יאללה בסטה כובשים את חיפה
יאללה בסטה כובשים את חיפה
סיורי השווקים בחיפה פופולאריים עד מאוד, ויש כאלה לא מעט ## חברת תיירות השווקים 'יאללה בסטה' משיקה סיורים כאלה בעיר התחתית ובוואדי ניסנס ## הצטרפתי ליום הראשון מבין היומיים אליהם הוזמנתי, וזכיתי להכיר מקומות ואנשים מזווית שרואים אותה מי שמגיע לחיפה מבחוץ...
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
צילומים: אתר כדאי לדעת
בשבוע שעבר נחתה על שולחני הזמנה להצטרף לסיור עיתונאים מיוחד של "יאללה באסטה" בשווקים השונים בעיר התחתית בחיפה. סיור בן יומיים שכולל טעימה מאמנות הרחוב, ומהאטרקציות התיירותיות והתרבותיות המרכזיות שמאפיינים את חיי הלילה התוססים של העיר התחתית. כל המשתתפים בסיור היו מאמצעי תקשורת ארציים (לאישה, את, ישראל היום, כאן 11 ועוד), ולכן ההזמנה כללה גם לינה במלון קולוני במושבה הגרמנית.
לוח הזמנים שלי איפשר לי השתתפות רק ביומו הראשון של הסיור, ולכן גם ויתרתי על הלינה במלון קולוני, והתייצבתי שם בשעת צהרים מאוחרת, כדי להכיר את העיר התחתית באמצעות הרגליים והבטן.
האמת, שאני מכיר היטב את מקומות האוכל בחיפה, מתוקף העובדה שאני כותב עליהם כבר המון שנים, ומיודד עם רבים מבעלי המקומות, אבל החלטתי שיהיה מעניין להגיע עם מדריך ואורחים ממרכז הארץ, ולחוות את חיפה מהזווית שלהם.
החניתי את המכונית מאחורי מלון קולוני, שם משתרע מגרש חנייה גדול וחינמי, וטיפסתי על מדרגות המלון. קולוני הוא מלון ותיק מאוד עם היסטוריה מעניינת מאוד שכרוכה בהתפתחותה של העיר חיפה ושל המושבה הגרמנית בפרט. התארחתי בו בעבר, בין היתר בהרצאות שנשאתי באוזני חברי ארגון רוטרי, והתרשמתי עד מאוד מהסיפורים אודותיו. אבל, על כך בפעם אחרת.
בחדר האוכל של המלון פגשתי את נציגי חברת 'יאללה בסטה', המנכ"לית תהילה שוולטר וראובן פילו, שגם שימש כמדריך שלנו בסיור זה. כיבוד קל, עדכונים, הצטיידות בבקבוקי מים לדרך, וגם – טיפוס אל גג המלון על מנת להשקיף ממנו לעבר המושבה הגרמנית והגנים הבהאים.
הפעם הקודמת בה עמדתי על גג בניין זה היתה בסוף נובמבר 2010, אז השקפתי משם אל הרחוב יחד עם מפקדת תחנת משטרת חיפה, תת-ניצב אהובה תומר ז"ל. מי יכול היה לנחש שכמה ימים מאוחר יותר היא תמצא את מותה באסון הכרמל, שריפה בה ניספו 44 איש.
הרבה סיורי אוכל מתקיימים בחיפה. אני יכול לציין בסיפוק שהסיור של 'יאללה בסטה' היה מופק היטב, מתוזמן היטב, מגוון ומעניין. זוהי חברת תיירות השווקים המובילה בישראל, ובחיפה היא מתמקדת בעיר התחתית ובוואדי ניסנס.
המדריך שלנו, ראובן פילו, שחה בחומר, ושילב מידע על התרבות וההיסטוריה של חיפה עם סיפורים קטנים על מקומות האוכל שפגשנו בדרך ועל מי שמאחוריהם.
