מנגל: האוכל הכי ישראלי שיש – על האש
מנגל: האוכל הכי ישראלי שיש – על האש
הוזמנתי לבקר בבר אוכל הרחוב החדש שצמוד למסעדת צפרירים על ציר הכרמל ## על גריל הלבנים הענק צולים בשרים, דגים וירקות, וזה טעים אש!! ## טעמתי מכל הבא למנגל, ואחרי 2 כוסות עראק גדולות העולם נראה הרבה יותר מושלם...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
בראשית היה צפרירים 1, ולפני כמה שבועות נולד לו אח קטן – מנגל שמו. הוא ממוקם בצמוד לפאב, בכניסה לרחוב צפרירים. ורבותיי – מדובר בשיחוק. מסוג הדברים, שאומרים עליהם: למה לא חשבנו על זה קודם?!
אבל, המממ... אי אפשר היה לחשוב על זה קודם. הנה ההסבר...
הכול באשמת / בזכות תקופת הסגרים של הקורונה. יותם בנעמי, אחד מבעלי 'צפרירים', ניצל את הזמן כדי לצאת לטיולים בחיק הטבע, בעיקר ביערות הכרמל. במהלך הטיולים, אגב, הוא גם נעשה מומחה לא קטן לפטריות. בסיומו של כל יום כזה, הוא צלה בשרים על האש, כי מה כבר אפשר היה לעשות בתקופה ההיא מלבד לטייל ולאכול.
בקיצור, ככה נולד הרעיון. שני השותפים שלו בצפרירים, לירון לוי והשף ירון וידר, חשבו גם הם שזה רעיון פיצוץ, צירפו אליהם את אופק בוטנר (26), שעבד אצלם בפאב במשך השנתיים האחרונות, והפרויקט קרם עור וגחלים.
מנגל הוא בר אוכל רחוב שמתמקד בצליית בשר על גחלים. גריל לבנים ענק ניצב במטבח הפתוח, ועליו צולים את הבשרים, הדגים והירקות. האוכל מוגש בפיתות, על גבי לאפות או בצלחת. אפשר לאכול בישיבה על הבר או בשולחנות שמפוזרים ברחבה החיצונית וברחוב, ואפשר לקחת הביתה.
אנחנו הגענו בהזמנת בעלי המסעדה, שהם חברים ותיקים שלי, ומיד נלקחתי לסיור היכרות מעברו השני של הדלפק, כדי לחוות מקרוב את נפלאות הגריל הענק. זה באמת היה מרשים מאוד, אבל גם חם מאוד. הרגשתי שאני משתזף במהירות, ועברתי לשבת על הבר מצדו החיצוני.
יותם בנעמי החליט שאנחנו חייבים לטעום מעוד ועוד מנות. מידי כמה דקות קרא המנגליסט בשמי (הוא מקריא את השמות מהבונים), ומסר לי עוד מנה. ועוד מנה. ועוד...
"זה בסדר," הרגיע יותם. "אתם לא חייבים לגמור את הכול. העיקר שתטעמו ותגידו איך אתם מתרשמים..."
וכך נחתו להן המנות הבאות: תפוח אדמה מדורה (17 ₪), מעורב בפיתה (39 ₪), כרובית מדורה (32 ₪), סלק (17 ₪), קבב (40 ₪), שקדי עגל (65 ₪), כבדי עוף (42 ₪), פרגית (40 ₪), שיפוד סלמון (40 ₪).
המנות המנצחות היו שיפוד הסלמון ומנת שקדי העגל. סלק לא חלמתי להזמין, אבל היות והוא הוגש לי – טעמתי וחיסלתי אותו. הוא היווה הפתעה מושלמת לטובה. גם את תפוח האדמה מדורה לא הייתי מזמין בעצמי, אבל זו היתה המנה הראשונה שהוגשה לנו, והיות והניחוחות של המנגל כבר עשו את שלהם, טעמתי ממנו יחד עם הצ'ימיצ'ורי שלצדו – וכמובן שהוא עשה את דרכו היישר אל קיבתי, ונהניתי מכל ביס.
