היינו אורחיו של ליאור טוכנר, הבעלים של סטקיית הבוקרים בקיריון ## זללנו כמה שרק יכולנו ממיקס גריל הבשרים שהגיש לנו, נשנשנו מהסלטים, וטעמנו מהקינוחים שהכינה בתו הצעירה ## רק לדבר אחד התקשיתי באופן אישי להסתגל – זה קשור לקליפות של בוטנים. אתם בטח יודעים למה אני מתכוון...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
שנתיים חלפו מאז שנפתחה סטקיית הבוקרים בקיריון, בעקבות ההצלחה המרשימה של אחותה החיפאית, שפועלת משנת 1996 בכניסה הדרומית של חיפה, בצמוד לתחנת הדלק, במורד כביש פרויד.
הסטקייה החיפאית הוקמה על ידי בני הזוג חנה ויוסי טוכנר מתוך חזון להביא לאוהבי הבשר את הטעמים והניחוחות של פונדק דרכים באריזונה, בן מאה שנים, בו ביקרו בני הזוג.
סטקיית הבוקרים בקיריון גדולה יותר מהמקורית. יש בה כ-170 מקומות ישיבה ועוד 14 על הבר. היא גם שונה ממסעדת האם בכך שהיא משתרעת על פני מפלס אחד, והיא גם נגישה לנכים.
ביקרתי שם מיד אחרי שנפתחה, בנובמבר 2019, וכעת, שנתיים מאוחר יותר, הוזמנתי לחזור לשם על ידי ליאור טוכנר, שמנהל את המקום. ליאור, 56, הוא אחיו הצעיר של יוסי, ומגיל צעיר הוא מעורב בעסקי האוכל המשפחתיים.
המסעדה שוכנת בשדרה החיצונית של הקיריון, ועל כתליה ציורי ענק של קאובויז ואינדיאנים, ולצידם קקטוסים ענקיים וקוצניים שכמו נלקחו ממדבריות אמריקה. גם בפנים, ואפילו בחדרי השירותים, יש קישוטים ומסיכות ופסלי אינדיאנים ואווירה של המערב הפרוע.
כשתיכנסו, תבינו מיד שהגעתם אל המקום הנכון. את פניכם יקדם מזווה/מקרר גדול ובו גושי בשר גדולים שעוברים יישון, וכשתתקדמו עוד קצת פנימה תגלו שרצפת העץ מכוסה בקליפות בוטנים. אתייחס לכך בהמשך.
פתיחת מסעדה היא חלומם של אנשים רבים, אבל הם לא מבינים את מידת ההשקעה וההתמסרות הדרושה על מנת לתפעל מסעדה בהצלחה ולאורך זמן.
ליאור טוכנר הוא דוגמה טובה לכך. הבנאדם מבלה בעסק שבעה ימים בשבוע. הוא ממש אוהב את המטבח, והוא מארח באופן אישי את הלקוחות. הוא בכלל רואה בהם חברים ובני משפחה. בגלל זה הוא גם לא מחזיק מארחת בכניסה למסעדה, כי הוא מעדיף לקבל בעצמו את פני הבאים, ולהעניק להם אווירה ביתית ומשפחתית.
לפני כמה חודשים הצטרפה אליו גם אשתו דליה, והוא נעזר ביכולות הניהול המוכחים שלה. כדי להשלים את התמונה המשפחתית, הרי שבתם הצעירה ים טוכנר בת ה-17, אחראית על מגוון הקינוחים, 8 במספר, והיות שטעמתי שניים מהם אני יכול להעיד שהם היו מצוינים. יש עתיד גם לדור הבא במשפחה!
לליאור ודליה יש 3 בנות נוספות, שדווקא לא מתעניינות בתחום. אחת מהן נשואה ומתגוררת בירושלים. הוא ואני מוצאים את עצמנו מגלגלים שיחה על הבנות שלנו שהתרחקו מאיתנו גיאוגרפית, על בעיות לב רפואיות ששנינו נתקלנו בהן, וגם על השכונה החיפאית בה שנינו מתגוררים.
