גרג קיטשן: מבט אל הכיכר
גרג קיטשן: מבט אל הכיכר
הגענו אל מסעדת גרג קיטשן, שמשתייכת לרשת מסעדות גרג ## דגמנו שלוש מנות ראשונות, שתי עיקריות ושני קינוחים ## ספוילר: היה מוצלח מאוד
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
הפעם הקודמת בה ישבתי במסעדת גרג קיטשן שבכיכר מוריה היתה לפני חודשים אחדים. ישבתי שם לארוחת בוקר מאוחרת עם ידידתי לימור כרסנטי, שהיא אמנם בעלת משרד יח"צ, אבל אין לה שום קשר לגרג קיטשן.
זו היתה ארוחת בוקר נחמדה באווירה טובה, והבטחתי לעצמי להגיע לשם שוב בקרוב, כדי לטעום מנות מהתפריט. אבל, לא יצא לי.
השבוע הגעתי לשם עם זוגתי לארוחה. התמקמנו בשולחן קרוב לחלון הגדול שמשקיף על הכביש, ונזכרתי בגלגול הקודם של המקום, כאשר מסעדת פסטו פעלה שם.
כמעט שש שנים חלפו מאז, והמסעדה עברה מקצה שינויים. היא גדולה יותר, כוללת מספר חללי אירוח, והקיבולת שלה עומדת על כ-180 סועדים. מתקרת העץ משתלשלים צמחים ירוקים, שלמרות היותם מפלסטיק, מוסיפים חיוניות לאווירה. מפות הנייר שפרושות על השולחנות תורמות גם הן לאווירה הירוקה. מוזיקה נעימה של להיטי פופ משנות ה-70 בקעה מהרמקולים בעת שהותנו שם.
לאווירה הנעימה תרמו גם המלצרים שפגשנו. למלצרית שלנו קראו יובל, והיא עובדת שם כבר שלוש שנים. יעילה ונחמדה. מאוחר יותר החליף אותה מלצר חביב אחר, שלא ביררתי את שמו. כל אנשי הצוות הקפידו לחבוש מסיכות.
מנהל המסעדה הוא אור בן חמו, 31, שמיד עם שחרורו מהצבא לפני כעשר שנים, התחיל לעבוד כברמן, אחר כך כאחמ"ש, והתקדם ברשת גרג עד לתפקיד הנוכחי, בו הוא אחראי גם על סניפים אחרים בסביבה.
גרג קיטשן מציעה לא רק אוכל, אלא גם ארועי מוזיקה ותרבות. ממסיבות עם די.ג'יי ועד להרצאות NLP. יש לה קהל נאמן, גם של אוהדי כדורגל, לא פלא ששחקני מכבי חיפה בחרו לחגוג שם את האליפות, והמוני אוהדים הגיעו אז לחגוג איתם.
במהלך הקורונה, סגרה המסעדה את שעריה באופן מוחלט למשך כעשרה חודשים. הצוות יצא לחל"ת, והמקום היה סגור ומסוגר. בלי טייק-אוויי ובלי משלוחים. למה? אור מסביר שבלי האווירה המיוחדת והאנרגיות והאופציה של ישיבה על כוס יין או ספל בירה, הוחלט להמתין עד ששוב יהיה מותר לפתוח את המקום לקהל. המהלך התגלה כנכון. מיד כאשר נפתחו שערי המקום מחדש, הקהל הנאמן הציף אותו בהתלהבות.
במהלך חודש יוני נמצאו במסעדה מספר ליקויים בביקורת שערך משרד הבריאות. שוחחתי על כך עם אור, האזנתי לגרסתו, והיא בהחלט מניחה את הדעת, מה גם שבתוך ימים ספורים תוקנו הליקויים והמסעדה נפתחה מחדש לקהל.
התפריט מציע מנות ראשונות, מנות בקטנה (למשל: ציזיקי, סקורדליה, סלט ירקות עם טחינה ועוד מנות שעלותן 18-32 ₪), איטלקיות, עיקריות, מנות מהטאבון וקינוחים. ארוחות בוקר מוגשות עד 16:00.
