יהל אברמס, 25, פתח לפני פחות משנה ברחוב הנמל 21 בר אוכל שמגיש דגים ופירות ים ## בסופ"ש האחרון נעניתי להזמנתו, והגעתי לבראנץ' נוסח המקום ## מה אהבתי מאוד, מה אהבתי פחות, ומה קצת הפריע לי – תקראו ותבואו להתנסות גם. כדאי!
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
נתחיל מהסוף. יחד עם החשבון מגיש לך המלצר גם דף נייר קטנטן ועליו שיר לשוטף הכלים, מאת דורון דונין:
"אני הכיור של כל היין / שנשאר בכוסות / אני כבר צף מעל הזרם / נבלע בשטף הקולות."
"כל הלילה חולם / עד שנזרקים אליי / מגשי הכסף הגדולים / בתוכם אני נגלה / מטושטש ועייף-ער"
"יוצא לאוויר / מחכה / מקרצף / נועל."
כמה שבועות קודם, הגיעה אליי בקשת חברות בפייסבוק מיהל אברמס, הבעלים והשף (הוא לא אוהב את ההגדרה 'שף') של 'בר-ים' ברחוב הנמל 21. אחר כך גם הגיעה הזמנה ממנו לבוא להתארח ולהתרשם.
הימים חלפו, השבועות גם, ובשישי האחרון נזכרתי בהזמנה הפתוחה, וסימסתי ליהל, שאני יכול להגיע בצהרים המאוחרים, סביבות שלוש-ארבע. הוא סימס בחזרה, שעדיף שתיים וחצי, אם אפשרי לי.
בר-ים נפתחה ביולי 2022, על חורבותיה של מסעדת ג'יוקוסו. יהל הגיע לשם אחרי סבב מרשים של עבודות במטבחי אוכל שונים, ביניהם וניה ביסטרו הסמוך, המטבח הטברייני הסמוך גם כן, וגם פיגם בעין הוד ומונא בירושלים, ואצל זהרה בעין כרמל. ועוד.
הוא נולד במעלות תרשיחא. בן שישי ואחרון להורים דתיים שעלו מבריטניה. כל האחים מלבד האחות הגדולה הפכו לדתל"שים. בגיל 18 עזב את הבית והתחיל את נדודיו במטבחי מסעדות, ופה ושם גם ניסה את כוחו בארוחות פרטיות ומיזמים שונים.
במהלך הקורונה עבר לעין הוד והתגורר שם שלוש שנים. כיום הוא גר באזור שוק תלפיות. בת הזוג שלו עובדת אצל אילן בחמרמורת. היו לו אופציות לפתוח מקום משלו בשוק תלפיות, ומן הסתם גם היה משתלב שם היטב, אבל המבנה ברחוב הנמל 21 קסם לו עוד יותר. הוא גם מכיר את כולם כאן בסביבה בעקבות התקופה הארוכה בה עבד במסעדות של רחוב שער פלמר.
הוא השקיע סכום צנוע יחסית, את חסכונותיו שצבר מגיל 18 והלאה, כי כמעט הכול נשאר מהתקופה של ג'יוקוסו. ואולי זה הזמן לציין שכיום הוא בסך הכול בן 25.
ההיכרות בינינו החלה כאשר פקד את ארועי הרוקולנוע שלי בסינמטק. וכנראה שיחד איתו הגיע גם חברו הטוב נדב וינוקור, שהיה שותפו למיזם בעין הוד, וכעת משמש כמנהל הפלור בבר-ים. נדב הוא בן ונכד למשווקי נדל"ן, אבל עולם המסעדנות קורץ לו הרבה יותר. הוא למד בלאו-בק, וניהל במשך שנה את הדלי קפה של ויוינו, עד שנקרא לדגל בבר-ים. בחור יעיל, מנומס, אדיב, שירותי מאוד וקשוב כל העת לסועדים.
