ח'אלד עדוי: טבעון על המפה
ח'אלד עדוי: טבעון על המפה
כולם מכירים את מסעדת ח'אלד עדוי שפועלת עשרות שנים בכביש דורי ## האחים עדוי הזמינו אותי להכיר גם את הסניף שלהם בטבעון, שנולד לפני 8 שנים ומציע תפריט נרחב מאוד ## מרוב סלטים וראשונות לא הצלחנו להגיע אל המנות העיקריות ## אבל, לא נורא. גילינו שב-25 דקות אפשר להגיע מביתנו בחיפה לסניף טבעון, אז עוד נחזור לשם...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
המסעדה המזרחית הוותיקה ח'אלד עדוי פועלת משנת 1978, וממוקמת בתחנת הדלק בכביש דורי, נווה שאנן.
ח'אלד עדוי ז"ל, שהמסעדה נקראת של שמו, היה בן 14 בזמן שהתחיל לעבוד כשוטף כלים במסעדה החיפאית "שימי ועלי". אט-אט השתלב במסעדה והפך להיות טבח מוביל, ואף קיבל את ניהול המסעדה בתחילת שנות ה-90. לאחר מספר שנים מכרו השותפים את חלקם במסעדה, והוא הפך להיות הבעלים של המסעדה שמאז נקראה על שמו: "חאלד עדוי".
עם השנים צירף חאלד גם את ילדיו לניהול המסעדה, ומאז פטירתו בשנת 2013 ממשיכים ארבעת הבנים לתפעל את העסק ולשמור על המוניטין ועל הרמה הגבוהה.
אדהם עדוי, בכור בניו של ח'אלד, עבד 18 שנים בסניף החיפאי, ולפני כ-8 שנים פתח עם אחיו את הסניף בטבעון. המסעדה נמצאת בכיכר זבידאת, היא רחבת ידיים, ויכולה להכיל כ-120 סועדים, כולל השולחנות במרפסת הצמודה, שכנראה מיועדת גם למעשנים.
לפני כמה חודשים הוזמנתי על ידי אמג'ד עדוי ואדהם עדוי להגיע למסעדה בטבעון, ולהכיר גם את הסניף שם. אבל רק בשבוע שעבר הצלחתי סוף סוף להגיע. למה? כי אדהם המליץ שאגיע באחד מימי שישי, משום שאז יש מבחר גדול ומיוחד של מנות, בר אוכל עם המון אופציות, ואנשים מגיעים לקנות הביתה טייק אוויי לארוחות שבת.
אבל היות ובימי שישי אני עסוק בהרצאות ומופעי רוק שאני מפיק, הצלחתי להגיע רק בשישי האחרון של חודש מאי.
קבלת הפנים היתה מאירת פנים. את אמג'ד אני מכיר מזה שנים, והוא נכח שם עם בני משפחתו. גם אדהם זיהה אותי מיד, מהפוסטים שאני מעלה בפייסבוק,
המלצר הוביל אותי ואת זוגתי אל אחד השולחנות במסעדה הגדולה, ועד מהרה התמלא השולחן בהמון סלטים טריים, מנות ראשונות ותבשילים, ולצידם קנקן מים קרים.
זה המקום לציין שכאשר מזמינים מנה עיקרית, מחיר הסלטים כלול במחיר המנה. מי שמסתפק בסלטים ולא מזמין עיקרית ישלם עבורם 45 ₪, וזו בהחלט אופציה משתלמת ומשביעה בפני עצמה.
אין סיכוי שאזכור את כל המנות שנחתו על השולחן, אבל הנה רובם: כמה סוגי חצילים, קישוא ממולא ברוטב יוגורט, מג'דרה, טחינה, חומוס, טבולה, מוסקה עם בשר, סלט כרוב, סלט פטוש עם בולגרית, סלט תירס, סלט ג'רג'יר, חמוצים תוצרת בית, עלי גפן ממולאים, עלי כרוב ממולאים, פטריות מוקפצות, בטטה אפויה, סלט גזר, פיתות, פיתות מוקפצות עם שום, שישבראק...
לא היה שום סיכוי שבעולם שנצליח להתגבר על כל הטוב הזה. היו מאכלים שאפילו לא הגענו לטעום מהם. לעומת זאת, היו כמה מנות שהסתערתי עליהן בהתלהבות, וחיסלתי אותן עד כלות: החצילים למיניהם, החומוס, הסלטים...
המלצר רצה אוטומטית למלא את הצלחות והקערות מחדש, אבל הבהרתי שאין צורך, כי גם ככה נשאיר אחרינו המון אוכל על השולחן.
השפע הזה והמימדים הצנועים של גופי הצנום גרמו לכך, שהסתפקתי בארוחה הנהדרת הזו שהיתה כולה על טהרת הסלטים, הראשונות והתבשילים המיוחדים. זו לא רק ארוחה טעימה, אלא גם בריאה מאוד, והיא מושתתת על פרי האדמה.
המארחים שלנו אולי היו קצת מאוכזבים, שהרי הוזמנתי ליום שישי על מנת שאטעם מהעיקריות והספיישלים שמכין השף לסופ"ש. התפריט מציע דגים, פירות ים, סטייק פילה, שיפודים, צלעות כבש ועוד.
"אז לפחות תטעמו ממנת הדגל שלנו?" הציע אדהם. "אבא נהג להכין את עוף עדוי כבר בתחילת שנות ה-90. עוף עם תיבול מיוחד של שום ולימון..."
זרמנו עם ההצעה. העוף הוגש עם עגבניות צלויות, פטריות צלויות ופילפל חריף על האש. המנה היתה טעימה מאוד, אבל היינו מלאים ורק טעמנו ממנה בקטנה. אדהם ארז לנו אותה כדי שנהנה ממנה בערב בבית.
אדהם מתגעגע מאוד לימים בהם עבד בחיפה ונהג לבלות בה, והוא נזכר בה בגעגועים. סיפרתי לו על הסיור שערכתי יום קודם באזור שוק תלפיות, ושנינו מסכימים ששכונת הדר הידרדרה קשות בעשרים השנים האחרונות.
אנחנו עוברים לשוחח על אוכל, שזה תמיד נושא סימפטי יותר. התוודיתי שלמרות שאני סוקר מסעדות כבר עשרות שנים, אני לא יודע ולא אוהב להכין אוכל. לעומת זאת, בבית אני מופקד על שטיפת הכלים. אני אפילו אוהב את זה, ומתעקש לשטוף בעצמי, ולא להשתמש במדיח הכלים שעומד לו מיותם בצד.
בניגוד אליי, אדהם כן אוהב להכין אוכל. הוא נולד לתוך משפחה שעוסקת במסעדנות כבר עשרות שנים. אדהם: "אשתי אוהבת את האוכל שאני מכין, אבל היא לא אוהבת שאני נכנס למטבל ועושה בלאגן..."
כאשר הרמנו ידיים, והובהר לנו שחייבים לטעום גם קינוח. המלצר הושיב אותנו בשולחן אחר, כדי שיוכל לפנות את השולחן בו סעדנו מבלי להפריע לנו, והקינוח הגיע לשולחן. ליתר דיוק – שני קינוחים: מלבי ועוגת השף, שהתגלתה כעוגה טורקית שנקראת במקור טוליצי. הקינוחים ותה הנענע חתמו ארוחה משביעה עד מאוד וטעימה עד מאוד..
