סוואלי אלדר: שגרירה של מזון טוב 

היא נולדה כבודהיסטית, התגיירה בעקבות נישואיה לישראלי, הקימה קייטרינג מצליח ומסעדה פורצת דרך, והציגה לקהל הישראלי את טעמי המזרח הרחוק ## כיום עומדת בראש חברה לייבוא מוצרי מזון אסייתיים, מציעה שירותי שף פרטי בניחוח אוריינטלי ומבשלת לבית המלוכה התאי ## תכירו את השפית התאילנדית סוואלי אלדר 

_{סוואלי אלדר בפעולה. צילום: שירן כרמל}

בסיפור חייה של השפית התאילנדית סוואלי אלדר (55) שזורים לא מעט מרכיבים מעולם האגדות: ילדות בכפר קטן, משפחה בודהיסטית שעסקה בחקלאות, זכייה בתחרות מלכת יופי, מסעות ברחבי העולם, נסיך יפה תואר, בילויים עם אנשי בוהמה ושגרירים ומפגשים תכופים עם נסיכת תאילנד. "אם מישהו היה מספר לי בילדותי כיצד יתגלגלו חיי בטח הייתי צוחקת ולא מאמינה", היא מחייכת ומקבלת בצניעות את התואר שדבק בה - הכוהנת הגדולה של המטבח התאילנדי בישראל.

הארץ הקדושה

סוואלי נולדה בנונבואדנג, כפר קטן הממוקם במרחק שש שעות מבנגקוק. כבר כילדה קטנה עזרה סוואלי לאמה בעבודות המטבח ומבלי לדעת מה צופן לה העתיד, רכשה את הכלים הבסיסיים שילוו אותה כל חייה. לדבריה, "בתאילנד לבנות יש תפקיד מרכזי בהכנת האוכל, הן מכינות לאימהות את חומרי הגלם ומלוות אותן בבישול הארוחות".

עם סיום לימודי חינוך לגיל הרך ולאחר שקטפה את המקום הראשון בתחרות יופי מקומית, לקחה סוואלי החלטה נועזת והגיעה לישראל בעקבות מודעת דרושים שבה נתקלה במקרה. "הייתי בחורה צעירה וסקרנית", היא נזכרת. "להוריי לא היתה אפשרות כלכלית לשלוח אותי לטייל ואני רציתי לראות קצת עולם. על ישראל שמעתי מעט מאוד. ידעתי כמובן שזו ארץ קדושה שממנה יצאו שלוש הדתות המונותאיסטיות, קראתי על משה דיין ועל מבצע אנטבה, אבל לא באמת ידעתי למה לצפות. הצעת העבודה מחוץ לתאילנד קסמה לי וכך התחלתי לעבוד כמלצרית במלון בירושלים".

ישראל של תחילת שנות השמונים קיבלה את הצעירה מלוכסנת העיניים בזרועות פתוחות וסוואלי החלה להתרגל למנטליות החדשה. לאחר כמה חודשים, אשר במהלכם גם טיילה באירופה, עברה סוואלי לתל אביב ועבדה כמארחת במסעדה סינית, שם פגשה את מי שלימים הפך לבעלה, אבי אלדר. "גדלתי בחברה ובבית מאוד שמרניים", היא מספרת. "לראות זוגות מחזיקים ידיים לא היה מראה מקובל, ואבי היה צריך לעבוד קשה כדי לזכות בלבי". במשך שנתיים עברה סוואלי תהליך גיור ועם סיומו השניים התחתנו. לדבריה, מה שדיבר אליה ביהדות היו בעיקר החגים היהודיים, הדגש שניתן על המשפחתיות ותחושת הביחד ועד היום היא נוהגת להדליק נרות שבת ומקפידה על קיום ארוחות בחגים.

אקלים מקומי

לאחר החתונה נפתח פרק חדש בחייה של סוואלי שסימן את תחילת דרכה העצמאית. סוואלי ובעלה החלו לנהל את אזור ההסעדה בבריכה של אוניברסיטת תל אביב והציעו תפריט עם אוכל ישראלי, אולם מוצאה של סוואלי הביא לדרישה של הקהל למזון אסייתי, וכך היא החלה להכין מנות נודלס והכירה לקהל המקומי את האוכל מבית אמה. ההיענות החיובית הובילה לפתיחתו של קייטרינג אסייתי, אולם המחסור בחומרי גלם בסיסיים לבישול מטעמי המזרח והביקוש הגובר הביאו את השניים להחלטה לפתוח את חברת אוריינטל פוד לייבוא מוצרים מהמזרח הרחוק. "למרות שבתקופה ההיא מנות כמו סושי או פאד תאי לא היו מוכרות והטעמים השונים שהבאתי היו חדשים לחיך של הישראלים, לא הופתעתי מההצלחה", היא נזכרת. "המטבח התאילנדי מתאים לאקלים המקומי והוא משלב מגוון של טעמים - חמוץ, חריף, מלוח ומתוק".

עם גדילתו של הקייטרינג החליטו בני הזוג לפתוח את המסעדה התאילנדית הראשונה בישראל "שנגרילה", שחוללה מהפך בשוק הקולינארי המקומי. אבי היה אמון על הצד העסקי ועל האירוח וסוואלי הובילה את המטבח ואת צוות הטבחים. ההצלחה היתה מידית והמקום שקק חיים ואירח פוליטיקאים, שגרירים ואנשי בוהמה כמו חברי הגשש החיוור, חיים טופול ויוסי בנאי, אשר היו מיודדים עם בני הזוג עוד מהימים שבהם אבי עבד עם האמרגן האגדי פשנל.

