שטרודל: ושהשם לא יטעה אתכם...
שטרודל: ושהשם לא יטעה אתכם...
קצת לפני שהחג של החגים יאיר ויעיר את המושבה הגרמנית, הגעתי אל מסעדת שטרודל המצוינת, וממש לא בפעם הראשונה ## אל תתבלבלו, השם לא מעיד על בית קפה אוסטרי, אלא על מסעדה איכותית שעושה כבוד לאוכל הערבי מבית אימא ## האחים עלאא ועיסא אסעד הגישו לי מנות חדשות מתפריט החורף החדש, אוכל ערבי-שאמי עם טוויסט מודרני
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
נתחיל עם טעות נפוצה. נגיד שאתם מגיעים אל המושבה הגרמנית, מחפשים מקום לאכול, ונתקלים בשלט: 'שטרודל'. אני מניח שמיד קופץ לכם לראש דימוי של בית קפה אוסטרי. אז זהו, שזו טעות!
שטרודל היא מסעדה, ואפילו מסעדה ותיקה ומצוינת. היא כל כך לא בית קפה, שאפילו אין בה תפריט קינוחים. (לא לדאוג, בסוף הארוחה המלצר ישמח לפרט באוזניכם איזה קינוחים יש, וגם יציע לכם קפה מצוין). אבל בסוף הארוחה. הבנתם. נכון?
אני מת על מסעדת שטרודל. בגלל האוכל, בגלל האווירה, בגלל הכנסת האורחים, בגלל שבמהלך 15 השנים בהן אני מגיע לשם, הפכתי מסתם סועד אלמוני לחבר של האחים עלאא ועיסא אסעד.
השבוע צעדתי פנימה, אל החצר המוארת, המקושטת והמעוצבת בצורת סוכת גפנים, ובעודי מנסה להחליט אם לשבת בתוך המסעדה או בחצר, קלטו אותי האחים שישבו לצד אחד השולחנות עם שף מכובד, ומיד זינקו ממקומם, לחצו ידיים והציגו אותי בתור אח שלהם. בן דוד, תיקנתי. וכולנו צחקנו.
בחרתי לשבת עם זוגתי בחוץ. כל עוד מזג האוויר לא מסונכרן עם לוח השנה, שכבר מצביע על אמצע נובמבר, כיף ליהנות מישיבה בחוץ. המסעדה יושבת על הציר הראשי השוקק של המושבה הגרמנית, כמו כל יתר מקומות האוכל, אבל איכשהו היא מבודדת מהכביש ומהתנועה הזורמת בו. כמעט תחושה של שמורת טבע בזכות המוזיקה הערבית השמחה שזרמה מהרמקולים, העיצוב המושלם והאווירה.
בתוך המסעדה כבר תלויים מהתקרה קישוטים של קריסמס, ויתווספו אליהם עוד. כמו כל בעלי העסקים במושבה הגרמנית, מקווים גם עלאא ועיסא שהעירייה תקשט במהלך דצמבר את הרחוב, ותשחזר את מסורת החג של החגים, שהביאה בכל שנה לחיפה עשרות אלפי תיירים נלהבים.
מזג האוויר עדיין לא קלט שאנחנו אמורים להיות בחורף, אבל המסעדה השיקה בימים אלה את תפריט החורף שלה, שעושה כבוד לבית של אימא ולאוכל הערבי-שאמי, אבל עם טוויסט מודרני.
ביקשתי להציץ בתפריט, אבל עלאא הכריז: "עזוב אותך מהתפריט. אני התפריט שלך! אני יודע מה אתה אוהב ולא אוהב, ושאתה אלרגי לחלב קוקוס. אין לנו פה חלב קוקוס, אז סמוך עלי..."
בהחלט סמכנו עליו, והמנות התחילו לזרום לשולחן בזו אחר זו. הוא הגיש לנו אותן בעצמו, וגם סיפק הסברים וענה על שאלותינו.
מה שטוב באוכל הערבי, זה החיבור לאדמה והיצמדות לעונות השנה. כך, למשל, עכשיו יש עולש בשדות, אז התפריט כולל מנת עולש משודרגת. וכמובן, השימוש בשמן זית, בירקות שנשלפו לפני זמן קצר מהאדמה, בלי חומרים משמרים.
תפריט המסעדה עובר תמיד שינויים וחידושים, גם כדי לגוון לטובת הסועדים הקבועים, וגם כדי לא לשעמם את עיסא היצירתי, שלא מתפאר בתואר 'שף', תואר משומש עד עייפה, שכל טבח מדביק לעצמו. עיסא מגדיר את עצמו בצניעות כ'מי שדואג למה שקורה במטבח'.
