רשת הדיינר האיטלקי Fat Vinny פתחה סניף חדש במתחם עזריאלי בחיפה ## הזיכרונות הטובים מהסניף האחר של הרשת עשו את שלהם, וביצענו הזמנה לדגימת תפריט המשלוחים ## המשלוח הגיע חם, טרי, אסתטי ## למשך ארוחת צהרים אחת פינטזנו שאנו לא בבית, אלא במסעדה של ממש...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
הגעגועים לחוויה של ממש במסעדות לא נותנים מנוח. יותר מדי זמן אנחנו נתונים לסגרים ולהגבלות של תקופת הקורונה. עבור מישהו כמוני, שמצוי בעסקי הקולינריה כל כך הרבה שנים, זה מצב לא קל.
והנה, לפני כחודש פתחה רשת הדיינר האיטלקי Fat Vinnyסניף חדש בקניון עזריאלי בחיפה. לאור הזיכרונות הטובים שלי מהביקורים בסניף פאט ויני במתחם ביג שבקריית אתא, היה לי ברור שאני חייב לדגום כמה שיותר מהר גם את הסניף החדש.
אבל הימים הם ימי קורונה עם הגבלות קשות, ולמרות הגעגועים העזים העדפתי להמתין מעט כדי לאפשר להם תקופת הרצה. אתמול נכנסתי סוף סוף לאתר של פאט ויני ולחצתי על תפריט המשלוחים.
בתפריט ראיתי לא מעט מנות שהכרתי מהמסעדה עצמה, ואפילו המחירים היו זהים. אבל ניכר היה גם חסרונן של מנות אחרות שזכרתי לטוב, ואשר כנראה פחות מתאימות למשלוח. איאלץ להמתין עד ששוב תיפתחנה המסעדות כדי לפגוש אותן על הצלחת.
מה שאהבתי בפאט ויני – המסעדה – זה שהתפריט איטלקי, והאווירה ניו יורקית. המקום פועל ביעילות ובזריזות. שלוש עמדות שעובדות כל אחת באופן עצמאי: יש טאבון אבן לוהט ממנו בוקעות פוקאצ'ות, פיצות ולזניה, ויש פס קר שאחראי על סלטים ומנות ראשונות, ויש פס חם שאחראי על הפסטות הטריות שמוכנות מידי יום. ממש מיטב המנות ממטבחה של המאמא האיטלקייה.
ובחזרה אל תפריט המשלוחים. הוא מציע: מנות ראשונות, סלטים, פיצות, פסטות, רביולי, קינוחים ויינות. החלטנו לדגום כל אחת מהקבוצות.
הבחירה לא היתה קלה, כי הכול נראה מפתה. אבל השעון תיקתק, שעת הצהרים התקרבה, ומיהרתי לבצע הזמנה. אגב, צהרים אצלי זה 15:00. כאשר מדובר במשלוחים עדיף ככה, כי זה כבר יוצא אחרי שעת השיא והלחץ של מקומות העבודה במת"ם ובסביבה שמזמינים אוכל באטרף.
הזמנתי ל-15:00. השליח הגיע במכונית והתקשר בשעה 15:04. אולי עבור אבות אבותיי הייקים זה היה נחשב לאיחור נוראי, אבל מבחינתי זה היה בול בזמן. אפילו יצאנו לקראתו אל הרחוב כדי לצלם אותו, כמיטב המסורת. הוא היה חביב ואדיב, וסיפר שיוצא לו לעשות המון משלוחים של פאט ויני במסגרת חברת המשלוחים בה הוא עובד.
השליח שלף שני מגשי פיצות מתוך הצידנית ומסר לי אותם. המנות האחרות היו ארוזות בתוך שלוש שקיות יפהפיות שנשאו קריקטורה של המונה ליזה והיו סגורות באמצעות סקוטץ'. גם המארזים של המנות נראו מדהים. וזו כבר התחלה טובה.
על כל אריזה היתה מדבקה עם שם המנה, וגם שמי וכתובתי, ואפילו צוין, למשל, שהיא מהווה חלק מס' 5 מתוך 8 מנות שהוזמנו, כך שבעת הכנת המשלוח הסיכוי לטעות הוא מזערי.
