אב מספר לבתו. בבהייה שקטה, רואה ואינה תמיד נראית, ובקשב דרוך, המערב את מלוא גופה ונפשה ותובע את דמיונה וחלומותיה, סופגת הבת לתוכה צלילים, מראות וריחות זרים ומאיימים. אט–אט היא נעשית שותפה אינטימית לפחדיו ולאהבותיו, לשיחו הפנימי של אביה.