ולא רק אוכל. יצאנו לסיור רגלי, והתחנה הראשונה שלנו דווקא היתה במכללת תילתן. ארז ישכרוב, שייסד את המכללה עם אשתו מיכל, הוא חבר ותיק שלי, שהתחיל את דרכו כצלם עיתונות. עלינו אל גג תילתן, מקום שבעבר התקיימו בו מסיבות רבות משתתפים, וארז סיפר איך התחיל בקטן וכנגד כל הסיכויים, ועל הגלגולים השונים שהפכו את המכללה לאימפריה.
צפינו בתערוכות שיצרו סטודנטים של תילתן, התרשמנו ממשחקי המחשב ומההמצאות הטכנולוגיות שפותחו שם, וגם הקדשנו כמה דקות לסיפורה של טל קרמן ז"ל, שהיתה תלמידה בתילתן, ונהרגה בפיגוע רצחני שכל חיפאי זוכר אותו, בחודש מרץ, 2003, כאשר עלתה על אוטובוס מספר 37 בשדרות מוריה, ומחבל מתאבד פוצץ את עצמו ורצח 17 נפשות. לזכרה של טל אוספים כספים לקרן שמעניקה מלגות לתלמידים.
תחנה נוספת שלא קשורה באוכל, היתה במפגש עם אמן הגרפיטי שון קרן. שון עוסק כבר מעל מעשור בתחום הגרפיטי ואומנות הרחוב. חיפה, אגב, מפורסמת באמני הגרפיטי שיצאו ממנה, ובמהלך הסיור היסב המדריך ראובן את תשומת ליבנו לציורי גרפיטי מפורסמים שמעטרים מבנים בעיר התחתית.
גם שון, בעודו ילד, נמשך לציורים הגדולים שהיו על הקירות עד שיום אחד בגיל 13 הוא קנה פחית צבע והתחיל לרסס בעצמו על הקירות. כיום הוא בן 25, סטודנט לארכיטקטורה, ומסיים שנה שלישית בטכניון.
בכיתובי הגרפיטי שלו הוא מייצר שילוב בין עולם הארכיטקטורה לעולם הגרפיטי. האותיות והצבע הם בסטייל תלת מיימדי במטרה ליהנות ולקשט את הרחוב. הכינוי שלו הוא nut, והוא מוטמע היטב בכל ציורי הקיר שלו.
קפה סמי הוא מוסד חיפאי ותיק שפועל משנת 1974. מוסד שעבר מהאב המייסד אל בניו, שכולם אגב אקדמאים, אבל בחרו לחזור ולעבוד בעסק המשפחתי. משפחת פייסל התחילה את עיסוקיה בקפה משנת 1963, פייסל “אבו סמי”, פתח את קפה סמי ב-1974. הקפה מגיע לא רק לכל מקום בישראל, אלא גם למדינות שונות ומייצג את המדינה בתערוכות מזון ברחבי העולם. אין קפסולות, וגם לא יהיו קפסולות – אם תהיתם. הפולים מגיעים מאסיה, אפריקה ודרום אמריקה.
מבשלת ליבירה שברחוב הנמל 26 היא מסעדה לכל דבר. אבל האווירה השמחה מאפיינת אותה עוד מהתקופה בה החלה את דרכה לפני שנים לא מעטות כפאב. האווירה הצוהלת והשמחה נשמרת בזכות מבשלת הבירה ששייכת לשני השותפים, וגם גם הודות לתפריט אלכוהול עשיר. זהו בר-מסעדה גדול ומרווח עם 200 מקומות ישיבה שמתפרשים על פני 2 קומות. קיבלנו כמה מנות אוכל נהדרות לצד חמישיית הטעימות של הבירות מתוצרת עצמית.
שף עלאא מוסא הוא שם מוכר בעולם הקולינריה המקומי. עלאא הוא אחד השפים המובילים והמסקרנים מהמגזר הערבי שפרץ אל המיינסטרים הישראלי. כיום הוא חולש על שתי מסעדות שכנות ברחוב הנמל. לוקס הוותיקה שנפתחה בשנת 2018, וקרודו החדשה שהקטע שלה הוא אוכל נא. שתינו לחיים עם אחמד אסאדי השותף, טעמנו משהו טעים מעולם הדגה, וגם קפצנו לקינוח מתוק בכנאפה דה לוקס הקרובה לשם, והשייכת גם היא לשני השותפים.
