חזרנו אל מסעדת זנזרה, שפועלת בנווה שאנן כבר 16 שנים ## המסעדה התרחבה, שופצה, ומציעה פיצות, פסטות, עיקריות, ארוחות בוקר, סלטים ועוד – 7 ימים בשבוע ## אופציה נהדרת גם למי שמתגורר מחוץ לשכונה הגדולה בעיר, ולמי שלא מדקדק בענייני כשרות
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
בשכונת נווה שאנן נמצאת מסעדה איטלקית טובה ונחבאת אל הכלים. תושבי השכונה מכירים אותה היטב. מזמינים ממנה פיצות ומאכלים אחרים, אוספים ממנה טייק אויי, ומתארחים בין כתליה.
זנזרה פועלת בשכונת נווה שאנן כבר 16 שנים. יש לה קהל לקוחות נאמן ומוניטין טובים. כדאי שגם שאר תושבי חיפה יערכו איתה היכרות. נכון, אני מכיר אותה כבר מזמן, אבל אני הרי כותב על אוכל, והמידע על מסעדות שוות זורם אליי כל הזמן.
לפני שנים אחדות התארחנו שם רגע לפני שטסנו ליער השחור בגרמניה, ודניאל יסמן, הבעלים, שבדיוק חזר מטיול שם, צייד אותנו בטיפים. מאז, בכל פעם שאני נזכר בטיול ההוא, אני נזכר גם בו.
דניאל הוא בחור סימפטי, בדיוק כמו המסעדה שלו. כיום הוא בן 43, אבל כבר מגיל צעיר התעניין בעולם המטבח. הוא עלה ארצה לבדו בגיל 15 במסגרת פרויקט נעל"ה. הוריו באו בעקבותיו. במקביל ללימודיו הוא עבד במטבחי מסעדות שונות, וגם בצבא שירת בתור טבח בפיקוד צפון.
בזנזרה הוא התחיל בתור טבח, וכאשר הבעלים המקורי החליט למכור את העסק, התגייסו בני משפחתו של דניאל וסייעו לו לרכוש אותו. עד מהרה הפכה המסעדה למקום מפגש שכונתי ולמקום עלייה לרגל של חובבי המטבח האיטלקי.
לפני למעלה משנה התרחבה המסעדה, כאשר התפנה החלל הצמוד ששימש עד אז כגן ילדים. דניאל שכר את שירותיו של מעצב מוכשר, וכעת המקום יכול להכיל כ-60 סועדים. בגלל מגבלות הקורונה השולחנות מפוזרים במרווחים גדולים יותר. החלל החדש משמש גם כחדר אירועים ל-20-25 משתתפים, אירועי שף וכדומה.
השיפוץ נכנס להילוך גבוה. הרבה כסף הושקע שם. אלא שאז הגיעה הקורונה... התנופה נקטעה, כולל הכוונה להכשיר מקומות ישיבה בחצר. למזלה של זנזרה, במשך כל השנים היא היתה חזקה במשלוחים, ובזכותם היא הצליחה לצלוח את תקופת הקורונה.
אבל הקורונה ממשיכה להערים קשיים. כמו במסעדות רבות ברחבי הארץ, נתקלה גם זנזרה בתופעה של קושי למצוא טבחים ואנשי צוות. עובדים שיצאו לחל"ת, לא חזרו משם.
נווה שאנן הופכת יותר ויותר למשכנם של תושבים דתיים. זנזרה היא בהחלט מקום מומלץ למי שלא מקפיד על כשרות. תמצאו שם שרימפס, וגם בשר לבן, וכמובן – אפשר להגיע בכל ימות השבוע.
גם התפריט עבר צמצום מסוים בעקבות משבר הקורונה, וברובו הוא מתאים גם למשלוחים ולטייק-אוויי: פיצות, ראשונות, סלטים, סלטים מוקפצים, ריזוטו, פסטות, עיקריות, כריכים וקינוחים.
הרבה אנשים המליצו לי על הפיצות של זנזרה, אבל איכשהו, כאשר התמקמנו לנו בצדי אחד השולחנות באגף החדש, בחרנו מנות אחרות מתוך התפריט. הפיצות ימתינו לנו עד הביקור הבא, או שנזמין במשלוח. בכל אופן, במהלך שהותנו שם ראינו עוד ועוד מארזי פיצות שנאספות על ידי שליח לטובת בתים רעבים.
שמעתי גם המלצות על ארוחות הבוקר של זנזרה, שמוגשות בין 9:00-12:00, אבל אנחנו הגענו אחר הצהרים, ובהחלט יצאנו מרוצים מהבחירות שלנו מתוך התפריט.
את הארוחה ליווינו בקנקן מי ברז צוננים, ובבירות צוננות לא פחות. אני בחרתי בירת פירות בבקבוק – שרי שוף 8% אלכוהול. אשתי העדיפה בירה פרנססקאור מחבית 5% אלכוהול. סיכמנו שהיא תנהג הביתה. למען האמת, תמיד היא זו שנוהגת. אני שונא לנהוג, וגרוע בחניות.
וזה מה שטעמנו:
חציל ממולא (39 ₪) – עם גבינה בולגרית, עגבניות מיובשות וצנוברים. מוגש מוקרם בליווי רוטב עגבניות. חצילים הם חולשה שלי, ואני אוהב אותם בכל צורה אפשרית. גם הפעם זו היתה אופציה טובה לפתיחת הארוחה.
סלט קפרזה (42 ₪) – פרוסות עגבניה שביניהן פרוסות מוצרלה, עםעגבניות מיובשות, צנוברים ועשבי תיבול. באופן אישי, פחות אהבתי את הבחירה בסלט הזה, והצטערתי שלא בחרנו בסלט שכולל מבחר גדול יותר של ירקות. אשתי דווקא כן היתה מרוצה מאוד. כל הסלטים מוגשים בתוספת לחם, חמאת הבית ורטבים לבחירה. אנחנו בחרנו בלחם עגבניות מבצק מחמצת וברוטבי ויניגרט ושום-לימון.
פוקצ'ה (16 ₪) – עם זיתים ופרוסות פלפל קלוי. בתוספת ממרח פסטו וממרח עגבניות מיובשות. אשתי, שבעצמה חובבת אפייה, שיבחה את הפוקאצ'ה על היותה קראנצ'ית ואוורירית במיוחד. הסכמתי איתה.
ריזוטו פונגי (49 ₪) – תבשיל אורז ברוטב פטריות ושמנת. שותפתי לארוחה בחרה במנה הזו, ושיבחה אותה עד מאוד.
פילה סלמון (85 ₪) – ברוטב לימון ושום. את המנה הזו אני בוחר בדרך כלל במסעדות חלביות, כי זה מה שהן מציעות בהיעדר אופציה בשרית. וזה הימור, כי לא פעם מגיעה אל שולחני חתיכת דג מיובשת. בזנזרה עמדו לרשותי גם אופציות בשריות, ביניהן אוסובוקו, סטייק אנטריקוט וספייריבס, אבל היות והפחתתי את כמות הבשרים שאני צורך, הזמנתי את הסלמון, ולשמחתי – הוא הגיע עסיסי וטעים. כתוספת בחרתי בירקות אנטי פסטי, ברוקולי, קישוא, בטטה וחציל. על הצלחת, לצד הדג, נחו בשלווה גם עלים ירוקים טריים, עגבניות ופלחי לימון.
מוס שוקולד ובראוניס (32 ₪) – סיום מתוק והולם לארוחה טובה וטעימה.