אלמא:  אירוח ואמנות גם יחד

מלון היוקרה אלמא בזיכרון יעקב הוא גם מרכז אמנויות, שכולל לצד הספא, המסעדה והנוף המדהים – גם אולמות למופעי מוזיקה וגלריות שמציגות את מיטב האמנות הישראלית ## נסענו לדגום אותו...

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

_{אלמא. מבט מבחוץ. צילום: איתי סיקולסקי}

מלון אלמא תמיד סיקרן אותנו. יצא לנו להגיע אליו להופעות, אכלנו שם גם פעמיים במסעדת אורטוריו, והנה הגיעה ההזדמנות להתארח בו על בסיס חצי פנסיון.

ארזנו מינימום חפצים ובגדים, ודהרנו עם המכונית לעבר זיכרון יעקב. מזג האוויר היה נפלא, שמש של סתיו חייכה אלינו לאורך כל הדרך מחיפה, ולא שכחנו גם להעיף מבט לעבר הים המהפנט שהשתרע לימיננו בעת שדהרנו מחיפה דרומה. 45 דקות אחרי שיצאנו מהבית, כבר מצאנו את עצמנו בקומה מינוס שתיים של החניון.
 

_{צילום: רן בירן} 

כדי להגיע אל המלון שממוקם בשפיץ של גבעה במעלה שכונת מגורים, עלינו בכבישים המתפתלים, סומכים על אפליקציית הווייז שתוביל אותנו בביטחה אל מחוז חפצנו. השומר בשער וידא שאנו רשומים, ומשם ירדנו כאמור אל החניון שנחפר לעומק ארבע קומות בלב האדמה. מעלית החניון הביאה אותנו אל מפלס פני הקרקע, וגמענו את המרחק הקצר אל לובי המלון.
 

הצ'ק-אין היה מהיר, ועשינו את דרכנו אל חדר 204. חדר רחב ידיים שמכיל פינת סלון עם ספה, טלוויזיה, שולחן כתיבה ושולחן עגול. מיטה כפולה גדולה עם סדיני משי חיכתה לנו בחלל המרכזי, והיו שם גם חדר מקלחת וחדר שירותים שמופרדים זה מזה, וגם מוסתרים מאחורי קיר חדר השינה. בפינת הסלון היתה דלת הזזה, שאפשרה לנו להגיע אל המרפסת ולצפות משם אל הנוף המדהים.

"אותו נוף כמו אצלנו," ציינה אשתי, וצדקה. רק שבבית אני תמיד עסוק וטרוד מכדי להציץ מהחלון או המרפסת וליהנות מהנוף, בעוד שכאן הרשיתי לעצמי לשכוח ולזנוח את כל המטלות, וללטף במבטי את שראו עיניי.

בקבוק יין ושתי כוסות חיכו לנו על השולחן העגול מול הטלוויזיה, אבל החלטנו לשמור אותו לשעת ערב מאוחרת.

ערכנו סיור קצר בספא (שהוא גוף חיצוני שמשתף פעולה עם המלון), ובחדר הכושר, והצצנו גם בבריכת השחייה המחוממת. לא נכנסנו פנימה, כי המדשאה המושקעת בחוץ קרצה לנו יותר. התיישבנו על כיסאות נוח שהיו מפוזרים על הדשא, וסקרנו במבטינו את השדות המעובדים, את בריכות הדגים הגדולות ואת הים המהפנט. שמש של סוף הסתיו ליטפה אותנו. מזג אוויר מושלם. כבר ציינתי?
 

_{צילום: אתר כדאי לדעת}

בשעה 19:00 עלינו אל מסעדת אורטוריו. מלצר אדיב בלבוש מוקפד הגיש לנו תפריט, מתוכו היה עלינו לבחור את המנה העיקרית. מבחר עצום ורב של סלטים, מאפים ומנות ראשונות הוצע במזנון, ובחרנו לנו מכל טוב. בתור אחד שכותב על מסעדות ואוכל כבר שנים רבות, שמחתי לגלות שכל הירקות היו טריים ומאיכות מעולה. לצערי, מרק לא הוגש באותו ערב, ואני רציתי כל כך להרגיש חורף... אח מבוערת פיזרה חום בצד קיר המסעדה, וגם סיפקה מראה מרהיב של להבות מפזזות. עברנו לשולחן קרוב יותר אל האח, וקיבלתי תחושה של חורף...  
 

_{צימאון, פסל של סיגלית לנדאו במבואה הראשית. צילום: איתי סיקולסקי} 

אחרי הארוחה עיינו בדף הפעילות השבועי שקיבלנו עם הגיענו בדלפק הקבלה. הופעה של אורי רונן ולהקת הפולק סטונרז תוכננה לשעה 21:00. חזרנו לחדר, ובשעה היעודה נכנסנו אל אולם הקיוב. הכניסה היתה חופשית לאורחי המלון.

אורי ולהקתו הרימו הופעה חביבה של קאברים לבוב דילן ולאונרד כהן, לצד שירים מקוריים באותו סגנון. הם הגיעו משדרות, עיר שזכתה ללא מעט מטחי קטיושות וטילים בשבוע הקודם, כך שרמת האמפתיה אליהם היתה גבוהה מלכתחילה. מלבדנו היו פזורים סביב שולחנות בתוך האולם וביציעים סביב עוד כ-40 איש.

חלקם אכלו ושתו, אבל כולם הקפידו למחוא כפיים ללהקה הסימפטית בתום כל שיר. באולם מוגשים משקאות, טאפסים ואוכל קל.
 

