איטליאנו דה לה קוסטה: בשבחי הנורמליות
איטליאנו דה לה קוסטה: בשבחי הנורמליות
אוי, כמה שהתגעגענו... וזה בהחלט היה שווה את זה! ## למשך שעתיים נזכרנו בחיים הקודמים שלנו, על רקע נוף הים הקסום, הניחוחות המפתים שבקעו מהמטבח, והמנות הטעימות שנחתו על שולחננו ## ויוה איטליאנו!!!
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
המסעדה הראשונה אליה חזרנו לשבת אחרי תקופת המשלוחים והטייק אוויי, היא גם אחת המסעדות הכי יפות בחיפה – מסעדת איטליאנו דה לה קוסטה.
בסגר הראשון פתחה המסעדה את שלוחת איטליאנו סטיישן, שנמצאת בקומה שמתחת למסעדה, ויש לה מטבח נפרד שמיועד לטייק אוויי ומשלוחים. בימי הסגר לא התאפקנו והזמנו משם משלוח. הוא היה נהדר, אבל התגעגענו כל כך לחוויה המלאה שיש למסעדת איטליאנו להציע.
המסעדה ממוקמת בבניין התחתון של הרכבל, מול הים. לא רק המסעדה מקושטת ומרשימה ביופייה, גם הנוף שנשקף מחלונותיה הוא חלומי. ועדיין לא הזכרתי את האוכל. מהטעימים ומהמשובחים שיש בעיר הזו.
עלינו במדרגות אל קומת הגלריה, והתיישבנו בשולחן לצד החלונות הענקיים שפונים אל הים ואל הטיילת. הים היה שקט, גלים ליחכו את החוף, והנוף מהפנט.
עאדל ביאדי, מנהל המסעדה וחבר יקר שלי, עובד שם כבר חמש שנים, ועדיין לבו נמס בכל בוקר כשהוא מגיע לעבודה ורואה את הים והגלים הרוחשים. הוא עומד מוקסם מהציפורים שצוללות לתוך המים כדי לשלוף לעצמן ארוחת דגים, ומההשראה שהנוף הנפלא הזה מעניק לו.
המסעדה עברה בשלום את התקופה הקשוחה של הקורונה, גם בזכות סניף הסטיישן שעובד חזק וממשיך לספק את האוכל הטעים של איטליאנו למי שמעדיף משלוח הביתה או לאסוף לעצמו טייק אוויי.
עכשיו, כששוב מותר להגיע אל המסעדות, הלקוחות הנאמנים חוזרים בהתלהבות, ואנחנו ביניהם. נכון, המלצרים עוטים מסיכות, והקורונה עדיין מאיימת על האנושות, אבל פתאום אני מבין עד כמה התגעגעתי לקרקושי המזלגות והסכינים, למוזיקה שזורמת ברקע, לקולות האנשים המשוחחים, ואפילו לשירת "היום יומולדת" שפורצת לפתע מכיוון אחד השולחנות. פעם זה היה כל כך רגיל, עד כי לא שמתי לב לכל זה. עכשיו הרעשים האלה מקבלים משמעות חדשה. של נורמליות.
התפריט הינו ים תיכוני, בהשראת המטבח הדרום איטלקי. שילוב בין חומרי גלם מהמטבח הערבי, לבין מנות איטלקיות קלאסיות, כאשר ניתן דגש על עיצוב מנות מרשים ומעורר תיאבון. במרכז המסעדה ממוקם מטבח הפתוח לעיני הסועדים, כך שניתן לצפות בתהליך הכנת המנות.
התפריט מציע ראשונות, סלטים, פסטות טריות, פסטות ממולאות, פיצות, עיקריות ספיישל, קינוחים ואלכוהול לסוגיו.
