ריף: כשהטאבון פוגש את האוכל הדרוזי
ריף: כשהטאבון פוגש את האוכל הדרוזי
לינא אבו הזמינה אותי אל מסעדת הטאבון שלה, וזכיתי לאירוח דרוזי מחמם לב ולארוחה אותנטית של מיטב המאכלים המסורתיים ## בנוסף, שמעתי את סיפור חייה של לינא, והכרתי את בני משפחתה המקסימים ## היה טעים ונעים
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
כאשר הזמינה אותי לינא אבו אל מסעדת הטאבון שלה, Reef, היתה לי הרגשה שמצפה לי ארוחה טעימה, אבל לא ניחשתי עד כמה.
לינא אמרה שהמסעדה נמצאת בקצה של עוספייא, על הכביש הראשי, מצד ימין, צמוד לתחנת המשטרה. קל להגיע. מצאנו חנייה קרובה ונכנסנו.
המסעדה מעוצבת באופן מיוחד ומלאה בקישוטים. העיצוב הוא של לינא, והיא גם זו שבחרה את הרהיטים ואת הכלים. מיד כשנכנסנו תפס את מבטנו הטאבון הגדול שפתחו פונה אל הכניסה. מהטאבון גם יצאה הפוקאצ'ה הלוהטת והטעימה שהוגשה מיד אל השולחן יחד עם זיתים ירוקים ושחורים על מנת לשבור את הרעב ולתדלק את התיאבון.
התיישבנו באחד השולחנות הגדולים והמרוחקים, והצצנו בתפריט. הוא מציע ארוחות בוקר, סלטים, מנות ראשונות, מנות מהטאבון, אותנטי דרוזי, איטלקיות, אסייאתי, עיקריות, דגים ופירות ים.
אלא שההצצה בתפריט היתה מיותרת. לינא הודיעה שהיא כבר בחרה לנו מה תכלול הארוחה, ולשמחתי היא בחרה במאכלים דרוזיים מסורתיים, מנות שעולות על שולחן משפחתה. המנות האיטלקיות והאסיאתיות מיועדות בעיקר לצעירי הכפר, שמחפשים לאכול משהו שונה ממה שיש להם בבית.
בעודנו יושבים שם ונהנים מהניחוחות המגרים שהתפשטו במרחבי המסעדה הגדולה, נכנס פנימה אבא שלה בבגדים מסורתיים, ולחצנו ידיים. אחר כך הגיע גם אחד מאחיה, ושמחנו לפטפט איתו קצת, והכרנו גם את טארק הבן החייל שלה (19) ואת הבת לינדה (13), אבל לא פגשנו את הבת דיאנה (12).
לינא היא אם חד-הורית לשלושת ילדיה אלה, והמסעדה היא עסק משפחתי. כל בני המשפחה הקרובה נרתמו לסייע בהקמתה וכעת הם מסייעים בתפעול שלה. זו לא עבודה קלה. זו עבודה מתישה, במיוחד לאור העובדה שקשה להשיג עובדים מאז שפרצה הקורונה אל חיינו.
לינא היא אישה חרוצה מאוד, ואפילו פורצת דרך. מגיל 14 היא מצאה את עצמה במטבח, סוג של תרפיה בשבילה. הוריה חקלאים, והיה עליה לטפל באחיה הקטנים ולדאוג להם לאוכל. היא למדה לבשל מבנות המשפחה הבוגרות, ובתחילת דרכה במטבח גם נאלצה לאלתר.
בשנים הבאות היא עבדה במסעדות מקומיות, אחר כך במסעדות מחוץ לעוספייא, ובין היתר גם במטבח של אינטל, במסעדת פיין קלאב, במסעדה האיטלקית פסטה פקטורי, וגם באולם הארועים הגדול בעוספייא. בכל מקום כזה היא צברה עוד ניסיון ועוד מיומנות.
המטבח הדרוזי ידוע כבריא מאוד וטעים מאוד. משתמשים בו בחומרי גלם איכותיים שמגיעים ישירות מהאדמה, ולא מוצרים מעובדים או תעשייתיים. שמן הזית שהתלווה לפוקאצ'ה ולסלטים השונים, היה פשוט אלוהי. האבא מגדל ירקות וזעתר וסוגי עלים ירוקים שונים, שהשתלבו כולם במאכלים שהגיעו אל השולחן בזה אחר זה.
