לרתום את השבלולים למרכבה / נורית זרחי / פרדס

לרתום את השבלולים למרכבה

אֵלֶּה בְּהֶחְלֵט לֹא הָיוּ חַיִּים לְדֻגְמָה,

יוֹתֵר תַּחְבֹּשֶׁת עַל פֶּצַע.

כְּכָל שֶׁאַתָּה חוֹבֵשׁ

יוֹתֵר אַתָּה פָּצוּעַ.

הַחֵלֶק הָאֶחָד אוֹרֵב לָאַחֵר.

כְּכָל שֶׁאַתָּה נוֹלָד, יוֹתֵר

אַתָּה בּוֹלֵעַ אֶת זֶרַע הַמָּוֶת,

דַּרְכּוֹ אַתָּה מְדַבֵּר עִם הַקָּצֶה.

אֲבָל הַוֶּרֶד מִתְקוֹמֵם בְּפָנָס אָדֹם,

גַּם הַשָּׁמַיִם מַבְהִירִים מַהוּ תָּכֹל,

מַצִּיעִים תֹּאַם מֻחְלָט בֵּין נְסִיגָה לְנִצָּחוֹן.

שְׁנֵיהֶם נִשְׁטָפִים בַּמִּקְלַחַת הַקָּרָה שֶׁל הַזְּמַן,

שָׁם תִּמְצָא אוֹתִי,

לְבוּשָׁה בְּךָ

כְּמוֹ אֶשְׁכּוֹל בְּאַדֶּרֶת הַגֶּפֶן.