הוזמנתי על ידי משה נגר, הבעלים של בר-קפה יערה, לטעום מהתפריט ולהתרשם מהמקום ## קפה יערה קם בתחילת רחוב מסדה, במקום בו פעל בעבר קפה טיפול, ואם לשפוט על פי אישיותו החביבה והנדיבה של משה – צפויה למקום הצלחה גדולה ## המחירים ידידותיים לאללה, המנות טעימות לאללה, ובימי שני מתקיים ג'ם סשן – תגיעו לפרגן!
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
בסוף דצמבר נסתם הגולל על קפה טיפול, שבתחילת רחוב מסדה, ובמקומו צץ בר-קפה יערה, תחת פיקודו של משה נגר. מיד תקבלו את מלוא הפרטים אודותיו. ורק אצטט את מילותיו של ידידי תדהר טויכר, הבעלים של קפה פאזל השכן: "קפה יערה הוא אחלה מקום – החזיר את האור לכניסה של הרחוב!"
אבל, רגע, בואו נעשה סדר. במשך שנים פעל שם קפה טיפול, שהיה בהחלט מקום מיוחד, והמון לקוחות מאוד אהבו אותו. לי, אישית, דווקא אין זיכרונות טובים ממנו. בפעם האחרונה שהייתי שם, ולכן זו גם היתה הפעם האחרונה שהייתי שם – ישבתי עם שני חברים, שותפי למדור האוכל דאז של ידיעות חיפה, ליאור פרי, והגיטריסט אייל גוטמן, שהוא גם הבעלים של חנות התקליטים בי-סייד באותו רחוב, וחיכינו וחיכינו וחיכינו למנות שהזמנו.
ליתר ביטחון, ביקשתי כעת מחברי, עו"ד ליאור פרי, להזכיר לי מה היה, והנה, במילותיו שלו: "חיכינו שעתיים, למרות שהיה רק שולחן אחד מלבדנו. היה רק עובד אחד, והוא היה גרוע ביותר ואיטי להחריד. בסוף קיבלנו אוכל מזעזע. אתה קיבלת שקשוקה נוטפת שמן, גוטמן קיבל מג'דרה יבשה ואני – חביתת חומוס לא אכילה. כמובן, שלא זכינו לפיצוי או הנחה או משהו."
מאז המקום החליף ידיים, אך למרבה הצער, דווקא כאשר נראה היה שהוא עולה על דרך המלך בזכות הבעלים החדש מייק ויגודה, סיים הלה את חייו בנסיבות טרגיות לפני כשנה וחצי. אחרי מותו המקום התקשה לתפקד, ובמחצית השנייה של 2021 כמעט ולא פתח את שעריו.
אבל, בואו נעזוב את העבר ונזנק בקפיצה לימינו אלה, כאשר משה נגר, הבעלים של פלאפל בר גיורא, שכר את המקום, שיפץ והרחיב אותו, וקרא לו על שם בתו יערה.
בשבוע שעבר התקיימה הפתיחה הרשמית של קפה יערה, והשבוע הוזמנתי על ידי משה נגר להגיע, לטעום ולהתרשם. לפני שהגעתי, שמעתי מידידתי, הקולגה מיכל ירון גרובר, שביקרה שם עם בתה יערה, שהיה להן כיף וטעים.
החזאים ניבאו שזה הולך להיות השבוע הכי קר של החורף. למזלנו, מצאנו חנייה קרובה ברחוב הלל הסמוך, ונמלטנו מהקור המקפיא בחוץ אל תוך המקום החמים.
המקום שינה את מראהו לחלוטין, ולפיכך נמוגו הזיכרונות מהגלגול הקודם, ומבטי התמקד בבמה הקטנה שבפינה, ועליה מערכת תופים, מגברים וגיטרות, עדות למסורת הג'ם סשן של ימי שני. צפויים גם מופעים שונים, כולל של שני כוכבי דראג מקומיים שיופיעו שם השבוע.
מאחורינו ישב איש קצת קשיש, שדיבר אל עצמו ואל המלצר תמיר. על הבר התיישבו מיכל, אשתו של משה, ושני ילדיו – גיא (13) ויערה (9), שעל שמה קרוי בית הקפה, וציוריה מקשטים את הקירות. הילדים באו לארוחת צהרים ולפגוש את אביהם, שאת רוב זמנו מבלה בפלאפל שלו או כאן, במקום החדש.
"אני מקווה שהגעתם רעבים", אמר משה, והתחיל להזרים לנו מהמטבח מגוון מנות לטעימה. כשהבענו מחאה אל נוכח ריבוי המנות, הרגיע שלא חייבים לסיים, העיקר שנטעם. קל להגיד, אבל קשה ליישם כשזוכים לחינוך פולני בבית.
המחירים ידידותיים מאוד. כך, למשל, סלט חלומי גדול וקצוץ דק, עולה רק 48 ₪, ואני חושב שזו המנה הכי יקרה בתפריט. קיבלנו את הסלט עם שלושה רטבים וסחוג, אבל היות והגיעו כמה מנות יחדיו, ייתכן שהם שייכים למנה אחרת.