אציין כבר כאן, שהארוחה היתה מצוינת. תרמה לכך האדיבות והמקצועיות של המלצרית יובל, שהחליפה לנו את המפיות לקראת המעבר מהמנות הראשונות לעיקריות, ששאלה אם ניתן לפנות את השולחן מהכלים שהתרוקנו, שלא הציקה עם השאלה האהובה על כל מלצרי ישראל, שהם חוזרים עליה מידי כמה דקות: "טעים לכם? הכול בסדר?" תתפלאו, אבל רוב המלצרים שאני נתקל בהם לא פועלים כך.
בחרנו 3 מנות מהראשונות. את הסלט חלקנו, קרפצ'ו הדגים עבר לזוגתי (אני מעדיף סביצ'ה), בעוד שאני השתלטתי על הקרפצ'ו הבשרי. ההנאה מהמנות היתה מושלמת, מה גם שיחד איתן הגיעו שתי פוקאצ'ות נהדרות, בצירוף חמאה, שמן זית, בלסמי ורסק עגבניות.
המנות העיקריות מחולקות לשלוש חטיבות: בקר, דגים ועופות. היות ומיד אחרי הארוחה היה עלי לשאת הרצאה בקרבת מקום, העדפתי לא להכביד על עצמי, ולבחור במנת דג ולא בבשר בקר. זוגתי בחרה מנה מתוך האיטלקיות. את הארוחה ליווינו בשתיית מים מקנקן, וחלקנו בירה גולדסטאר מבקבוק.
וזה מה שטעמנו:
סלט קרעי מוצרלה (54 ₪) – עגבניות שרי בכמה צבעים, עלי בזיליקום, עגבניות צלויות, בצלצלי שאלוט, גבינת מוצרלה, בלסמי מיושן, שמן זית וברוסקטה. המלצרית הזהירה שהמנה כוללת גם פילפל חריף, ולכן ביקשתי שהפילפל יוגש בנפרד, להנאת שותפתי לארוחה. אני לא מסתדר עם חריף.
קרפצ'ו דגי ים (58 ₪) – עם פיסטוק, לאבנה, פרי עונתי (אצלנו זה היה ענבים), שאלוט, צ'ילי חריף, צנונית ובזיליקום.
קרפצ'ו עגל (56 ₪) – פרוסות פילה עגל דקות, בלסמי מצומצם, אורוגולה, פרמז'ן. המלצרית דאגה לוודא שאין לי בעיה עם צירוף פרמז'ן לבשר.
פילה דג ים צרוב (116 ₪) – שתי פיסות דג עשויות במידה הנכונה. בהמלצת המלצרית לא שיניתי את התוספת, והשארתי את המנה כפי שהשף מציע אותה – עם ניוקי אלא רומאנה, ארטישוק, קלמנטה, עגבניות לחות, שום, צ'ילי, פטרוזיליה, ברוטב חמאת מרווה ולימון.
ריזוטו כמהין (69 ₪) – עם אורז ארבוריו, רוטב שמנת קטיפתי, פטריות שמפיניון, שימזי ופרמז'ן. אולי זה יישמע מוזר, אבל אני ממש לא סובל כמהין. זוגתי מתה על כמהין, ובדרך כלל נאלצת לוותר על אהבתה זו, כי אפילו הריח של הכמהין מפריע לי. הפעם, הוכחתי גדלות נפש ואיפשרתי לה להתפרע... המלצרית הגישה לנו אומנם צלחות לחלוקה, אבל לא היה סיכוי קלוש שאטעם מהמנה שלה. היא עצמה נהנתה מאוד מאוד.
עוגת גבינה (37 ₪) – ניו יורקית. הוגשה עם קולי פטל. אני לא חובב עוגות גבינה, ולכן גם בקינוחים התפצלנו. משאיר לכם לנחש מי זכתה בעוגה זו. צדקתם.
מוס שוקולד טבעוני (42 ₪) – זה הקינוח הטבעוני היחיד בתפריט והמלצר שיבח אותי על בחירתי. סיפר שלקוחות שאינם טבעוניים נרתעים מלבחור בו. ההפסד כולו שלהם. קינוח מצוין, שהוגש עם עלי נענע טריים.