כמעט לכל מנה גם צורף רוטב שהותאם לה בתוך קופסית פלסטיק קטנה. למשלוח צורפו גם ערכות של מפיות וסכו"ם פלסטיק. בתקופה הזו של משלוחים מרובי אריזות, וזו בערך ההערה היחידה שיש לי – מוטב לברר בעת ההזמנה אם מי שמזמין משלוח לביתו בכלל מעוניין בסכו"ם מפלסטיק. זה נכון לגבי כל המסעדות...
השקיות עם המונה ליזה הפרידו בין המנות הקרות לבין החמות. ואני חייב לציין כי המנות החמות אכן הגיעו חמות ואפילו לוהטות. חשוב לציין זאת, כי אני נתקל בקבוצות האוכל השונות בפייסבוק בתלונות של סועדים על כך שלפעמים מגיע להם המשלוח באיחור והאוכל כבר קר. צריך להבין שהאתגר שבפניו עומדות המסעדות הינו קשה כי הן תלויות בחברת משלוחים שלפעמים מעכבת משלוחים בדרך.
על קרטוני הפיצות היתה מדבקה שהמליצה לחמם אותן למשך 4 דקות בתנור של 180 מעלות. הפיצות הן מבצק דק, ובזכות מתכון ייחודי עם כמות גדולה של מים, הן מותאמות לחימום בתנור שמחייה את הפיצה כאילו יצאה מטאבון גם בבית.
התיישבנו לאכול, ולראשונה מזה זמן רב הרגשנו הכי דומה לארוחה במסעדה. בזכות הטריות, הטעמים, הניחוחות, האסתטיקה. פאט ויני היא בהחלט בליגה של הגדולות, ועומדת בסטנדרטים של רשת רפאלו, לה היא שייכת. בעבר הגדרתי אותה בתור "האחות השובבה של רפאלו". והיא באמת כזו...
וזה מה שטעמנו:
פוקצ'ה שום ומוצרלה (19 ₪) - מאפה בצק איטלקי, עם תערובת עשבי תיבול, שמן זית, שום, גבינת מוצרלה ופרמז'ן. מוגש עם קרם חציל ונגיעות סלסת עגבניות. הפוקצ'ה הזו, להבדיל מפוקצ'ה רגילה, מגיעה כשהיא מקוטעת לשש יחידות.
פרחי כרובית (27 ₪) – כרובית פריכה, מוגשת עם רוטב קיסר, פטרוזיליה, לימון ופרמז'ן. לא אני בחרתי את המנה, אבל טעמתי, והסכמתי עם שותפיי לארוחה שהיא אכן מוצלחת מאוד.
סלט ניוקי (29 ₪) – מנה שמשויכת לא לאגף הסלטים אלא לאגף הראשונות, ובכל זאת היא גדולה ונדיבה בכמותה. מכילה עלי רוקט, בזיליקום, אורגנו, שרי צבעוני, בצל סגול, ומעליהם כדורוני ניוקי פריך. מגיעה עם רוטב שמן זית, לימון ופרמז'ן.
סלט קפרזה (49 ₪) – ירקות טריים שנחתכו ממש לפני זמן קצר, וזה בהחלט תרם להתלהבות בה חיסלנו את הסלט. הוא הכיל עגבניות שרי שממש התפוצצו בפה, בזיליקום, זיתי קלמטה, סלרי, בצל ירוק, בצל סגול, פלפל חריף, עגבניות מיובשות, ארטישוק רוסטיקו, גבינת מוצרלה טרייה ורוטב בלסמי מצומצם.
סלמון קרמה (69 ₪) – לינגוויני קלאסי בצבע ירוק, קרם תרד, שמנת, כרישה, פטריות יער, תרד ועגבניות מיובשות, כשמעל לכל הטוב הזה שוכב לו פילה סלמון.
בולונז (54 ₪) – את המנה הזו בחרתי מתוך סקרנות. כשהילדות שלי היו קטנות, ואני הייתי גרוש טרי, גררתי אותן כמעט תמיד למסעדות, כי לצערי אני יותר מוצלח בלטעום אוכל, מאשר להכין אותו. כאשר איתרע מזלן והן נאלצו לאכול אצלי בבית, התפריט שיכולתי להציע להן היה דל ביותר, והבולונז כיכב בו. אני חייב להודות שהבולונז של פאט ויני מוצלח ומושקע הרבה יותר משלי... הוא מכיל פנה, ראגו בקר, רוטב נפוליטנה, בצל לבן, שום, סלרי, פטרוזיליה, גזר ויין אדום.