התייצבנו. לחיצת ידיים עם יהל שבישל במטבח הפתוח, והיכרות עם נדב שקיבל את פנינו, והסביר שבשישי ושבת מוגש תפריט בראנץ' בין השעות 12:00-16:00. עכשיו הבנתי למה התבקשתי לבוא בשתיים וחצי. בארבע המקום ייסגר וייפתח מחדש בשש וחצי.
תפריט הבראנץ' לא כולל פסטות, שהן חלק מהדנ"א של המקום, אבל אם בכל זאת נחשוק בפסטות – הצהיר נדב שהוא ישמח להגניב לנו כאלה, שהרי אנו אורחי המקום. בבראנץ' גם לא מגישים את לחם הציפורים המפורסם של יהל, ובכל זאת בשלב כלשהו נחת לחם כזה על השולחן ולצדו חמאה, וזכה לתשבחות מפי זוגתי, שמתמחה בענייני אפייה.
יהל לא אוהב את ההגדרה שף. בגלל הסמנטיקה. אולי גם בזכות הענווה. בניגוד לכל הטבחים שמעניקים לעצמם בנדיבות את התואר 'שף', הוא נרתע מלהיקרא כך, כי הוא לא למד באופן מסודר את רזי המקצוע ואין לו תעודה. ריספקט.
אבל גם בלי להיקרא שף, הוא מכין יופי של אוכל. אין מנות עיקריות. יש מנות פתיחה וביניים. הן לא גדולות, והרעיון הוא להזמין כמה מנות ולחלוק. תפריט האלכוהול גדול מתפריט האוכל. נדב המליץ לנו לבחור יין, אבל העדפנו בירה צ'כית מהחבית שעשתה את העבודה.
התפריט מציע לצד דגים וגבינות גם צדפות, תמנון וקלמרי. אני לא חסיד גדול של פירות ים. זוגתי דווקא כן, אבל היא ויתרה למעני. פתחנו עם בצק חלה מגולגל וטעים מאוד (24 ₪) שהגיע עם חמאה ומרמלדה, אלא שאני העדפתי לגרוף איתו את צמד הממרחים (17 ₪) – בזיליקום מעולה ועגבניות מיובשות נהדר.
זוגתי התענגה על גבינת בושה מטוגנת (24 ₪) ועל סלט (59 ₪), שהיה מעט חמצמץ מדי לטעמי (זה בסדר, גם בבית היא מזליפה לימון על החלק שלה בסלט, ואני לא). הסלט הכיל חסת לאליק, רוקט, נענע, אפרסק ופרמז'ן.
אני בחרתי לי מנת אנשובי קטנה (29 ₪) עם שמן זית ומלפפון, שבהחלט היתה לטעמי, ומנת פילה בר-ים על קרם בצל (91 ₪), שהיא המנה הכי יקרה בתפריט, ואולי גם הכי טעימה.
שנינו חלקנו מנת דג ים מומלח (74 ₪), שכללה גם ביצה רכה, שום קונפי וקרם פרש. המנה הזו הוכיחה שטיפול מינימלי בדג טרי מביאה תוצאה מקסימלית.
לקינוח המליצו לנו על קרם ברולה, אבל העדפתי שנחלוק דווקא את הבראד פודינג, שכמיטב המסורת עשוי משאריות, ולצדו שמנת וריבה, וגם שתי טבליות שוקולד שהוגשו בתוך קונכייה.
לסיכום: קונספט מרענן ומעניין, בחור צעיר שאני מאחל לו המון הצלחה, ואני בטוח שעוד נשמע ממנו רבות בעתיד. ואני מקווה שמדי פעם ייקח לעצמו חופש בשישי בערב, ויגיע אל מופעי הרוק שלי בסינמטק...
ויש גם הערה לשיפור: הווליום. במהלך שהותנו הפגיזו הרמקולים עם רוק ישראלי, אבל בדציבלים מוגזמים. אם אני – בוגר להקות רוק, Pאנק ומטאל – מבקש להחליש, כנראה שזה באמת היה רועש מדי. 😊
