשהיא טובלת בתוך שמן זית איכותי, ואני הספגתי בו את שתי פרוסות הלחם שהגיעו גם הן לשולחן, ואולי בכלל נועדו לסלט. כעת היה זה תורי להתרווח על הכיסא, לינוק בירה מבקבוק הבאדווייזר, ולמלמל שמי צריך יותר מזה...
לקחנו את הזמן, ובינתיים גם יצא אלינו השף דודי. התחבקנו, שוחחנו וכמובן הצטלמנו בתנוחת הרוקנרול הקבועה. "אתה חייב לבוא לכאן עם הבנות שלך באחד מסופי השבוע שהן בחיפה!" הוא קבע. סימסתי להן, והן שמחו. אחת מבנותיי למדה עם אחותה של אשתו של דודי, והוריהן גרים בשכנות אליי בדניה.
דודי בנה למסעדה תפריט חדש, שמתכתב עם שמה של המסעדה ועם האופי שלה. הוא מציע מנות ושילובים שאת רובם לא פגשתי עד כה במסעדות חיפאיות. אולי בהשפעת התקופה התל אביבית שלו, בה עבד בין היתר אצל רותי ברודו.
חזרנו לעיין בתפריט, בכוונה להזמין שתי עיקריות על טהרת הדגים, אבל המלצר הגיח לעברנו מהמטבח עם מנת ביניים שלא הזמנו ("זה במתנה מהשף"), כך שהחלטנו להזמין רק מנה עיקרית אחת ולחלוק אותה.
מנת הביניים שהשף שלח לנו היתה דווקא בשרית – אוכף טלה. היא כללה סינטה טלה וטרטר פילה טלה, לצד סלטון קולורבי ונענע ועוד רכיבים מפתיעים. אין לי מספיק מילים לתאר את טיב המנה הזו, שאת רובה חיסלתי אני. פשוט מצוינת.
וכמובן שנזכרתי בפעם הראשונה בה אכלתי בשר בקר חי. זה היה לפני המון זמן במסעדה בעיר התחתית. הגעתי לשם עם שותפי לסקירת המסעדות בעיתון, ליאור פרי, כשעדיין היה קרניבור. גם הוא וגם שף המסעדה עודדו אותי לאכול את הבשר החי, ואני לעסתי ובלעתי בחשש רב, תוך שאני מחשב את קיצי לאחור. למרבה הפליאה, נשארתי בחיים (וגם היה לי טעים!), ודווקא שף המסעדה מת זמן קצר לאחר מכן, אבל לא מחמת הרעלה.
כאמור, החלטנו לחלוק עיקרית אחת, ובהמלצתו של דודי הזמנו פילה לוקוס, שהגיע על קרם כרובית לימונית, עם אספרגוס צלוי ושקדים מטוגנים. בחירה מצוינת. זוגתי נזפה בי על שכרסמתי גם את עור הדג, אבל להגנתי הסברתי שהוא קריספי ומתובלן היטב. אני מוכן לפתוח את זה לדיון פומבי, כי הוויכוח הזה חוזר על עצמו אצלנו.
למרבה הצער, מבין ארבעת הקינוחים, רק אחד היה בנמצא – פנקוטה טבעונית, וגם הוא נשלח במתנה מהשף. אני יותר בקטע של שוקולד כשמדובר בקינוחים, כך שהשארתי אותו לטיפולה של זוגתי, והיא נהנתה ממנו לבדה.
נפרדנו מהשף, ויצאנו אל המכונית שחנתה ממש קרוב. יש מעט מאוד מסעדות חיפאיות שאני מוכן לקחת אחריות ולהמליץ עליהן לכל אותם חברים, מכרים ואנשים מהפייסבוק שפונים אליי בלי סוף לקבל המלצות. דל מאר מצטרפת לרשימה האקסקלוסיבית הזו, והיא מיועדת לאניני טעם ולמי שמבין עניין.
את תיאור המנות ומחיריהן תמצאו בתפריט. לינק בתחתית הכתבה.
לא כשר.
ימי פעילות: א'-ה': 18:00-24:00, שישי-שבת: 12:00-24:00