גם בסניף הקיריון מתבקשים הסועדים להשליך קליפות של בוטנים על רצפת העץ. כן, זה הקטע של מסעדת הבוקרים, ואני עם החינוך הייקה המוקפד שלפיו גידלו אותי, לא מסוגל בשום אופן להיכנע לחוקי המסעדה ולהשליך את הקליפות המפוצחות אל הריצפה. לא שזה עוזר לי. אפילו המלצרים מעיפים לי את הקליפות מהשולחן אל הרצפה.
המסעדה מציעה מיקס של אוכל ישראלי ואמריקאי. התפריט מגוון מאוד וכולל מנות פתיחה, ביניים, סלטים, מוקפצים בווק, בישולים מסורתיים, דגים, מנות מהגריל, המבורגרים, קבב, קינוחים ובר אלכוהול גדול.
היות והיינו אורחיו של ליאור, הוא ביקש שנסמוך עליו ונאפשר לו לבחור עבורנו את ארוחת הצהרים המאוחרת שלשמה התכנסנו. ליאור הביא לנו מגש עץ גדול, ועליו מיקס של גריל בשרים זוגי בשם "תאוות בשרים" (399 ₪), שבשום אופן לא יכולנו להתגבר עליו, וחלק מהבשרים אפילו לא טעמנו...
לאחד כמוני, שחינכו אותו שחובה לסיים הכול מהצלחת, ולא זורקים אוכל כי יש ילדים רעבים בהודו, זה בהחלט לא היה קל להרים ידיים בשלב כלשהו, ולוותר על קבבים, נקניקיות צ'וריסוס ונקניקיות מרגז.
מיקס גריל הבשרים הזה כולל כ-1200 גרם בשר, והוא מכיל נקניקיות צ'וריסוס דרום אמריקאיות, צלעות כבש פרימיום, נתחי פילה עגל, סטייק אנטרקוט מרמת הגולן, קבב עגל שנטחן מאנטרקוט ופילה ושומן כבש, נקניקיות מרגז לפי מתכון מרוקאי, סטייק פרגיות. כל זה כפול 2, כי זו מנה זוגית. תאוות הבשרים הזו מגיעה עם צלוחיות צ'ימיצ'ורי ושתי תוספות חמות, שבמקרה שלנו היו פירה ושעועית ירוקה.
אם תגיעו עם זוג חברים, יש גם תאוות בשרים לארבעה אנשים, שזה אותם נתחים כפול 4, וגם 4 תוספות חמות לבחירה וגם בקבוק יין קאווה במתנה. כל הטוב הזה כולל כ-2400 גרם בשרים, ועולה 780 ₪.
מה שכן הצלחתי לטעום היה לא פחות ממצוין: צלעות הכבש, נתחי פילה העגל, סטייק אנטרקוט וסטייק פרגית. את הארוחה ליווינו בלגימת בירה קרלסברג קרה מהחבית.
לזכותי תעמוד העובדה שלפני מתקפת הבשרים הברוכה הזו, הביא לנו ליאור לשולחן מבחר סלטים – בורגול, חומוס, כרוב, ירקות, עלים ירוקים עם חמוציות, וגם כרוב כבוש. לכל אלה התלוו גם 2 פיתות.
באמת שהשתדלתי לא להגזים עם הסלטים, כי ידעתי שעוד מעט יגיעו הבשרים, אבל החומוס היה נורא טעים אז לא התאפקתי, וסלט העלים הירוקים היה מרענן מאוד אז בלי לשים לב חיסלתי אותו, וכבר על ההתחלה כשהתיישבנו - התחלתי לפצח בוטנים מתוך הדלי שהמתין לנו על השולחן.
בקיצור, זה מה שאגיד במשפט, כשיאשימו אותי על כך שלא סיימתי עד הסוף את האוכל שהוגש לי. סלחי לי, אימא...
בכל אופן, כפי שכבר קראתם, על הקינוחים שהכינה ים טוכנר לא ויתרנו. וכאמור, הם היו נהדרים. קרם בוואריה וטירמיסו.
מיותר לציין שכל הסלטים והמאכלים הם מתוצרת המקום, שיישון הבשר נעשה כאן, ושאפילו הפיתות נאפות במטבח המסעדה.
ועוד עובדה חשובה – המסעדה לא כשרה, שכן היא פתוחה בשבתות, אבל כל הבשרים כשרים, ומקפידים להפריד בין בשר לחלב. הפירה, למשל, הוא ללא חלב.