הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת
גלעד מאירי / מקום לשירה
ספר שיריו השביעי של גלעד מאירי.
זהו ספר המשקף התפתחות והשתחררות של הפואטיקה של מאירי מהשיר הקצר והגבישי, ובעיקר, מהחיפוש אחרי האידיאה של השיר והחלפתו בהליכה אל עבר השיר הפראי, האקספרמנטלי, הנושם, והמשוחרר.
שירי הספר קצרים במפתיע וארוכים במפתיע, משתטים במפתיע, ונזכרים במפתיע. הם נעים על ציר רחב של נושאים וסגנונות, ומעבדים חוויות עתיקות, מן הילדות, בית הספר היסודי, השירות הצבאי, לצד דיברור של חוויות טריות מאוד: מות האב, מגפת הקורונה, המצב הישראלי, וכנהוג בשירת מאירי, כל אלו מלווים במחשבה עמוקה על כתיבה בכלל ועל השירה העברית בפרט.
מבעד לשירים עולה ועומדת דמותו של דובר קומי טראגי, דובר שמשתחרר מתקוות גדולות לטובת התבוננות משלימה, שמחה, ומקבלת של המציאות. אם השירה על פי רוב היא התמתחות והתמלאות באוויר, הספר שלפניכם הוא ספר נושף, נינוח, רענן, שלו וצוחק. זהו ספר מעורר קנאה בחופש, בקבלת העצמי שבו, במוזר, בפרוע, וביכולת לחבר בין כל הקצוות הללו, לשונית ורוחנית.
ד"ר גלעד מאירי (1965, י-ם), פרסם 19 ספרים, מהם שבעה ספרי שירה ושש אנתולוגיות שירה.
