יום ראשון אחר הצהרים, ואנו מגיעים אל מסעדת יאן יאן הסינית בעיר התחתית ## אנחנו מנסים לקחת פסק זמן מהמלחמה, אבל זה לא קל כאשר 3 ילדיה של בעלת המסעדה מגויסים, ואנחנו מתקשים להימנע מבדיקת החדשות בנייד ## לפחות, נהנינו מאוד מהאוכל וזכינו לחיבוק אוהב מהבעלים, סי פונג החביבה...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
יאן יאן היא מהמסעדות החביבות עלינו. מסעדה סינית שהתאימה את עצמה לחיך הישראלי. מחירים עממיים, בעלת בית נחמדה, אוכל טעים. מי צריך יותר מזה.
ביום ראשון השבוע רצינו לשבור שגרה וירדנו אחר הצהרים אל העיר התחתית. את פנינו קידם עץ אשוח שהזכיר לנו שבימים כתיקונם חיפה היתה מקושטת ולובשת חג. החג של החגים.
גם בעלת הבית, סי פונג, קיבלה את פנינו, והיא נראתה עייפה. בסופי השבוע בדרך כלל המסעדה מפוצצת בקהל, ויום ראשון מהווה את השקט של אחרי הסערה. אגב, היום בו המסעדה סגורה לקהל הוא דווקא יום שני. יומם של הספקים ושל הסידורים.
אבל הימים הם ימי מלחמה, ושלושת ילדיה של סי, שני בנים ובת, מגויסים כעת. שלושתם שירתו בסדיר בתפקידים קרביים ומשמעותיים.
גם אצלנו במשפחה מגויסים. אז למרות שניסינו לקחת פסק זמן מהמציאות, לא הצלחנו להימנע מהצצה מדי פעם בטלפון, בתקווה שלא יופיע צמד המילים המצמרר: הותר לפרסום.
רבים מחבריי המסעדנים משדרים בעת הזו אותות מצוקה. לאנשים אין חשק לצאת לסעוד, או שאין להם כסף מיותר להוציא על מסעדה, או שגם וגם. מסעדת יאן יאן מרגישה האטה מסוימת, אבל המשלוחים מתקתקים בזה אחר זה, והלקוחות הנאמנים שמגיעים לכאן כבר עשרות שנים – ממשיכים לבוא.
המחירים ידידותיים למדי. במשך כל השבוע, ללא הגבלת שעות, יש שני תפריטי עסקיות (95 / 105 ₪), שמציעים מרק + ראשונה + עיקרית + תוספת. בימים א'-ה', בין השעות 12:00-15:00 יש גם עסקית צהרים ב-65 ₪.
אנחנו לא הרפתקנים במיוחד, ולכן בחרנו מנות שאנו מכירים ואוהבים. לא נגעתי במרק הטום ים קונג, שהכיל שרימפס וחלב קוקוס, שאני אלרגי אליו, ולכן אצטרך לסמוך על זוגתי שנהנתה ממנו מאוד. אילו הייתי מגיע ליאן יאן בתדירות גבוהה יותר, מן הסתם הייתי מנסה גם מנות מהתפריט שתמיד אני סקרן לגביהן, אבל לא מזמין אותן. ברווז, למשל.
התפריטים שעל השולחנות כתובים באופן ברור ועם גרפיקה נאה, בעברית ובאנגלית. במסעדה הוותיקה הזו אין הפתעות. אותם מאכלים, ורק לעיתים רחוקות מתווספת או נגרעת מנה.
בעולם הקולינריה התזזיתי, בו מסעדות קמות ונופלות במהירות, משנות קונספט, ומנסות להמציא את עצמן ואת הגלגל מחדש – יאן יאן משדרת יציבות ואורך רוח. המסעדה ממשיכה להצליח בלי יחצנים ובלי תעלולים שיווקיים. רק בזכות קהל הלקוחות הנאמן שהולך שבי אחר סי המקסימה, הצוות וכמובן – האוכל.
יאן יאן לא מתיימרת להיות יותר ממה שהיא – מסעדה סינית ששומרת על אותנטיות ועל נוסטלגיה לימים בהם היוותה סוג של אטרקציה בעולם הקולינריה הישראלי המאובן של פעם. היא מציעה מרקים, מתאבנים וסלטים, דגים, מנות בקר / עוף / לבן / טופו, דים סאם, פירות ים, מנות שמבוססות על אטריות, קינוחים ועוד.
במשך השנים שלחתי לכאן לא מעט חברים, קרובי משפחה, וסתם אנשים שיוצרים איתי קשר בפייסבוק ומבקשים המלצות. כולם חזרו מרוצים.
לקינוח שלחה לנו סי אננס מטוגן. ורק אחרי שיצאנו, נזכרה זוגתי שהיא שכחה להזמין תה יסמין סיני מקומקום, התה שהיא הכי אוהבת.
מאחורי המסעדה מסתתר סיפור מרגש. לקראת סוף שנות ה-70, בתום מלחמת וייטנאם, נמלטו משם פליטים רבים שחששו לגורלם במשטר החדש. הם נמלטו בסירות רעועות, והתקשו למצוא מדינות שיקלטו אותם. ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, שזכר היטב את פליטי השואה היהודים שהיטלטלו בלב ים, הודיע שמדינת ישראל תקלוט כמה מאות מהם ותעניק להם אזרחות ישראלית.
סי פונג היתה אז נערה בת 16, אחת מאותם פליטים. כעבור כמה שנים, ב-1984, פתח אביה של סי בחיפה מסעדה סינית, ששינתה עם הזמן את שמה ליאן יאן. כיום מנהלת סי את המסעדה היפה, ואילו בעלה משמש כשף המקום. גם הוא מאותם פליטים.
המסעדה גדולה ומרווחת, הצבע האדום והבורדו שולטים בה בזכות מפות השולחן, ועל הקירות תמונות וקישוטים מסורתיים, כולל בובות וכיתובים בסינית. 70 מקומות ישיבה כולל האולם המרכזי של המסעדה. בנוסף, יש אולם קטן יותר של 25 מקומות, ובעת הצורך, בעיקר לטובת ארועים, משתמשים באולם שלישי של 60 מקומות, שממוקם בבניין סמוך.
המטבח מציע אוכל סיני אותנטי וטעים, המוגש בכלים סיניים מסורתיים, עם טעמים וניחוחות עשירים ומעוררי תיאבון. סי מספרת כי לא עושים שום הנחה לחיך הישראלי, וכי המאכלים והתבלינים אותנטיים לחלוטין. ולראייה – במשך השנים המון תיירים סינים פקדו את המסעדה, כי הסינים – יש לדעת – כמעט תמיד מעדיפים את האוכל האהוב והמוכר להם, ולא את האוכל המערבי. לא בכדי ישנם במסעדה לא מעט שלטים והודעות כתובות עם הנחיות בשפה הסינית, כדי להקל על התייר, שבשבילו העברית היא סינית, וישראל היא מקום מוזר...