בר האוכל החדש ראסיף 33 בעיר התחתית, בהובלת השף חמודי עוקלה, נפתח לפני חודשים אחדים וזינק היישר אל צמרת המסעדות שחיפה מתגאה בהן.
הכתובת הרשמית היא דרך העצמאות 33, ובאמת יש שם שלט ודלת כניסה, אבל המסעדה נפתחת גם אל רחוב הנמל, ומשם נכנסנו. המטבח פתוח ויש בו טאבון מרשים. התיישבנו על הבר ויכולנו לצפות בחמודי ובצוות טבחיו מלהטטים במרץ מולנו.
זהו מטבח ערבי-גלילי עם טוויסט, כאשר ניכרת הקפדה על טכניקות בישול ומתן חשיבה רבה לכל מנה ומנה. בזו אחר זו יצאו אלינו מנות טעימות ויפהפיות גם מבחינת הצילחות.
פאתוש בר גלריה נפתחה ברחוב הנמל בשנת 2018, ומאז המקום מושך אליו קהל רב, והוא גדול מספיק על מנת להכיל את כולם. המעשנים יכולים לשבת בחצר האחורית, קרוב מאוד אל הרכבות שחולפות שם, שזו חוויה בפני עצמה.
מבחינה עיצובית, זהו אולי המקום המרשים ביותר. הריהוט, התאורה, והחלל הגבוה משאירים את הבליינים פעורי פה. ולכל אלה מתווספים האוספים השונים של וודיע שחאברת, שלוקטו בשווקי פשפשים ברחבי העולם. חלל הכניסה משמש לאירוח ולהופעות חיות. ויש גם קומת גלריה בה לא הספקנו לבקר, אבל בטוח שנחזור לשם.
צילום: יחצ יאללה בסטה
IZA בר נפתח בשנת 2016 על ידי שני חברים צעירים שעבדו יחד בבר מקומי. בלילות הם חלמו לפתוח מקום משלהם, ולילה אחד הם הגשימו את החלום, ונולד IZA בר. האלכוהול זול עד מאוד, ומסיבות הרחוב ההמוניות מושכות קהל צעיר ותוסס. בשעות הערב המוקדמות משמש המקום בתור בר מסעדה, ולקראת השעה 21:00 הוא מקבל ציביון של פאב סטודנטיאלי.
עופר שטינבך, אדריכל במקצועו, החליט יום אחד לחזור לשורשים המשפחתיים, ופתח את המאפייה החשמלית שלו – פת שטינבך. זוהי מאפיית בוטיק שמייצרת לחם מחמצת טבעית ללא תוספת שמרים. את הבצק הוא לש בעצמו, תוך התייחסות אישית לכל כיכר. כל כיכר נעשית בעבודת יד. הבצק תופח בסבלנות רבה עד לתפיחה מלאה, ואז עובר לאפייה בתנור לחם על אבני שמוט.
משפחתו של עופר עלתה לארץ בשנת 1922 ועסקה באפייה. עופר ממשיך את המסורת. הוא פיתח את המתכונים, וגם העניק לכל לחם שם מיוחד משלו.
מכירים את בורקס מאזמיר? שווה להכיר. פדרו יונטה עלה לישראל לפני 12 שנה מרומניה בעקבות אהבתו לישראלית שהכיר ברומניה. הם הקימו בית כאן בחיפה ורכשו עסק קטן מהבעלים הקודם שהתמחה בהכנת בורקסים נוסח איזמיר שבטורקיה.
הבורקסים עוברים פתיחה בטחינה גולמית ובשומן של הטחינה ולא בחמאה או שמן. המרקם שמתקבל ייחודי, והמילויים מגוונים, כמו הבורקס במילוי גבינה מלוחה וזעתר.
