חומוס ברדיצ'ב תלפיות: הגיעו ימות המשיח והסביח
חומוס ברדיצ'ב תלפיות: הגיעו ימות המשיח והסביח
יזמים פרטיים התחילו את תנופת השינוי שעובר שוק תלפיות, והעירייה הצטרפה והשקיעה בשיפור, בשיפוץ ובהגברת האכיפה ## עכשיו כיף לשבת על המדרכה בחזית החומוסייה, לנגב עם הפיתה, לשתות בירה, ולהרגיש ממש סבבה בחיפה...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
בסוף נובמבר 2020 הודיע לי הבעלים של רשת ברדיצ'ב, שבקרוב הם פותחים סניף בשוק תלפיות, והוא ישמח להזמין אותי להתרשם. חלפו שלושה חודשים, ולמרות שביקרתי מאז כמה פעמים באזור השוק, לא קפצתי לשם, כי זה תמיד היה בימי שישי והמקום הקטן נראה מפוצץ באנשים.
השבוע מצאתי את עצמי שם ביום רגיל, בשעת אחר צהרים מוקדמת, והתרשמתי שיחסית רגוע בסניף. רגוע יחסית כתבתי, שכן כל הזמן הגיעו עוד ועוד עוברי אורח כדי להצטייד במטעמים הביתה או להתיישב ולזלול באחד השולחנות שעל המדרכה.
אני לא חומוסולוג מדופלם, כפי שנוכחו לדעת רבים מחבריי, שמזמינים אותי לחומוס זריז בחברתם. בדיוק לפני שנה, בסוף פברואר 2021, ביצענו הזמנה הביתה מברדיצ'ב מרכז הכרמל. נתנו לי אז טיפ שמוטב להזמין ביום חמישי, כי אז מרחיבה המסעדה את התפריט ומציעה אוכל יהודי מסורתי.
התפריט של ברדיצ'ב מרכז הכרמל הציע אז קיגל, חמין, קדירת אסאדו, סופריטו, פילפל ממולא, כבד קצוץ, בטטות אפויות, מג'דרה, אורז פרסי ירוק, שניצלוני עוף, צלי בשר, מרק קובה, ורוניקס, סלמון, מוסקה ועוד ועוד.
זה מה שזכרתי, וזה גם מה שחשבתי שאמצא בסניף של תלפיות, או לפחות חלק מזה, שכן בכל זאת הזדמנתי לשם ביום רביעי, ולא בחמישי או שישי.
אז זהו, שלא... ברדיצ'ב תלפיות היא חומוסיה, שמציעה חומוס ונספחיו הקרובים – משאוושה, סביח, קוסקוס ירקות, סלט ירקות, צ'יפס, מג'דרה, בורגול, טאבולה, טחינה, מרק.
את רוב המנות הללו ניתן לקחת הביתה בטייק אוויי לפי משקל. אבל אנחנו העדפנו להתיישב משני צדי שולחן בחזית החומוסייה, ולספוג את חוויית המקום.
במשך כמה שנים, בתחילת הניינטיז, עבדתי בבניין הסמוך, סירקין 21, שם פעלה מערכת המקומון 'קול חיפה' של ידיעות אחרונות. נהגתי להגיע לשם 4 ימים בשבוע, לפגוש שם את חבריי ועמיתיי למקצוע, ולערוך את מדורי התרבות, הסאטירה, האוכל, הקומיקס ומה לא. היינו אימפריה עם עשרות עובדים, וחיינו חיים של סקס, סמים ורוקנרול. בעצם, בלי סמים. חלק מהחוויות שלי שם תועדו במותחן שהוצאתי כמה שנים מאוחר יותר בהוצאת מעריב/כתר – "עד הרצח הבא".
ואז ידיעות אחרונות סגרו את ברז הכסף הנדיב מאוד, והעיתון נסגר. במשך שנים ארוכות מאז ניצב המבנה כולו בשיממונו, כמעט הפך לחורבה, עד שלאחרונה היתה לו עדנה. צצו בו משתלה גדולה וחנויות מזון ומשרדים, והוא קם לתחייה. מי עוד זוכר את שני הבעלים של מסעדה מפורסמת שהגיעו להחטיף לי מכות בעקבות ביקורת שלילית שפרסמתי עליהם, או את בעל הבית הבריון של מאפיית הפיתות שפעלה בתחתית הבניין, ואשר שיכנע אותי להגיע להתרשם ממסעדת דגים שהפעיל אחיו, ולא הייתי בטוח אם גם הוא מתקרב אליי למחרת הפירסום בצעדים מהירים ותוך נפנוף בזרועותיו החסונות על מנת כסגור איתי חשבון (אל דאגה, למזלי הוא לא הבין את כפל המשמעות שהחדרתי בכל מיני משפטים בביקורת ההיא, וזה הסתיים בחיבוק בו כמעט נמחצתי למוות, מפאת המפגש של גופו הענק עם גופי הצנום).
