זכרנו לטובה את הארוחה הקודמת שלנו במסעדת נג'מה שעל טיילת בת גלים, ושמחנו כאשר הזמינו אותנו השבוע לטעום מהתפריט החדש ## זכינו לסעודת מלכים ולחוויית אירוח נדירה ## נג'מה (כוכב, בערבית) מככבת אצלנו גבוה גבוה בצמרת המסעדות
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
כאשר התקשרו אליי ממסעדת נג'מה כדי להזמין אותי לטעום מהתפריט החדש לאור החלפתו של שף המסעדה – מצד אחד שמחתי, כי זו אחת המסעדות המפוארות והמשובחות בחיפה, ומצד שני – תהיתי: הרי כאשר נפתחה המסעדה במהלך הקורונה, עיקר גאוותה היה על השף אסיל שריף. האם בלעדיו, תמשיך המסעדה לשמור על הרמה הגבוהה?
אז זהו, קבלו כבר כעת את השורה התחתונה: נג'מה ממשיכה להיות אחת המסעדות המובילות בחיפה (ותסמכו עליי, כי אני מכיר את כולן).
ועכשיו, קצת היסטוריה: נג'מה (כוכב, בערבית) נפתחה בטיילת בת גלים במהלך הקורונה, שגם גרמה לה לסגור את שעריה תוך זמן קצר, והיא נפתחה מחדש במהלך חודש מרץ 2021. המיצוב שלה היה של מסעדת שף לבנטינית, כשבפרונט ניצב אז שף צעיר ומוכשר, שיצר מטבח שף עם פרזנטציה של גורמה.
התארחתי אצלו באותם ימים לארוחה נהדרת, ובראש השנה האחרון גם עשינו עליו כתבה גדולה בעיתון 'ידיעות חיפה'.
נג'מה ממוקמת בבניין הסמוך לזה של מסעדת איטליאנו האהובה עליי כל כך, וגם שייכת לאותם בעלים – האחים תאופיק ובילאל חסן. האחים הם גם הבעלים של מסעדת שוואטינה הסמוכה. כל מסעדה מתנהלת במערכת נפרדת, והיא בעלת קונספט שונה מאחיותיה.
המסעדה מעוצבת באופן מרשים, וכוללת כ-120 מקומות. בקומת הכניסה יש מטבח פרונטאלי, וגם בר גדול שמולו שולחן אבירים ארוך במיוחד. הרצפה בנויה מאבן שיש איטלקי, והריהוט הגיע מבלגיה. ויש גם קומת גלריה, שניתן להשקיף ממנה אל החלל המרכזי, אליה ניתן לטפס במדרגות או לעלות באמצעות המעלית הפנימית. ובל נשכח, בדרך למעלה חולפים גם על פני מרתף היין המרשים של המסעדה.
המסעדה ממוקמת במרחק מטרים ספורים מהים המכשף. בצמוד לחלל המרכזי יש מרפסת סגורה, שמשקיפה על הים. קיווינו להתיישב בה ולהשקיף ממנה אל הגלים השוצפים, אבל כל השולחנות היו תפוסים. התיישבנו בחלל המרכזי, קרוב לחלון שפונה אל המרפסת שצופה אל הים.
ברגע שהתיישבנו, הונחה על השולחן צלוחית עם שקדים טריים ורטובים, אותם נשנשנו בעת שעלעלנו בתפריט. התפריט כולל מנות פתיחה, סלטים, מנות מהים ובשרים (נתחים על העצם ונתחים טריים שניצלים על גריל פחמים). וכמובן, יש גם קטגוריה נכבדה של משקאות חריפים.
בעזרת המלצר זידאן בחרנו שתי מנות מהראשונות וסלט. בהמשך, כך חשבנו, נזמין גם מנה מהעיקריות ונחלוק אותה. ומן הסתם, גם קינוח, אם יישאר מקום בבטן.
