ללה: יצאנו מרוצים לאללה
ללה: יצאנו מרוצים לאללה
חזרנו אל מסעדת ללה הוותיקה, וגילינו שהיא עדיין מסעדה סימפטית עם אוכל מצוין, ששווה להגיע אליה מחיפה ## כולם מהללים את הפיצות שלה, אבל אנחנו הסתערנו על מנות אחרות מהתפריט ויצאנו שבעים ומרוצים ## ודרך אגב, השף הצמחוני יודע לטפל היטב בבשרים...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
כמו מסעדות רבות אחרות גם מסעדת ללה האיטלקית מצומת כפר ברוך עברה טלטלות בגלל ובמהלך הקורונה. לפני כשנתיים אחד משני המייסדים עזב, וזה שנשאר – איתי קורנט (46) – צירף אליו את אחותו הנחמדה אירית טל, שאומנם אוהבת לבשל ולאפות, אבל עבדה במשהו אחר לגמרי עד אז.
גם ללה, למרות האווירה המשפחתית, התקשתה לגייס אנשי צוות, ונאלצה להכשיר לפעמים גם בני 16. המגיפה והבידודים ההמוניים שהביאה בעקבותיה גרמו לשינויים בימים ובשעות, והמשלוחים התגלו כלא יעילים בגלל המיקום בו שוכנת המסעדה.
ללה המקורית נפתחה לפני 19 שנים בעפולה, ואחרי כ-8 שנים נפתחה המסעדה שבצומת כפר ברוך. יש שם תחנת דלק והמון מקומות חנייה בכחול-לבן. לא ברור לי אם צריך להפעיל תו חנייה, כי שמנו לב שחנינו בכחול-לבן רק בצאתנו מהמסעדה. בכל אופן, לא חטפנו קנס, ואם המועצה האזורית תשלח לנו כזה – נכחיש...
תמיד כשאני מתקרב לכפר ברוך אני נזכר בימים בהם הייתי דייג חובב ונלהב. אהבתי לדוג שם, וגם יצאתי עם שלל. פעם אחת, בעת חופשה בתקופת השירות הצבאי, נסעתי לשם עם חבר במכוניתי. החניתי על גדת האגם, והתעמקנו במלאכתנו. כאשר ירד הלילה חזרנו למכונית וחשכו עינינו, שכן הגאות החלה והמכונית ממש טבלה בתוך המים, ולא ניתן היה להתניע אותה. למזלנו, הגיע קיבוצניק עם טרקטור שמשך את הרכב מתוך המים. הוא סייע לנו להתניע, והזהיר אותי שלא לעצור בדרך, פן ייכבה המנוע. את הדרך חזרה לחיפה עשינו במהירות, ומבלי לעצור בשום רמזור ומול שום תמרור. מקווה שיש על כך חוק התיישנות. ואם אין – נכחיש...
ובחזרה אל ללה. ביקרנו בה בעבר הרחוק כמה פעמים, וזכרנו אותה לטוב. השבוע הגענו אליה שוב, אחרי כמה שנים של הפסקה. בעונה זו של השנה זה גם טיול יפה בנוף הירוק של העמקים, ובהחלט שווה את הנסיעה מחיפה. הזמינו אותנו אל ללה כי היא אחת המסעדות שתיקח חלק בפסטיבל טעמים בעמקים הוותיק, אליו אנו מגיעים בכל שנה. השנה זו כבר השנה ה-18 לקיומו, והוא שינה את שמו ל"פסטיבל טעמים גליל עמקים".
הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 27 בפברואר עד 27 במרץ, 2022. חודש שלם של פסטיבל אביבי, שפורח בכל הצבעים והטעמים במרחב העמקים. הקולינריה המקומית על כל טעמיה, תיירות החקלאית ושפע של ארועים. ארוע הפתיחה יתקיים במוזיאון העמק, בקיבוץ יפעת, ביום ראשון, 27 בפברואר. תוכלו לפגוש שם המון אנשים שיגיעו ליהנות מאוכל מעולה, משקאות ולהקות מתחלפות שינעימו לכם את הערב. 11 מנות של 11 מסעדות, טעימות יין, קפה, חליטות. כל הפרטים, כאן >>> פסטיבל העמקים
מסעדת ללה תגיש בארוע הפתיחה קארי הודי, מה שאולי יפתיע את הקהל הקבוע שלה, שרגיל לקו האיטלקי של התפריט. אבל שף המסעדה, איתי קורנט, החליט לאחרונה שבמקביל למנות האיטלקיות בא לו להתרחב גם למטבח ההודי.
אני אישית, ממש לא אוהב אוכל הודי, ואני גם אלרגי לקארי ולחלב קוקוס, כך שהחלטתי להיצמד למה שאני אוהב בללה.