_{אורי רונן והפולק סטונרז. צילום: אתר כדאי לדעת}

את ארבעת חברי הלהקה פגשנו למחרת בבוקר במסעדת אורטוריו, במהלך ארוחת הבוקר, שהיתה פשוט מצוינת. כמעט אינספור אפשרויות של סלטים, מטעמים, גבינות, ביצים, מאפים, דגני בוקר, מעדני חלב, פיצות, ירקות, עוגות... כל מה שטעמתי – וטעמתי המון אופציות – היה נהדר. אפילו החומוס לא היה מבייש את מיטב החומוסיות של חיפה.

ועכשיו... קצת היסטוריה...

כבר ציינתי שאלמא הוא מלון מיוחד ויוצא דופן. למעשה, אלמא הוא מלון וגם מרכז אומנויות. זהו אולי קומפלקס יחידי מסוגו בארץ המשלב באופן מושלם כל כך בין אומנויות לאירוח. הקומפלקס משתרע על פני 113 דונם, מכיל 95 חדרים, והמבנה המרכזי בו נחשב לאחד משיאי היצירה הארכיטקטונית בישראל ואף זיכה את מתכננו, יעקב רכטר, בפרס יאל לאדריכלות בשנת 1972. 
 

_{צילום: אתר כדאי לדעת}

המבנה נבנה על ידי חברת סולל-בונה והתחיל את דרכו כבית ההבראה של "מבטחים" בזיכרון יעקב. הוא צופה אל הים התיכון ואל שדות הקבוצים מעיין צבי ומעגן מיכאל. ואגב, בסוף שנות ה-60 נבחר הבניין להתנוסס על סדרה מצומצמת של בולים, שהציגה מבנים נבחרים בארץ.

בשנת 1974 נעשה שימוש יוצא דופן בבית ההבראה: עם חזרתם לישראל של שבויי צה"ל במלחמת יום הכיפורים, הם שוכנו בבית ההבראה, שהוסב למיתקן חקירות, שבו נחקרו פדויי השבי על נסיבות נפילתם בשבי ועל התנהגותם במהלכו.

בשנת 2005 החליטה קרן הפנסיה "מבטחים" על מכירת המלון, ובתחילת 2006 הוא נמכר ללילי אלשטיין, אלמנתו של יואל משה אלשטיין, ממייסדי חברת התרופות "טבע". אלשטיין הפכה אותו למלון יוקרה ומרכז אמנות, וזאת מתוך תחושת שליחות ואהבה גדולה לתרבות ואמנות של הגב' לילי אלשטיין, העוסקת רוב חייה בקידום אמנות, קליטת עלייה וצמצום פערים חברתיים.
 

_{מסעדת אורטוריו. צילום: איתי סיקולסקי}

אם תהיתם לגבי שמו של בית המלון, הרי שהשם "אלמא" מורכב מהאותיות הראשונות של שמות בני המשפחה: אורנה, לילי, משה, אמיר.

במלון שני אולמות, המיועדים לקונצרטים, הופעות ותיאטרון. האחד כולל 450 מקומות ישיבה, והשני – כ-250 מקומות ישיבה. בשני האולמות יש אקוסטיקה מדהימה, והם אכן תוכננו על ידי מיטב המומחים לסאונד ולאקוסטיקה. בקיץ האחרון נכחנו בפסטיבל הופעות רוק שהתקיימו מחוץ לאולמות. של להקת "היהודים", למשל.

בשנה האחרונה החל המלון בשיתוף פעולה עם רשת מועדוני הזאפה, במסגרתו מתקיימות הופעות של מיטב האמנים בישראל, הכוללים פרפורמרים מובילים לצד הופעות ייחודיות נוספות המתקיימות מדי יום.

במהלך סיורנו במלון, יצירות אמנות ניבטו אלינו מכל עבר. התחושה היא כמו בתוך מוזיאון, והלא ידוע שכיום מרבים להציג אמנות מחוץ לכותלי מוזיאונים וזאת על מנת להנגיש את יצירות האמנות לקהל רחב, ולא רק לשוחרי אמנות הארד-קור. מדובר באמנות ישראלית איכותית, כשבמיוחד בולט פסל של סיגלית לנדאו שמוצב בחצר הפנימית, ומתאר שני גברים עירומים הרוכנים על ברכיהם ומתאמצים לדחוף סלע גדול. הפסל נוצר מגוש שיש במשקל 26 טונות. לא התאפקתי, ועזרתי להם לדחוף.
 

_{צילום: אתר כדאי לדעת}

במלון מוצג גם אוסף האמנות האישי של הגברת אלשטיין, הכולל עבודות של מיטב האמנים הישראלים, ביניהם סיגלית לנדאו, עילית אזולאי ויהודית סספורטס.

קצת אחרי 12:00 בצהרים התקשרה פקידת הקבלה לברר אם אנחנו זקוקים לעזרה בהתארגנות ליציאה. הבנו את הרמז, קיפלנו את מעט הדברים שהבאנו לתוך המזוודה הקטנה, ועשינו את דרכנו החוצה.

45 דקות מאוחר יותר כבר היינו בבית, לשמחתה של קיטי, החתולה השחורה שלנו. הרמנו את התריסים החשמליים, ויצאנו איתה אל מרפסת הסלון.

"אותו נוף כמו במלון..." אמרה אשתי, וצדקה. אבל בבית למי יש זמן ליהנות מהנוף או בכלל? וכבר התחלנו להתגעגע אל אלמא.


אלמא. יאיר 1, זיכרון יעקב. טל:  04-6300111

חוץ. צילום: איתי סיקולסקי