אבל תוכניות לחוד, ומציאות לחוד. מסתבר שלמנהל המסעדה עומרי חמאד היו תוכניות הרבה יותר מרחיקות לכת עבורנו, ואל השולחן התחילו לנחות בזו אחר זו עוד ועוד מנות. לשווא התייצבתי על רגליי והדגמתי את מימדי גופי הצנומים, שאני והגנטיקה מקפידים להשאיר אותם כאלה.
"חשוב לנו שלפחות תטעמו," התעקשו גם המלצר וגם המנהל, והמשיכו להזרים אל השולחן עוד מנות...
לפני שאפרט את האוכל שטעמנו, כמה מילים טובות על הצוות. המלצרים ערניים, אדיבים ומקצועיים. רמה של שירות, שכמעט אין למצוא ברוב המסעדות. הם נעימים, סבלניים ומכירים היטב את המנות שהם מגישים. הם מחדשים את המפיות (האיכותיות!) שעל השולחן מבלי שנבקש מהם, והם ממש מתעקשים להחליף לנו צלחות בין המנות השונות. חוויית האירוח במסעדת נג'מה היא פשוט נפלאה.
מנהל המסעדה, עומרי חאמד, בן ה-26, הוא בחור שרירי, ספורטאי וחתיך! כולם ייעדו לו קריירה מפוארת של כדורגלן, אבל בעקבות פציעה הוא שינה כיוון. בחמש השנים האחרונות הוא התפתח בתחום המסעדנות, בקבוצה שכוללת את מסעדות שוואטינה, איטליאנו ונג'מה. בקרוב, אגב, תתווסף לקבוצה מסעדה מדליקה נוספת. פרטים יבואו...
עומרי גם למד בטכניון, אבל בתקופת הקורונה לא הסתדר עם הלימודים בזום, וחזר אל עולם הקולינריה. אגב, גם הסיפור האישי שלו מעניין. אמו היא יהודייה אשכנזייה (הוא מראה לנו תמונות שלה, ואשתי מיד מנחשת את מוצאה הפולני), ואילו אבא שלו ערבי מוסלמי.
בשלב מסוים הצטרף אלינו חברי האהוב עאדל ביאדי, שמנהל את איטליאנו. ניהלנו שיחה על המצב המסובך והלא סימפטי ששורר כעת בכל מה שקשור ליחסי יהודים-ערבים, ואיך זה מקרין על עולם המסעדות. כמה חבל שהשיח האלים והמיותר הזה מתקיים בכלל. מה גם שמחוללי המהומות אינם חיפאים ברובם, ואת הנזק שהם מחוללים הם מפילים על תושבי חיפה.
את הארוחה פתחנו, בהמלצת המלצר, עם לחמא נג'מה (29 ₪) – לחם הבית שהגיע בליווי צלוחית זיתים, שמן זית וסלסת עגבניות. מכאן והלאה, כאמור, הגיעו אל השולחן עוד ועוד מנות, ונאלצנו להשאיר אחרינו לא מעט אוכל, לא כי לא היה טעים, אלא כי לא היה מקום.
מיד אחר כך הגיע סלט ריחאן (40 ₪) – שהכיל בעיקר עלי בזיליקום, נענע ופטרוזיליה קצוצים עם קשיו, גבינת שנקליש וכמה פלחי תפוז. זו היתה המנה החלשה היחידה שטעמנו. קצת יבשושית ומשעממת, יחסית למנות האחרות שהיו כה טובות ומיוחדות.
לא אתן כאן ציונים לכל מנה ומנה, אלא אסכם שהארוחה במלואה היתה טובה מאוד וטעימה מאוד, וליווינו אותה עם כוס יין אדום (אשתי) ובירה גרימברגן מחבית (אני).
קרפצ'ו דג ים (65 ₪) – בשר הדג היה של מוסר, והוא הגיע עם עגבניות סחוטות, שמן זית משובח וזעתר.
