המקום שאין לו גבול
חוסה דונוסו / אפרסמון
״מנואלה יצאה אל החצר בריצה. אם היא תינצל ממנו בטוח שתמות מדלקת ריאות כמו כל הזקנות. למה שחפונסיטה תהיה עניין שלה? שתגן על עצמה אם זה מה שהיא רוצה, שתתמסר אם היא רוצה להתמסר, זה לא תפקיד שלה, של מנואלה, להציל אף אחד, בקושי את העור שלה, ופחות מכול את חפונסיטה שקוראת לה "אבא", אבא היא קוראת לה כשפנצ'ו בא להרוג אותה כי היא מלכה.״
המקום שאין לו גבול, כפי שמסביר מפיסטופלס לד"ר פאוסטוס, הוא הגיהינום. ובנובלה המבריקה והחריפה של חוסה דונוסו, מגדולי סופרי צ'ילה במאה ה-20, הוא מתגלם בעיירה שכוחת האל אֶסטַסיוֹן אל אוליבו ובעיקר בבית הזונות המקומי, כור היתוך של תשוקות שנחשף בו מוסר מזויף ומוטלים בספק לא רק הגבריות וערכיה, אלא גם מבנה מעמדי ופוליטי שלם.
הכול סובב סביב דמותה הדו-משמעית של מנואלה, טרנסווסטיט הומוסקסואל מזדקן, שכוחה עדיין במותניה ללבוש את שמלת הפאר המרופטת שלה ולהלהיב את גברי האזור בריקוד חושני. בעקבות אירוע יוצא דופן בעבר הרחוק נעשתה מנואלה אביה של חפונסיטה (היפנית הקטנה) ושותפתה בבעלות על המוסד שבו מתנהלים חייהן.
על רקע זה נחשפים ללא רחם העוני, העליבות, המרמה, הניצול והאלימות המעיקים על תושבי העיירה. מי שחולש על חייהם הוא בעל האחוזה דון אלחו, הגביר המקומי שהם בוחרים בו שוב ושוב לייצג אותם במוסדות המדינה על סמך הבטחתו להביא לשם את הכביש המהיר, ומנואלה רואה בו ג'נטלמן הגון וטוב לב שידאג לה ויגן עליה מפני כל איום.
אבל הכביש המהיר לא יגיע לאסטסיון אל אוליבו. האם ברגע האמת לפחות יוכל או ירצה דון אלחו להציל אותה מידיו של פנצ'ו וגה, המאצ'ו בעל המשאית האדומה, שקורא עליו תיגר ורגיש יותר מכל לחשיפת תאוותו המוכחשת?
חוסה דונוסו (1996-1924), סופר, עיתונאי – מחברם של חמישה עשר רומנים וקבצי סיפורים. בשנת 1965 גלה מרצון מצ׳ילה ונדד בין מקסיקו, ארה״ב וספרד עד 1981 אז שב למולדתו. דונוסו, מחברם של יצירות קלאסיות ידועות רבות, נחשב לאחד מהסופרים הגדולים של אמריקה הלטינית של המאה ה-20 – סופרים שמייצגים ביצירתם את תחיית הספרות הדרום האמריקנית. בשנת 1962 הוענק לדונוסו פרס ויליאם פוקנר, וב-1990 קיבל את הפרס היוקרתי ביותר לספרות של צ׳ילה. דונוסו נפטר ממחלת הסרטן ב-1996, בן 72 במותו.
בעברית ראו אור שניים מספריו: ״ציפור הלילה המתועבת״ (1986, זב״מ), ״שלושה סיפורים מחיי החברה״ (1990, זב״מ).
