הם שלושה שהחליטו להגשים חלום, והגשימו אותו תוך שלושה חודשים ## קבלו את יודי-בר בשוק תלפיות. תמצאו שם את סידני, מור ויודי, שיגישו לכם פיצות, דגים, בשר ואלכוהול מתוך המטבח הפתוח
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
אל נבחרת מקומות האוכל הפורחת בשוק תלפיות הצטרפה לאחרונה שחקנית חדשה ושווה במיוחד – בר האוכל יודי.
סידני ביטון היה הזכיין של רשת פאפא ג'ונס בחיפה ובמתחם I-way. היינו בקשר בשנתיים האחרונות, ובחודש שעבר קיבלתי ממנו הודעה: "אני פותח בקרוב את היודי בר בשוק תלפיות. זה בר אוכל עם מטבח פתוח, שיציע פיצות, דגים, בשר, אלכוהול... אשמח אם תקפוץ לביקור..."
אז השבוע התייצבתי בשוק תלפיות, וליתר דיוק ברחוב סירקין 30, ושם שמחתי לפגוש את מיודעי סידני ביטון ואת שני שותפיו הצעירים – מור פרץ (32) ויהוידע צרור (26), שהכינוי שלו הוא "יודי", ועל שמו נקרא המקום, כי הוא מצלצל קליט וקצר.
מור הגיעה לכאן מבאר שבע, אבל במקור היא מערד. בבאר שבע היתה לה קונדיטוריה ביתית והיא גם עסקה בבישולים. יודי הגיע מצפת, אבל לכאן הוא הגיע אחרי תחנת ביניים בירושלים, שם הוא וזוגתו התרסקו כלכלית בתקופת הקורונה. בחיפה הוא עבד אצל סידני בסניף פאפא ג'ונס על הכרמל, ובזכות חברותו עם מור החליטו השלושה לאחד כוחות.
סידני עזב את רשת הפיצות, לטובת העצמאות, ובתוך 3 חודשים בלבד כבר הרימו שלושתם את המקום החדש לתפארת.
יודי בר עדיין נתון בתקופת הרצה. התפריט לא גדול, והוא מתחדש כל העת בהתאם למה שהם מוצאים בשוק. זה אחד היתרונות הגדולים של תלפיות – לפעול כשסביב המון חומרי גלם. הושט ידך וקטוף אותם.
מלבד הספיישלים, הכוונה גם להחליף את התפריט כולו בכל עונה: קיץ, סתיו, חורף, אביב.
חשוב להם גם לשמור אמונים לשוק, לחיפה ולצפון. אם בא לכם לשתות בירה, הרי שכל הבירות הן ממבשלת הגיבור. כל היינות הם מיקבים שממוקמים בחיפה והצפון. הלחמים מגיעים ממאפיית עיניים שנמצאת ממש ממול. ואת השוק ותוצרתו כבר הזכרנו...
האהבה לחיפה מתבטאת גם בתמונות שמקשטות את הקירות. תמונות מההיסטוריה של השוק ושל העיר.
יודי אחראי על הבצקים, מור – על הקינוחים, ושניהם יחדיו משתפים פעולה במטבח בכל מה שקשור לקולינריה. בכל היתר עוסק סידני.
התמקמנו לנו באחד השולחנות הפנימיים, ובגלל שהיינו אורחי המקום, זרמנו עם מה שבחרה לנו מור לארוחה, כמובן אחרי שהצהרתי בהתלהבות שאני אלרגי לחלב קוקוס (אל דאגה, אין שם), ועל כך שאני לא סובל כוסברה (גם היא וגם זוגתי דווקא מתות על כוסברה, אבל המסר הועבר אל המטבח הפתוח...).
מור הגישה לנו קוקטיילים לפתיחת הארוחה. לי קוקטייל וניל שקדים מתוק-מריר, ולזוגתי שאוהבת חמוץ – קוקטייל שמן זית לימון. שנינו היינו מרוצים עד מאוד.