המסעדה פעלה במשך 15 שנים, אולם נסגרה לאחר שמחלת הסרטן הכריעה את אבי בתום מאבק של חמש שנים כשהוא בן 51 בלבד. "בספר שהוציאו לזכרו, שייקה לוי ריגש אותי מאוד כשהוא כתב כי אבי היה בוגר הפקולטה לנתינה ולעזרה. רק לאחר מותו גיליתי כמה הוא עזר לאנשים בסתר כל חייו, בלי לעשות עניין או לבקש תמורה".

רעיית השגריר התאילנדי מעניקה לסוואלי את מדליית המלך. צילום: אלירן אביטל

מדליה מלכותית

לצד הקושי הרגשי, הסיטואציה החדשה אילצה את סוואלי לגייס כוחות חבויים על מנת לשרוד, לגדל את שני ילדיהם הצעירים סיוון ועומר, ולדאוג לפרנסת המשפחה. "במהלך השנים אבי היה אחראי על ניהול העסקים, ופתאום הייתי צריכה ללמוד הכל מהתחלה ולבד. החלטתי להתמקד בחברה שלנו לייבוא מוצרים מהמזרח. בשנים האחרונות אני מרבה לנסוע למפעלי המזון בחו"ל, שם אני מתאימה את טעמיהם של מוצרים לשוק הישראלי, מפתחת מוצרים חדשים ומקפידה שכולם יהיו כשרים. היום, כשאנשים נוסעים הרבה יותר לחו"ל, מכירים מקרוב מטבחים מסורתיים אותנטיים ומגלים יותר עניין בנושא הקולינאריה, האתגר שלי הוא לתת דגש על ייבוא של מוצרים איכותיים ולהמשיך להפתיע עם חומרי גלם חדשים. עד היום אני גאה ומתרגשת לראות על המדפים בסופרמרקטים את המותגים שאנו מייבאים, כמו אטריות אורז, בירה סינגה, חלב קוקוס TCC וסדרת הרטביםHealthy Boy שכבר הפכו לבני בית במטבחים ביתיים ובטוחה שגם אבי גאה בי".

במקביל לניהול החברה, סוואלי ממשיכה להכשיר גם את הדורות הבאים של סצינת הגסטרונומיה המקומית בכל הקשור לבישול אסייתי. היא מרצה בכירה ב"בית הספר הגבוה לקולינאריה בישולים", מעניקה שירותי ייעוץ והדרכות, ומלווה מסעדות בתהליך הקמתן.בנוסף אחראית אלדר על הארוחות הרשמיות ועל האירועים המתקיימים בחסות שגרירות תאילנד בישראל, משמשת כשפית הראשית של משלחות בית המלוכה התאילנדי בעת ביקוריהן התכופים בישראל, ולאחרונה קיבלה מדליה ממלך תאילנד על תפקידה בקידום התרבות התאילנדית בישראל.

חצי ישראלית

למרות הדרך הארוכה שעברה והמוניטין שבנתה לעצמה, את התרגשותה מהעובדה כי נסיכת תאילנד צ'ולהפון מאהידון בחרה בה כשפית האישית בעת ביקוריה בארץ, היא מתקשה להסתיר. "הנסיכה מגיעה לישראל במסגרת שיתוף פעולה מחקרי בתחום הביוכימיה. היא התאהבה בארץ ובאנשים ואפילו הודתה בפני שמעון פרס כי היא מרגישה חצי ישראלית. בארוחות הרשמיות של אנשי בית המלוכה והמשלחת שמלווה אותם הנוהג הוא להכין שלושה תפריטים - תאילנדי, סיני ואירופאי, אבל הנסיכה אוהבת גם אוכל ישראלי ולא פעם בוחרת בפירות ישראליים טריים במקום בקינוחים המסורתיים".

כשבאמתחתה ניסיון באירוח דיפלומטים, ארגון אירועים בינלאומיים ובישול למשפחת המלוכה התאית, בימים אלה מציעה סוואלי שירותי שף פרטי לאירועים בניחוח אוריינטלי. את כישוריה הקולינריים, את אהבת האירוח הטבועה בה ואת ניסיונה בהפקת אירועים מוקפדים לאנשים רמי מעלה, היא רותמת לאירועי בוטיק פרטיים ומספקת אלטרנטיבה יוצאת דופן לארוחות פרטיות ולאירועים משפחתיים או רשמיים. התפריט נבנה בהתאם לאופי האירוע ועל פי דרישות הלקוח, לדוגמה: מנות תאיות קלאסיות או ארוחות נושא, לצד תפריטים כשרים, צמחוניים או טבעוניים, בתוספת אפשרות לעיצוב האירוע בסגנון תאי.

לדברי סוואלי, היא אינה מתגעגעת לתאילנד ומאושרת מהחיים שבנתה לעצמה בישראל. "ישראל היא הבית שלי ותאילנד המאהבת", היא מסבירה. "מצאתי את הייעוד שלי, קידום האוכל התאילנדי בישראל, ואני מרגישה שלמה. האוכל הוא גשר בין תרבויות, אמצעי לשמח אנשים, ואני שמחה על האפשרויות שניתנות לי כדי להגשים את עצמי ואת החלום שלי. לא הייתי רוצה לחזור לגור בתאילנד, אבל כשמתעוררים געגועים, בזכות העבודה שלי אני מגיעה לשם כל כמה חודשים ופוגשת את בני המשפחה ואת החברים".