נציין שהתפריט של המסעדה רחב מאוד, וכולל גם נגיעות של אוכל איטלקי וצרפתי, ויש גם מבחר אלכוהול עשיר מאוד, שמכבד את הבר הממוקם בלב המסעדה.
מסעדת שטרודל ממוקמת במבנה טמפלרי בשדרות בן גוריון 39, למרגלות הגנים הבהאיים. הרחוב הכי יפה בחיפה. גם המבנה עצמו יפהפה, עם גג רעפים אדום בן 150 שנים, וחצר מוצלת עם צמחייה ירוקה, מעוצבת ומרשימה.
עלאא טיפל בנו בעצמו כי היינו אורחיו, אבל יכולנו לראות כיצד משרת צוות המלצרים את הסועדים האחרים, ובהחלט היה מקום להתרשם מהתנהלותם ומיעילותם. נימוס, עדינות, כבוד לסועדים. אף מלצר לא שיחק בטלפון בעת המשמרת, ואף מלצרית לא קשקשה עם חברתה. כולם היו שם כדי לתת שירות מקסימלי ללקוחות.
את הארוחה פתחנו עם יין אדום לאישה ומבעבע עבורי, ובהמשך ליווינו את הארוחה בשתיית מים צוננים מתוך קנקן. אסכם כבר כעת, שזו היתה ארוחה נהדרת. לא ידענו מה עומד עלאא להגיש לנו, כך שכל מנה היוותה הפתעה. אפילו בתפריט הוא לא הסכים שנציץ עד סוף הארוחה...
וכן, היתה גם מנה אחת שפחות דיברה אליי. תיכף תגלו איזו מהן. וגם לא סיימנו אף מנה עד הסוף, כי אחרת היינו נאלצים לעצור די בהתחלה, מפאת חוסר מקום בבטן...
וזה מה שטעמנו:
לחם מהטאבון (29 ₪) – פוקאצ'ה שנאפתה בטאבון, מוגשת עם כדורי לבנה ומטבלים. אנחנו קיבלנו קרם חצילים, סלסת עגבניות, זיתים ופילפל אדום חריף.
עולש של פוזי (48 ₪) – תבשיל עולש בר עם בצל מקורמל בשמן זית בלאדי. על מצע לבנה ביתית. מגיע עם פוקצ'ה טעימה רצח ופלח לימון שמומלץ לסחוט אותו על העולש. גם הבצל הירוק השלם הוסיף לחוויה.
סלט שנקליש (56 ₪) – לבאנה מיובשת בעבודת יד במשך 48 שעות לפחות, על מצע עגבניות קצוצות, פריקי, בצל סגול, עלי נענע, עלי רוקט וזיתי קלמטה. הלאבנה הזו לא סתם טעימה ומיוחדת. היא עוברת לא מעט שלבי ייצור עד שהיא יוצאת אל השולחן.
מועג'נת (48 ₪) – מגש של טעם של פעם בעבודת יד: קובה, ספיחה, סמבוסק בשר, וסמבוסק גבינה, לצד צלוחית עם רטבים, עלי נענע, חסה ובצל ירוק. אני חושב שזה האוכל הכי בסיסי במסעדה, ולמרות הניסיון שלי לא להתמלא עם בצקים, התקשיתי שלא לחסל עוד ועוד מכל הטוב הזה.
גלילות מסח'אן (54 ₪) – לחם סאג' במילוי מסח'ן עוף בשמן זית וסומק, לצד חציל שרוף. האמת, מהמנה הזו פחות התלהבתי. אבל מטבל החציל השרוף והירקות הכבושים חוסלו עד האחרון שבהם.
פילה דניס (124 ₪) – צרוב בפלנצ'ה, על גבי ריזוטו פריקי מעושנת, לבאנה אריסה, שום קונפי וטחינה גולמית בצדדים. דניס הוא דג יקר, אבל הוא גם טעים מאוד.
סוכריות טלה (146 ₪) – 4 צלעות טלה על מצע שולבטה ברוטב דמי גלאס. אחרי המנה הזו ביקשנו לעצור. מנה מנצחת, שאחריה שום דבר לא ישווה לה.
חלאוות אלג'ובן (42 ₪) – קינוח סורי. עוגת סולת במילוי גבינה ערבית ומסקרפונה והרבה פיסטוק ומי זהר, שכמובן שפכנו על הסולת.
לכבוד קריסמס הצטיידה המסעדה באריזות רבות של עוגה מסורתית לחג. היא נמכרת בשני גדלים, ב-59 ש"ח וב-35 ש"ח. בצאתנו, הצטיידנו גם אנחנו בעוגת הקריסמס הפופולארית. אבל אנחנו לא נמתין עד אז, אלא נהנה ממנה בימים הקרובים לצד הקפה של הבוקר.