רוב המנות שהוגשו לנו בצלחת, הכילו גם טחינה, גרגרי חומוס, בצל, עגבנייה ופילפל חריף צלויים וכמה שיני שום קונפי. הסלמון הנפלא הגיע עם חרדל, פלח לימון ועלי רוקט.
אחי, שהוא צמחוני, כבר ביקר במנגל לפני כשבועיים, ודיווח לי שמצא בתפריט מבחר מגוון של מנות דגים וירקות צלויים. התפריט מחולק לשלוש קטגוריות: בשרים, דגים וירקות על האש. ישנה הקפדה על הפרדה בין הדגים לבשר.
אחי ביקר שם בשעות הצהרים, וציין לשבח את מאווררי הענק שניצבים בתקרה הגבוהה ובהחלט עושים רוח. לי הם דווקא העיפו את הפוני. סתאאאם, סתאאאם. לו רק היה לי פוני...
יותם עצמו התרוצץ בין שני העסקים הצמודים, תוך שהוא מקפיד על כל דבר קטן. הוא כבר הרבה שנים במקצוע והוא מקצוען אמיתי. גם לירן לוי קפץ להגיד לי שלום, אבל את השף ירון וידר פספסתי. הוא יצא לפני שהגעתי.
בכל אופן, זו היתה הזדמנות להכיר את השותף החדש והצעיר אופק בוטנר. בחור חביב ולבבי, תושב בת גלים, שהתחיל את הקריירה בצפרירים בתור ברמן ואחמ"ש, וכיום הוא כאן. כמובן שהצטלמנו יחדיו, וכמובן שבמהלך שהותי שם הגיעו כמה לקוחות שזיהו אותי מהפייסבוק כדי לומר לי שהם עוקבים אחרי הסקירות שלי והולכים בעקבות ההמלצות שלי.
אחד מאלה שזיהה אותי הוא דני טליסמן, שלפי הקסדה שבידיו הגיע על גבי אופנוע. דני אמר שגם הוא מאלה שעוקבים אחריי והציג לי את זוגתו, שהיא צמחונית, אבל פעם בחודש היא מרשה לעצמה לאכול בשר בגלל ה-B12. שאלתי איך הוא מסכם את ארוחתו במנגל, והוא ענה שהיה סבבה לגמרי, וגם הוסיף: "הלוואי שהיתה לי הגנטיקה שלך..."
המנות הוגשו לנו בתוך צלחת נירוסטה עטופה בנייר מתכלה, על גבי מגש עץ ועם סכו"ם פלסטיק. כל לקוח יכול לקחת חופשי, כמה שרוצים זיתים, מלפפונים חמוצים, פילפלים חריפים קטנים ושומר קצוץ, שזמינים על גבי הדלפק לכל באי המקום, וכך גם מים קרים למזיגה עצמית. אפשר גם להוסיף רטבים מתוצרת עצמית כמו קונפי שום, צ'ימיצ'ורי, טחינה, חריף או עמבה.
הזכרתי מים, אבל אנחנו שתינו עראק פסיפלורה ועראק שקדים, שהוגשו בכוסות גדולות והיו פשוט נהדרים, ואחריהם העולם נראה הרבה יותר שמח. הציעו לנו גם עראק לימונים, אבל אותו כבר נטעם בפעם הבאה.
היות והשירות הוא עצמי, הרי שאת השאריות מתבקשים הלקוחות לפנות בעצמם לתוך מיכל אשפה גדול. לא כולם מבינים או עושים זאת. אופק סיפר לי שיש לא מעט פספוסים אצל אלה שכן מפנים בעצמם את הכלים ומשליכים בטעות גם את הצלחות ואת המגשים יחד עם השאריות.
בקרוב מאוד, ואולי כבר בעת שכתבה זו מתפרסמת, יוגשו המנות על גבי לאפות, ואז גם הפינוי יהיה פשוט יותר...
שורה תחתונה: יופי של מיזם, היה טעים לאללה!