בקיצור, מי היה חולם שהאזור המטונף והצעקני והמסריח משיירים מרקיבים, רחוב בו דהר סוס לתוך מכונית ה-BMW הכסופה שלי (יד שנייה מעבריין), ומצא את מותו כתוצאה מההתנגשות, מקום בו נרקומנים הסתובבו בו תדיר, וכייסים ועבריינים עשו בו את זממם, והיה מוצף בשלוליות של קיא ושתן וחרא ומה לא – מי היה חולם שיגיע יום בו אשב עם זוגתי על המדרכה, תחת קרני שמש חורפית, אנגב חומוס עם פיתה חמה, וכל מיני חברים ומכרים יעצרו לשוחח איתי על הדרך שיחת חולין (בועז רפאלי האחד והיחיד שגם עיסה לי את הכתפיים באותה הזדמנות, אוצרת האמנות דניאלה טלמור שהמליצה לזוגתי לרכוש קפה לטחינה אצל טאלק, הצלם עומר מוזר שסיפר שהכתבה שפרסמתי עליו בידיעות חיפה בשבוע שעבר הביאה לו קהל רב, ואחרים). הגיעו ימות המשיח והסביח.
את ברדיצ'ב תלפיות פתח הזכיין חי ברכה, שאני זוכר אותו מימיו כמנהל אזור של רשת מנדרין. הוא בן 28, ואחרי 3 שנים בתפקידו ההוא, החליט שהוא רוצה להיות עצמאי. הוא ערך סיור בשוק יחד עם אסף כץ, ולאחר שנוכח שלא מוכרים בו חומוס, החליט שזה המקום הנכון.
עיריית חיפה שיפרה מאוד את אזור השוק, ושדרגה את רובו למקום שכיף להסתובב בו. היזמים הפרטיים, שלמעשה התניעו ראשונים את המהלך (אהלן, אילן פרון!) הלכו והתרבו, והפכו אותו למרכז קולינריה ותיירות.
במקביל לשיפורים שהנחילה העירייה, היא גם הגבירה את האכיפה. ואולי תתפלאו לשמוע, אבל ברדיצ'ב תלפיות מעניק הנחה של 15% לעובדי מדינה במדים, וגם לעובדי עירייה, כולל לפקחים שרושמים לעובדיו דו"חות...
המקום קטן, כבר אמרתי, וקומפקטי. המטבח פתוח, והחומוסאי לואי ניקל מכין לכל אחד בזריזות את מבוקשו. אנחנו חלקנו סביח גורמה (39 ₪) שכולל חומוס, חציל אפוי, טחינה, ביצת חופש, לימון כבוש, שמן זית ופטרוזיליה. הפיתות שהתלוו אליו היו חמות, עבות וטעימות.
בנוסף, טעמנו כמה לגימות ממרק היום (עדשים כתום), וכמעט טעמנו ממרק החרירה המרוקאי שעדיין לא היה מוכן, וגם נשנשנו מג'דרה, שולבטה וצ'יפס מעולה. הכול היה טעים, אבל גם מצמיא, כך שליווינו את הארוחה בבירה שקמה ישראלית. מי שרוצה יכול למזוג לעצמו לימונדה סחוטה טבעית ב-9 ₪ לכוס פלסטיק. על הלוח כתוב שיש גם קינוח של מלבי טבעוני, אבל היות ואני אלרגי לחלב קוקוס, לא בא לי לקחת סיכון. ואפרופו אלרגיה – מי שאלרגי לבוטנים, שייקח בחשבון שהחומוס של ברדיצ'ב מכיל חמאת בוטנים.
בימי שלישי, סיפר חי ברכה, מגיע אבא שלו ומכין קובה בשר בסגנון טריפוליטאי. האבא הוא שף סוג חמש של קייטרינג דרך האוכל. בימי שישי המקום הופך למדרחוב, ואז מחולקים צ'ייסרים של עראק, ומוכרים גם חלות של ויזניץ וקוגלים.
"כיף פה," סיכם חי ברכה. "כאן פוגשים את הישראליות האמיתית, שמורכבת מכל מי שעובד ועובר בשוק."
כך הוא מסכם, ואני חושב לי על העובד שלו, לואי ניקל, שסוחב סיפור חיים מעניין. לואי עלה מדרום אפריקה, כי לא הסתדר עם הגזענות שהיתה נהוגה שם. והוא די חטף הלם כשגילה את הגזענות והאיבה העדתית בישראל. אבל בואו נקווה שהעבודה בשוק תלפיות תאיר לו גם את הצדדים היפים.