מכאן והלאה זרמו המנות אל השולחן. האווירה היתה נהדרת. אל המוזיקה של קולדפליי שבקעה מהרמקולים חדרו מידי פעם קולות השוק. על המדרכה חלפו אנשים שאני מכיר, וכאלה שזיהו אותי. בחוץ היה קריר למדי, בפנים היה חמים ונעים. אילולא נקבעה לי הרצאה בהמשך הערב, הייתי נשאר שם עוד ועוד.
התחלנו עם פוקאצ'ה מהטאבון (22 ₪), שהגיעה עם שמן זית מבית בד ריש לקיש ועגבניות מגורדות בצד. זוגתי חובבת האפייה התלהבה מבצק הפוקאצ'ה, ויודי נידב לה טיפים כיצד מכינים בצק מוצלח שכזה. זה לא פשוט. מדובר בבצק בהתפחה של מינימום 48 שעות.
מיד אחר כך הגיעה הפיצה של יוֹדי (58 ₪), פיצה נאפוליטנית קלאסית, ואפשר לסמוך על סידני שהוא מומחה לפיצות! אגב, את הפיצה גזר לנו המלצר עם מספריים, על מנת לשמור על השוליים התפוחים שלה.
המשכנו עם סביצ׳ה של בר ים (58 ₪), שהכיל רוטב תותים צנונית, נענע, עלי מיזונה ורוטב לימוני. מנה קטנה אך טעימה עד מאוד, הגיעה עם פרוסות טוסט מלחם מחמצת ספוגות בשמן זית חם.
המנה הבאה היתה הסלט של דוֹמי (52 ₪), שנקרא כך על שמה של דומיניק, אימא של מור. הוא הכיל חסה לאליק, רוקט, תפוח ירוק, רימונים, גבינה כחולה ואגוזי לוז מקורמלים עם ויניגרט דבש ולימון. אני פחות חובב גבינות כחולות, אבל זוגתי אוהבת מאוד, כך שהוא חוסל עד תומו.
אם חשבנו שזהו זה, הרי שהתבדינו, כי אל השולחן הגיעו גם דגים מטוגנים (74 ₪), שהפעם היו מליטות וברבוניות מטוגנות. הם הזכירו לי את הדגים שאני נהגתי לדוג בעבר עם חכה (אל תשאלו איזה סיפורים יש לי מהתקופה ההיא! בקרוב אפרסם אצלי על קיר הפייסבוק תמונות מאותה תקופה והוכחות לכך שהייתי הדייג הכי גרוע בהיסטוריה של חיפה!). את הדגים הקטנים אחזנו בידיים ונגסנו בהם, מה שהצריך שימוש בלא מעט מפיות נייר. המנה כללה גם סלט מרענן, ללא גבינה כחולה... כך שהפעם אני חיסלתי אותו...
רגע. לא סיימנו... אל השולחן הגיעו גם קציצות פלאפל בקר טלה (44 ₪), שכשמן כן הן. מכילות חומוס, פול, בשר ושומן טלה. תערובת שהתגלתה כמנצחת.
אל דאגה - לא הצלחנו להתגבר על כל המנות הללו, מה גם שמור הזהירה אותנו שעלינו לשמור מקום בבטן גם לקינוחים, שהם כזכור הבייבי שלה...
אז למרות שהכול היה טעים כל כך, עצרנו בזמן, ושמרנו מקום לקינוחים שהיא בחרה עבורנו: מוס שוקולד (36 ₪) של 70% עם מלח גס וקראמבל חמאה. מושחת. בהחלט מושחת, ולכן אני השתלטתי עליו. זוגתי קיבלה קראק פאי קלאסי (42 ₪), שהתעקשתי לטעום גם ממנו. הקינוחים הוכיחו שמור אלופה בתחום הזה.
שעה מאוחר יותר עמדתי על במה מול קהל, שהגיב בתשואות ומחא כפיים. אני הייתי על אוטומט. לא זוכר כלום...
