הגעתי סקפטי לקפה מוריה, ועם נתוני פתיחה בעייתיים: אני לא מתלהב מתחליפים טבעוניים למיניהם, אני לא סובל אוכל הודי, ואני אלרגי לחלב קוקוס ודומיו ## בכל זאת בחרתי כמה מנות מהתפריט ## ספוילר: רעב לא יצאתי משם...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
אודה ואתוודה, נכנסתי סקפטי אל קפה מוריה. הצצה מקדימה שלי בתפריט שמתפרסם בפייסבוק, לא בישרה טובות מבחינתי. המקום מגדיר את עצמו כצמחוני-טבעוני, עם אוכל מהמטבח המסורתי של המזרח הרחוק והקרוב.
אז ככה: במהות, אני קרניבור. אם כי, מטעמי בריאות ומטעמי רצון לתרום את חלקי בהפחתת הנזק המצטבר לכדור הארץ (בגלל הבקר), אני משתדל לאחרונה להפחית מאוד את צריכת הבשר האדום, ולעבור לאכילת דגים. אבל גם דגים לא מציע התפריט. טופו ותחליפים טבעוניים לא עושים לי את זה.
ובנוסף, אני ממש לא חסיד של המטבח ההודי, מה גם שאני אלרגי לחלב קוקוס ונגזרותיו. התפריט מזכיר ברוב המנות את המילים "קוקוס" ו/או "הודו". כך שהאפשרויות שמצאתי בו היו מצומצמות ביותר. אבל קלטתי שבין כל הנ"ל מסתתרת גם מנה מהמטבח הבלקני – מוסקה! אז בניתי עליה.
הגענו לשם בשעת אחר צהרים נעימה. יכולנו לבחור אם לשבת בחצר עטופת הטבע והירק, או להיכנס פנימה.
נכנסנו פנימה. במשך שנים פעל כאן קפה תות המיתולוגי, שמתישהו סגר את שעריו, ואז פתח שוב, ואז סגר לתמיד. קפה מוריה קם על חורבותיו של התות, והוא מאוד מזכיר אותו ממבט ראשון, אף שנוספו לו מדפים שעליהם מוצגים למכירה עוגות, מאפים, מרקחות, נשנושים, כלי קרמיקה ועוד.
מאחורי הדלפק ניצבה מאיה ליונגסברג בת ה-22, שלמדה בביה"ס הריאלי. מאיה כבר עבדה כאן בגלגול האחרון של קפה תות, למדה את הנושא מקרוב, והחליטה שהוא מוצא חן בעיניה. אם הבנתי נכון, המקום שייך לדוד שלה, ואימא שלה, רותי אופנבך, אחותו של הדוד, נכנסה כשותפה.
את רותי אופנבך עצמה לא פגשתי, כי בימים אלה היא נמצאת בשבדיה, שם יש לה חנות לרפואה הודית. בדרך כל היא דווקא כן נמצאת פיזית בקפה מוריה, ומנהלת את העסק השבדי בשלט-רחוק. רותי היא גם מי שקבעה את אופי המקום, שכן היא מתנגדת לתעשיית הבשר המזהמת, והיא פועלת למען אוכל בריאותי ואורגני. הקונספט כנראה מוכיח את עצמו, כי מרגע שנפתח בית הקפה, התגלו המון טבעוניים בחיפה.
קפה מוריה נולד כשהסתיימו הסגרים של הקורונה, ועד מהרה הפך גם למקום התכנסות של חובבי ג'אז, שכן בימי שישי בצהרים, בתמורה לכרטיס כניסה בסך 30 ₪, אפשר ליהנות מהופעות של טובי המוזיקאים החיפאים בסגנון זה. הופעות מתקיימות גם בשעות הערב של חמישי ומוצ"ש.
כאמור, כבר עשיתי שיעורי בית לפני שהגעתי, אבל בכל זאת עיינתי בתפריט, וביקשתי מאשתי לבחור הפעם מנות שגם אני יכול לטעום מהן. אולי לא הייתי הוגן כלפיה, כי בניגוד אליי, אין לה שום מגבלות פיזיולוגיות או פסיכולוגיות בכל הנוגע לחלב קוקוס ותבלינים הודיים. להיפך, היא דווקא אוהבת את זה.
בית הקפה מציע 3 תפריטים: תפריט בוקר, שמוגש בין השעות 8:30-12:00, ושאולי חבל שלא בחרתי להגיע בשעות אלה, כי הוא מציע בין היתר ארוחת בוקר ישראלית, שקשוקה, ואפילו כריך שכולל גבינת עיזים.
תפריט הצהרים מוגש בין השעות 12:00-18:30, וזה התפריט שהוגש לנו. תפריט הערב מוגש משעה 18:30 ועד לשעת הסגירה, והוא מצטיין בטאפאסים ובשתייה שמתאימה לערב. ילדים, אגב, יכולים לקבל מנת ילדים שכוללת פטה רגילה או אטריות אורז, ויש להם גם שניצלוני תירס שמוגשים עם אורז בסמטי.
בתפריטים מסומנות מנות שמכילות גלוטן, וכאלה שהן לא טבעוניות. אבל כל המנות הצמחוניות יכולות להיות מוגשות גם בגירסה טבעונית.
התיישבנו לצד אחד השולחנות הפונים אל הכביש. החלון הסגור והמוזיקה מנעו מרעשי הרחוב לחדור פנימה. האווירה בהחלט היתה נעימה, גם בזכות המלצרית האדיבה ומאיה בעלת המזג הנעים.
בניגוד לחששותיי, לא יצאתי משם רעב. המנות שבחרתי בקפידה התגלו כטעימות ומשביעות. במקום קינוח, בחרנו לנו שני שייקים מצוינים. את הארוחה ליווינו בשתיית בירה IPA פירותית של שפירא מתוך בקבוק (28 ₪) ושליש בירה לאגר של שפירא מחבית (26 ₪).
וזה מה שטעמנו:
סלט וייטנאמי (45 ₪) – אטריות שעועית שקופות, כרוב סגול, מלפפון, גזר, שעועית ירוקה, צ'ילי אדום, עלי נענע. בזיליקום ואגוזי קשיו קלויים ברוטב ריבת צ'ילי פיקנטי, מכיל רוטב דגים. אגב, כמו מנות אחרות, גםהוא יכול להיות מוגש בגרסה טבעונית.
מוסקה (56 ₪) – מאכל חצילים ופטריות מהמטבח הבלקני עם רוטב בשמל עשוי מתפוחי אדמה וחלב סויה. בתוספת סלט עלים. דווקא המנה הזו, שבניתי עליה, היתה הפחות מוצלחת. זו לא המוסקה שאני רגיל אליה, אבל תסמכו עליי שלא השארתי ממנה אפילו גרגר.