בזמן שהתלבטנו מול התפריט, כיבד אותנו עאדל החביב ביין אדום מצוין, סטה וניה, שעשוי מ-7 סוגי ענבים שונים. לפני שיצא לביתו, השאיר אותנו עאדל בידיים הנאמנות של המלצרים והאחמ"שים, לא לפני שהצטלמנו יחד לטובת אלבום הצילומים המשותף שמצטבר לו במהלך שנות ההיכרות הארוכות שלנו. ואגב, גם הוא בעניין של להקות רוק ומטאל כמו גאנז אנ' רוזס, ACDC, מטאליקה והסקורפיונז, אבל יותר מכל הוא מת על פרדי מרקיורי ולהקת קווין.
ואם הזכרתי את צוות המלצרים, הרי שהמקצוענות חוגגת. מנומסים, אדיבים, שולטים בחומר. הם קשובים וצופים לעבר השולחנות שעליהם הם מופקדים. מחליפים באופן תדיר את מפיות הנייר המשובחות שעל השולחן, מציעים מיוזמתם סיוע וייעוץ למתלבטים ולמהססים, ובקיצור – יודעים את מלאכתם.
המנות החלו להגיע אל שולחננו, והעיצוב הנאה שלהן הוסיף לתיאבון ולאווירה. כמובן שלא שכחנו לצלם...
וזה מה שהזמנו:
קרפצ'ו סינטה (59 ₪) – עם ארגולה, איולי חרדל, בלסאמי מצומצם ופרמז'ן. מגיע עם מקל פרמז'ן. כל מי שמכיר אותי יודע שאם מופיע קרפצ'ו בתפריט יהיה בלתי אפשרי להפריד בינינו. מקל הפרמז'ן קצת איכזב, אבל המנה עצמה היתה מעולה.
סלמון כבוש (57 ₪) – סלמון כבוש באניס, ולצדו לאבנה, עשבי תיבול, איולי, חרדל פסטו ומלפפון בייבי. גם כאן יכולנו לבחור במה לנעוץ את המזלג כדי ללוות את פיסות הדג. בחירה מצוינת.
סלט פנצנלה (57 ₪) – קרעי פוקאצ'ה, עגבניות שרי בצבעים שונים, בצל סגול, בזיליקום, ארטישוק בגריל, זיתי קלמטה, מוצרלה טרייה, שמן זית, לימון וחומץ בלסמי. גם בבית אנחנו מכינים סלט כזה, אם כי לא תמיד יש לנו ארטישוק בהישג יד, אבל אני מודה שכאן הוא מוצלח יותר, טעים יותר.
פילה לברק (119 ₪) – שתי חתיכות נאות של דג, עם ניוקי תפוחי אדמה, שעועית אדומה, תרד, ברוקולי, שעועית ירוקה ועגבניות שרי אפויות. מנה מגוונת, שכל ביס ממנה הניב טעמים ומרקמים משלו. המלצרית הביאה, מבלי שנבקש, פלחי לימון טרי, להאדרת טעמו של הדג.
סינטה (119 ₪) – מנה נאה ביותר של בשר סינטה פרוס לרוחבו, ולצדו ריזוטו פטריות, ערמונים, קרם דלעת, שעועית ירוקה ודמי גלאס. קיבלנו גם, מבלי שנאלצנו לבקש, קערית גדולה ונדיבה של גבינת פרמז'ן מגורדת. בהחלט מנה מנצחת.
טירמיסו (49 ₪) – ששת הקינוחים בתפריט לא הלהיבו אותי, מה גם שכבר הייתי שבע לחלוטין. אשתי, לעומתי, לא יכלה לוותר על הקינוח האולטימטיבי מבחינתה – הטירמיסו. היא משוגעת על העוגה האיטלקית הזו שמגיעה בטעם קפה. הקינוח היה מורכב מבישקוטים, אספרסו, גבינת מסקרפונה, קצף ביצים, סוכר ויין מתוק, ואבקת קקאו מפוזרת ממעל. לצדו הגיעה גם כף ובה גלידת קפה. אני השתלטתי על הגלידה, ואחר כך שכחתי עד כמה אני שבע, ועזרתי לה לחסל את הטירמיסו. ככה זה. אני אוהב לעזור.