למעשה, איתי שאל אם ניתן לו יד חופשית להוציא לנו מנות מהמטבח, או שנרצה לבחור בעצמנו. עניתי לו, שזו דילמה שאני תמיד ניצב בפניה, כי ברור שהשף יוציא לי את המנות הכי טובות, הכי טריות, הכי טעימות – לדעתו, אבל זה לא אומר שהוא יקלע לטעמי. לשמחתי, איתי הוא בחור חביב וזורם, ואנחנו תקענו את האף בתפריט ובחרנו מתוכו את מה שבא לנו.
התפריט מציע מנות ראשונות, סלטים, פיצות, פסטות, בשרים ופירות ים. ללה ידועה בפיצות שלה, ויש סועדים שנשבעים שמאז שהם טעמו את הפיצות של ללה, הם לא מסוגלים להזמין פיצות משום מקום אחר.
אבל למרות הפיצות המצוינות, אנחנו בחרנו לנו מנות אחרות. מעניין לציין שאיתי צמחוני כבר מגיל ילדות. אחותו סיפרה לי בסוד שבילדותו, כאשר המשפחה היתה חוזרת עם קניות מהסופרמרקט, הוא סירב אפילו להוציא את הפסטרמה מהשקית על מנת להכניס אותה למקרר. אפילו דגים הוא לא אוכל. ובכל זאת, היא מעידה עליו, שכיום, על אף הצמחונות שלו, הוא מכין את הסטייקים הכי טעימים בעולם.
כאשר יש חציל בתפריט, אני בדרך כלל לא מוותר עליו. בראשונות הופיעה מנה של חציל בתנור (36 ₪). היא מוגשת עם לחמניות הבית, שזוגתי חובבת האפייה, גמרה עליהן את ההלל. מדובר בחציל שלם אפוי בתנור ברוטב עגבניות ופרמז'ן. טעים, בהחלט טעים, אבל אני חושב שבגירסתו הנוספת, שניתנת לבחירה, עם טחינה וזרעי עגבנייה, הוא יכול להיות עוד יותר מוצלח.
עוד מנה שקשה לי להתעלם ממנה בתפריטים היא הקרפצ'ו (48 ₪). לפעמים זוגתי מטילה וטו על הבחירה הזו, כי היא לא שלמה עם תאוותי לבשר חי, וחוששת לבריאותי. הפעם קיבלתי אור ירוק, ונהניתי עד מאוד ממנת הקרפצ'ו המצוינת, שהגיעה עם משולשי לחם, בלסמי ופרמז'ן. אם הבנתי נכון, המנה הזו נעלמה מהתפריט והוחזרה בעקבות דרישת הסועדים הוותיקים. תודתי נתונה להם.
מתוך אופציות הסלטים בחרנו את סלט גבינת העיזים (62 ₪). למה? כי אני חייב לשלב ירקות טריים בארוחה. ולמה דווקא הסלט הזה? לא היתה סיבה מיוחדת. חסה, עגבניות שרי, פילפל אדום, גזר, גרעיני חמנייה, חמוציות ורוטב ויניגרט. אליהם נוספה גבינת עיזים מתובלת ומטוגנת. טעים, מרענן, לא יוצא מהכלל.
בערך בשלב הזה של הארוחה, הגיעה מלצרית והניחה על השולחן צלחת עם רביולי בטטה. "טעית," אמרתי לה. "זה לא לשולחן שלנו...". המלצרית חייכה והסבירה שהטעות היא דווקא שלי: "איתי ביקש שתטעמו את זה...". זוגתי, שחובבת פסטות ובצקים למיניהם, אימצה את הרביולי בתור המנה העיקרית, ואהבה מאוד.
אני התלבטתי בין דג סלמון לבין מדליוני פילה, והשארתי לאיתי את הבחירה. רבע שעה מאוחר יותר יצאה לעברי המלצרית עם דג סלמון ברוטב יין לבן ושמנת (84 ₪). כאשר אני חושק בחלבון בבתי קפה או מסעדות חלביות, לפעמים מנת סלמון היא האופציה היחידה. זהו תמיד הימור, כי לא פעם מצליחים לייבש אותה או להרוס אותה. כאן, בללה, קיבלתי מנה מושלמת. הדג היה קריספי מבחוץ, ורוד ורך מבפנים. טעים לאללה. וגם הפירה והרוטב שהגיעו איתו היו נהדרים.
את הארוחה ליווינו בשתיית מי ברז מצוננים ובירה הגיבור מחבית (29 ₪). אני בחרתי שליש בירה בהירה, זוגתי – שליש בירה כהה. על קינוח ויתרנו הפעם, ואת הדרך חזרה לחיפה גמענו בסבבה, וסיכמנו שממש נהנינו מהארוחה, מהדרך אליה, ואפילו הספקנו לעצור לקנות פח גדול של שמן זית מאחד היצרנים בסביבה.
