אמצע השבוע, שעת בין ערביים, ואנו מגיעים אל מסעדת יאן יאן בעיר התחתית ## מסעדה סינית שהיא סמל ליציבות, ואשר פועלת כבר עשרות שנים, כמעט ללא שינוי ## וכמו תמיד, זכינו לחיבוק אוהב מהבעלים, סי פונג החביבה...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
מהניסיון המצטבר למדנו שלא כדאי לנו להגיע אל יאן יאן בסופי שבוע, כי אז המסעדה מפוצצת בסועדים, והמטבח בקושי עומד בלחץ היושבים והמשלוחים. וכמובן – מומלץ מאוד להזמין מקום מראש. כבר קרה לנו שהיינו אופטימיים מדי בשבת, ומצאנו את עצמנו עומדים בחוץ עד שיתפנה מקום...
השבוע קפצנו לשם בשעת אחה"צ מוקדמת, אחרי לחץ הצהרים ולפני הלחץ של הערב. רק מעט שולחנות היו מאוכלסים, ולבעלת הבית הנחמדה, סי, היה מספיק זמן לגלגל איתנו שיחה ולהחליף איתי חוויות מהחתונה שלה (ב-1991) ושלי (ב-1992). גם לי וגם לה אין תמונות מהחתונה... כל אחד מסיבותיו שלו...
התפריטים שעל השולחנות הם חדשים ויפים, וכשפותחים אותם מתברר שמלבד הגרפיקה והעריכה שום דבר לא השתנה. זה מה שאני אוהב במסעדה הוותיקה הזו. אין הפתעות. אותן מנות, שלאורך השנים למדנו את שמותיהן וגיבשנו את העדפותינו.
בעולם הקולינריה התזזיתי, בו מסעדות קמות ונופלות במהירות, משנות קונספט, ומנסות להמציא את עצמן ואת הגלגל מחדש – יאן יאן משדרת יציבות ואורך רוח. המסעדה ממשיכה להצליח בלי יחצנים ובלי תעלולים שיווקיים. רק בזכות קהל הלקוחות הנאמן שהולך שבי אחר סי המקסימה, אחרי הצוות המסור וכמובן – האוכל.
יאן יאן לא מתיימרת להיות יותר ממה שהיא – מסעדה סינית ששומרת על אותנטיות. נוסטלגיה לימים בהם היוותה סוג של אטרקציה בעולם הקולינריה הישראלי המאובן של פעם. היא מציעה מרקים, מתאבנים וסלטים, דגים, מנות בקר / עוף / לבן / טופו, דים סאם, פירות ים, מנות שמבוססות על אטריות, קינוחים ועוד.
במשך השנים שלחתי לכאן לא מעט חברים, קרובי משפחה וסתם אנשים שיוצרים איתי קשר באמצעות פייסבוק ומבקשים המלצות. כולם חזרו מרוצים.
הפעם היינו אורחיה של סי, ולכן גם העדפנו לתת לה לבחור עבורנו את המנות. היא, כמובן, כבר מכירה פחות או יותר את ההעדפות שלנו, כך שלא נרשמו פספוסים, למעט סלט מא-לאט, שזוגתי התמוגגה ממנו עד מאוד, למרות שאני מוכן להישבע שמרוב חריפות בקע ממנה עשן מהאוזניים, ושאני – אשכנזי תבוסתן שכמוני – רק טעמתי ממנו קלות, ומיד הרמתי ידיים ולגמתי מים קרים...
לפתיחה כרסמנו אגרול צמחוני מטוגן. הוא הגיע קריספי ולוהט עם הנוזל האדום המתקתק שהחזיר אותנו בנוסטלגיה אל שנות ה-80. בגלל שבחוץ שרר חורף, אז כמובן שלא ויתרנו על מרק. אני – חמוץ חריף, שלא היה מאוד חריף, וזוגתי – טום ים קונג (שרימפס).
למרות שהיינו רק שניים, סי הגישה לנו שלוש מנות עיקריות, שכמובן לא הצלחנו לסיים. האחת היתה מנת דג לברק מאודה ברוטב שום חריף. לחילופין, ניתן לבחור בדניס או במושט. קיבלנו דג שלם, שרוי בתוך רוטב מעולה וסביבו ירקות, עשבים מבושלים ותבלינים שאני לא מכיר או מזהה. מנה מנצחת.
שתי המנות הנוספות היו ספריבס סצ'ואן, ומנת בקר עם באק צ'וי (אפשר להמיר לברוקולי או שעועית ירוקה או ירק סיני אחר). טעמנו קצת מזו וקצת מזו, וגם הוספנו אורז מטוגן שהגיע עם אחת מהן, והשתלב נהדר עם הרטבים שבתחתית המנות. טעים טעים, אבל לא הצלחנו לסיים.
לקינוח (כן, כן, השמועות על קיבה נפרדת לקינוחים התגלו כנכונות...) טעמנו דים סאם מטוגן עם מילוי קרם לוטוס, שאהבנו פחות, וקצת גלידה חלבה שהשאירה טעם מתוק, וזוגתי מזגה לעצה תה יסמין סיני מקומקום, התה שהיא הכי אוהבת.
מאחורי המסעדה מסתתר סיפור מרגש. לקראת סוף שנות ה-70, בתום מלחמת וייטנאם, נמלטו משם פליטים רבים שחששו לגורלם במשטר החדש. הם נמלטו בסירות רעועות, והתקשו למצוא מדינות שיקלטו אותם. ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, שזכר היטב את פליטי השואה היהודים שהיטלטלו בלב ים, הודיע שמדינת ישראל תקלוט כמה מאות מהם ותעניק להם אזרחות ישראלית.
סי פונג היתה אז נערה בת 16, אחת מאותם פליטים. כעבור כמה שנים, ב-1984, פתח אביה של סי בחיפה מסעדה סינית, ששינתה עם הזמן את שמה ליאן יאן.
המסעדה גדולה ומרווחת, הצבע האדום והבורדו שולטים בה בזכות מפות השולחן, ועל הקירות תמונות וקישוטים מסורתיים, כולל בובות וכיתובים בסינית. 70 מקומות ישיבה כולל האולם המרכזי של המסעדה. בנוסף, יש אולם קטן יותר של 25 מקומות, ובעת הצורך, בעיקר לטובת ארועים, משתמשים באולם שלישי של 60 מקומות, שממוקם בבניין סמוך.
כיום מנהלת סי את המסעדה היפה, ואילו בעלה משמש כשף המקום. גם הוא מאותם פליטים. לזוג 3 ילדים, שלושתם, אגב, שירתו בצבא בתפקידים קרביים ומשמעותיים. הם הכי ישראלים שיש!
המטבח מציע אוכל סיני אותנטי וטעים, המוגש בכלים סיניים מסורתיים, עם טעמים וניחוחות עשירים ומעוררי תיאבון.
סי מספרת כי לא עושים שום הנחה לחיך הישראלי, וכי המאכלים והתבלינים אותנטיים לחלוטין. ולראייה – במשך השנים המון תיירים סינים פקדו את המסעדה, כי הסינים – יש לדעת – כמעט תמיד מעדיפים את האוכל האהוב והמוכר להם, ולא את האוכל המערבי. לא בכדי ישנם במסעדה לא מעט שלטים והודעות כתובות עם הנחיות בשפה הסינית, כדי להקל על התייר, שבשבילו העברית היא סינית, וישראל היא מקום מוזר...
לא כשר.
עסקיות: 105/ 95 ₪. כל השבוע, כל השעות – כוללות: מרק + מנה ראשונה + עיקרית + תוספת.