השקשוקה (36 ₪) הגיעה חמה ויוקדת בתוך מחבת מתכת שסייע בשמירת החום, ולצדה לחמניה, ושתי קעריות – עם זיתים ירוקים ועם פרוסות מלפפון חמוץ. טעימה מאוד, ובתור אחד שמטורף על עגבניות שמחתי לגלות בתוכה עגבניות שרי שלמות ולוהטות.
התפריט מציע מבחר טוסטים. הפשוט שבהם נקרא טוסט יערה (29 ₪). יערה החמודה סיפרה לי שזו המנה האהובה עליה ביותר מתוך התפריט של אבא, אז ברור שטעמנו גם אנחנו את הטוסט הזה, שמכיל גבינה צהובה, רוטב עגבניות, זיתים ירוקים, עגבניה ובצל, והסכמנו איתה שכמה פשוט, ככה טעים.
משה נדד לחיפה לפני כשנתיים בעקבות ביקור שערך אצל חבר מהצבא, עוד מהתקופה בה שירתו כלוחמי גולני. החבר גר ברחוב הס, ומשה שבכלל נולד וגדל במושב הדרומי בית עזרא, ובמשך כ-20 שנה עבד כקבלן גינון במרכז הארץ, לשם עבר בעקבות היכרותו עם מיכל – התאהב בחיפה. הוא היגר לחיפה, שכר דירה בקרבת מקום, ופתח את פלאפל בר גיורא במרץ 2020, במקביל לפרוץ הקורונה. גם שם הוא מקפיד על מחירים נמוכים מאוד.
התפריט ביערה מציע גם כדורי פלאפל בר גיורא (18 ₪), והם מגיעים עם טחינה וחריף. את הפלאפל מכין משה לפי מתכון של אימא שלו. זוגתי לארוחה התלהבה מהם, אני פחות. אבל אני לא חסיד גדול של פלאפל בכל מקרה.
ברחוב מסדה פעל במשך שנים חברי דובי שיפמן, שגם הוא הלך לעולמו בנסיבות טרגיות לפני שנים אחדות. בקפה-מסעדה שלו בהמשך הרחוב, טעמתי לראשונה מאכלים טבעוניים, שכן דובי היה חסיד גדול של טבעונות. בעקבותיו, גם מקומות אוכל נוספים ברחוב אימצו לפחות כמה מנות טבעוניות בתפריט שלהם, וכך גם קפה יערה.
משה הגיש לנו טורטיה עם בשר מן הצומח (34 ₪) שממולאת בחצילים, פטריות ובצל, ומגיעה עם תוספת סלט ירקות לצדה. אז נכון שאנחנו קרניבורים, אבל אנו שואפים לוותר על בשר, והטורטיה קידמה אותנו עוד צעד קטן בכיוון זה, כי היא התגלתה כמוצלחת מאוד. בקיצור, עברנו עוד יום ללא בשר!
לקינוח, כרסמתי קרואסון שוקולד גדול, בעוד שזוגתי לארוחה הזמינה את קפה הבית, שנקרא קפהיערת הדבש (18 ₪). זהו קפה בשלושה צבעים, שכולל גם דונאט במילוי תות מעל הקפה. היא התלהבה ממנו עד מאוד, ומשה סיפר לה שהרעיון צץ אצלו לגמרי במקרה.
ומעשה שהיה, כך היה: משה שהה לו בעמדת הפלאפל שלו ולקח הפסקה לקפה ודונאט. פתאום נכנסו לקוחות וכדי לפנות את הידיים במהירות, הוא הניח את הדונאט מעל הקפה. גם כדי לשמור על חום הקפה. וראה זה פלא, הדונאט היה רך וטעים במידה המדויקת וגם קיבל את הארומה של הקפה. משה לא ידע שהוא קלע למעדן הולנדי בשם שטרופ וואפל, ביסקוויט שמניחים על כוס קפה. הביסקוויט עשוי שכבות ובפנים הקרמל. כשהעוגייה מתחממת ושוברים אותה, הקרמל נמתח וזה הופך להיות אחד הדברים הטעימים שיש.
מה שהיה חסר לי בתפריט הוא, כמובן, מרק. אני פריק של מרקים. גם בקיץ, ועל אחת כמה וכמה בשבוע שהוגדר מראש על ידי דני רופ וחבריו החזאים בתור "השבוע הכי קר של החורף"...
בכל אופן, ביום שלישי הזה (18.1), ובשלישי הבא (25.1), ישתתף קפה יערה, יחד עם בתי אוכל אחרים ברחוב מסדה בפסטיבל "רק מרק", שיתקיים בין השעות 17:00-22:00. כל המרקים יתומחרו ב-25 ₪. בתי האוכל הנוספים שייקחו חלק בפסטיבל הם: אובן קפה, אליקה, זום קפה, צ'ייסר, קפה פאזל, אינסייד אאוט, קפה מסדה, ראביט הול.
שעות פתיחה: א'-ה': 10:00-24:00, שישי-שבת: 8:00-24:00.