בין היתר טעמנו באבא גנוש, עלי גפן, עלי כרוב ממולאים, שישבראק, סלט תבולה אותנטי וגם סלט תבולה ריף (שהינו מעניין יותר מהמסורתי, ומשלב אגוזים, קטניות, צימוקים וויניגרט הבית), קובה, ובטח עוד מנה או שתיים שהספקתי לשכוח. הזהרנו את לינא שלא נצליח להתגבר על כל כך הרבה אוכל, אבל היא הרגיעה אותנו, שחשוב לה שלפחות נטעם, אבל שלא נתמלא, כי עוד מצפה לנו המנה העיקרית.
ואכן, לא לקחנו בחשבון שאחרי כל הטוב הזה גם תגיע לשולחן מנה ענקית של אסאדו הבית. ערימה של אורז חם ועליו נתח אסאדו גדול בליווי ירקות מוקפצים, ושקדים קלויים, כאשר מתחת לכל זה משתרעת לאפה שסופגת את כל הנוזלים. בנוסף, הגיע כלי ובו יוגורט חם וחמצמץ, שמיועד להימזג ממעל.
האוכל טרי-טרי. כל יום מכינים הכול מחדש. לא מקפיאים שום דבר, ולא שומרים למחר. האימא והדודות עובדות יחד עם לינא במטבח, ועליה גם מוטל ניהול המסעדה. כמי שמלווה את עולם הקולינריה כבר שנים רבות, אני יכול להעיד שזהו ענף מסובך, מורכב ומסוכן מאוד מבחינה כלכלית.
למעשה, בשלב מסוים עזבה לינא את עולם הקולינריה, ועבדה כמלווה של ילד נכה ומשותק. מה שהחזיר אותה לקולינריה היתה תחרות שפים שנערכה בירכא. היא אומנם לא ניצחה בתחרות, אבל ברגע בו לבשה את חולצת השף התעוררה בה שוב התשוקה למטבח. למרות שמעולם לא למדה בישול באופן מסודר, היא השתתפה בעוד תחרויות בכל מיני קטגוריות מטעם איגוד השף הישראלי, למשל, וגם זכתה במדליות.
את הרעיון לפתוח את המסעדה הגה אבא שלה, שהודיע לה שהוא מאמין בה וביכולותיה. האב והאחים השקיעו במסעדה את חסכונותיהם ונרתמו לסייע בכל מה שאפשר. לינא משקיעה את כל כולה בעבודה הקשה, על מנת להצדיק את אמונתם ותמיכתם של בני המשפחה בה. זה לא קל. יש לזה מחיר גופני, מה גם שהתחרות בתחום גדולה, אבל היא נחושה להצליח.
הטאבון הספרדי היווה את הבסיס למסעדה, שבתחילה כללה רק 8 שולחנות, ומאז היא מתרחבת ומשתדרגת, ובאביב גם יתווסף אליה אגף קרוב אל הכביש, שישמש כעמדה למכירת סנדוויצ'ים ומזון מהיר.
בערוץ 13 שמעו על מסעדת ריף שמשלבת את המטבח הדרוזי המסורתי עם טאבון ספרדי ועם קולינריה איטלקית ואסייאתי, והזמינו את לינא אל תוכנית הבוקר. היא ובנות המשפחה טרחו והכינו מטעמים אל תוך הלילה, והשכם בבוקר היא הגיעה לאולפן עם מיטב התוצרת ממטבחה. בסוף הכתבה תמצאו לינק.
בני המשפחה שפגשתי במהלך שהותי במסעדה התגלו כאנשים טובים ונחמדים מאוד. וזה הזכיר לי מעשה שהיה במהלך חג סוכות, כאשר אל המסעדה הגיעה קבוצת בחורים צעירים עם חולצות טריקו של גולני ושל יחידות קרביות. אבא של לינא זיהה שמדובר בחיילים בחופשה, והורה לה לא לגבות מהם תשלום.
לינא: "אבא נזכר בימים שלו בצבא ובכוחות הביטחון, ואמר שכפרה על הכסף, העיקר שהם יחזרו להורים שלהם בשלום."
החיילים התרגשו מאוד מהמחווה, והצטלמו עם האב הנדיב. אחד מהורי החיילים פירסם את התמונה בפייסבוק ואת הסיפור שמאחוריה. הגולשים קראו והעלו שיתופים רבים. המוני אנשים הגיעו בעקבות הפירסום אל המסעדה. כי ככה זה, כשעושים מעשה טוב בתום לב – אלוהים מפרגן בחזרה...
אופס, כמעט שכחתי שבסוף הארוחה הוגש לנו תה צמחים, לצד מעמולים וחלבה, וגם מאפה שוקולדי נהדר שמכינה חברה של לינא, כי כנראה שגם בעוספייא יודעים שאני אוהב לסיים ארוחה עם משהו מתוק.