קרפצ'ו חציל (60 ₪) – כמעט בכל מסעדה שאני מגיע אליה אני מזמין חציל, שיש הרואים בו 'בשר של צמחונים'. כאן הוא הגיע עם סילאן, אריסה, טחינה גולמית וגבינת שנקליש. שילוב מעולה.
שווארמה מוסר ים (70 ₪) – הגיעה על גבי מצע של טורטיה עם טחינה, עגבניות, בצל וסומאק.
שווארמה פילה עגל (75 ₪) – הוגשה עם חמוצים, פלחי לימון ומטבל מעניין של טחינה-עמבה. שימו לב להגשה!
צ'יקופתא עם פילה ברבוניה (68 ₪) – מאכל רחוב טורקי שפוגשים בעיקר באיסטנבול, ומזכיר את הקובנייה. הוגש עם ויניגרט עגבניות וגבינת שנקליש. המלצר המליץ שנאכל עם הידיים, והרגיע שיש מספיק מפיות לחות בדרך...
בשלב הזה הרמנו ידיים, והמלצר הסכים איתנו שהארוחה כבר ממש מוגזמת. אלא שכעבור כמה דקות הוא חזר ואמר שהמטבח רוצה להוציא לנו עוד פינוק אחד לפני הקינוח. ניסינו להבין מה הכין לנו שף חמודי בסול, אבל המלצר רק חייך באופן מסתורי.
וכך הגיעה אלינו מנה של סוכריות סינטה (72 ₪) – נתחוני סינטה על גריל עם מצע טופי, כלומר שילוב של סויה, דבש וחמאה. חיסלנו. ברור שחיסלנו. להשאיר מנה כזו בצלחת זה פשע.
בעודנו מלקקים את האצבעות מסוכריות הסינטה המופלאות, וטופחים על הכרס שתפחה קלות, הגיע אל השולחן סאלים, כשהוא מגלגל לעברנו עגלה מיוחדת. מעניין איזה קינוח מתכננים לנו, אני חושב לעצמי, ואז מגלה שבעצם מדובר בערכה ניידת לצליית בשר פרונטלית, ושנכונה לנו הצגה של ממש. תציצו בווידיאו שצילמנו ותבינו...
בקיצור, עדיין לא הגענו לקינוח, אלא למנה שלא מופיעה בתפריט: פילה ספיישל בחמאה. 250 גרם בשר שנפרסו מול עינינו לארבע חתיכות, ואז נצרבו על המחבת לדרגת מדיום בתוך חמאה רותחת, והונחו כל אחת על גבי פרוסת לחם ספוגת חמאה שחטפה גם היא מכת חום חזקה.
מדובר במנה פצצה! מנה מנצחת! ואם טרפנו אותה למרות שהיינו מלאים כל כך, אתם מבינים שהיא פשוט שווה את זה, ולא עמדנו בפיתוי.
ואז הגיע הקינוח. אז נכון שלקינוחים יש קיבה נפרדת בגוף, אבל הפעם ממש התעקשנו שלא יוציאו לנו את כל 4 הקינוחים מופיעים בתפריט, אלא אחד בלבד.
הקינוח שנבחר היה עץ שוקולד ג'נדויה (57 ₪) – עם ציפוי שוקולד חלב, קרמבל בוטנים, ושוקולד מריר בצורת עץ. זהו קינוח מלוח-מתוק מפואר שכולל גם טוויל קקאו וגלידה. ג'נדויה זה שוקולד איכותי שתופס פופולאריות גדולה בקרב מביני עניין.
כך הגיעה אל סיומה ארוחה מפוארת. סעודת מלכים של ממש. משם נסענו היישר להרצאה מוזיקלית שהזמינו ממני, ונזכרתי שלכל אורך הארוחה זרמה מהרמקולים מוזיקה משובחת, כולל שירי בלוז, בווליום סביר ובאיכות שמע טובה. המסעדה הזו, נג'מה, פשוט נותנת את הכי טוב שיש, בכל התחומים.
